טל ניצן

מייסדת ועורכת

רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.

הקסם של יואן-יאנג

טראסות האורז המופלאות של בני החאני בדרום יונאן הן גן עדן לצלמים

טראסות האורז של יואן-יאנג מושכות אליהן מדי שנה מבקרים רבים מכל העולם הבאים לחזות במראן המופלא, שהעניק להם גם הכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. קשה להפריז ביופיין של מאות טראסות האורז הפזורות על צדי ההרים, כאשר אור השקיעה פוגע בהן וצובע אותן באדום. למרות הפרסום הרב לו זכו, האזור כולו הצליח לשמור עד כה על מידה גבוהה של אותנטיות, ותושבי כפריו הקטנים והציוריים ממשיכים בשגרת חייהם באין מפריע.

טראסות האורז ביואן-יאנג. קשה להפריז ביופיין (צילום: טל ניצן)

מלבד יופיין, מה שהופך את הטראסות של יואן-יאנג לכל כך ייחודיות הוא שיטת העיבוד בה משתמשים האיכרים. בעוד ששדות אורז נפרשים לרוב על מישורים רחבים או לכל היותר במדרונות מתונים יחסית, ביואן-יאנג מציבה הקרקע אתגר לא פשוט לחקלאים, עם הרים גבוהים ותלולים. המקומיים בנו על מדרונותיהם המשופעים את שדות האורז טראסה על גבי טראסה, קטנה וצרה ככל שתהיה. הדבר יצר את המראה הדרמטי שרואים היום, והפך את טראסות יואן-יאנג – לצד טראסות לונגג'י שבאזור גווילין – למקום הטוב ביותר לחזות בתופעה.

שדות האורז נבנו טראסה על גבי טראסה – קטנה וצרה ככל שתהיה (צילום: טל ניצן)

יואן-יאנג - מהמקומות הטובים ביותר לחזות בתופעה (צילום: טל ניצן)

יואן-יאנג – מהמקומות הטובים ביותר לחזות בתופעה (צילום: טל ניצן)

את הטראסות בנו בני החאני (Hāní, 哈尼) המתגוררים לצד בני האי (, 彝) באזור יואן-יאנג. משערים כי אבות אבותיהם של בני האי הם בני צ'יאנג (Qiāng, 羌) אשר ירדו מהרמה הטיבטית ונדדו לכיוון דרום. מדובר באחת מעשרת קבוצות המיעוטים הגדולות ביותר בסין, כ-8 מיליון אנשים, אשר גרים בעיקר באזורים ההרריים של יונאן, סצ'ואן, גואנגש'י וגווידז'ואו, אך מיעוטם מתגורר גם בוייטנאם ובתאילנד. בני המיעוט לא קיבלו את היטב את השלטון הקומוניסטי הסיני, וב-1955 מרדו כנגדו – מרד שדוכא תוך אבדות רבות בנפש לשני הצדדים. מקורם של בני חאני, לעומת זאת, אינו ברור לחלוטין, אך על פי המסורות שהועברו בעל פה הם מאמינים כי הם צאצאי מיעוט האי, ונפרדו ממנו לפני 50 דורות. כיום רוב רובם של בני החאני מתגוררים בדרום יונאן, אך חלקם מתגוררים גם באזורי הגבול הצפוניים של ווייטנאם ולאוס. בסין, הם התפרסמו הודות למגוריהם באזורי טראסות האורז, וכן באזורי הגידול של תה הפו'אר (Pǔ’ěr chá, 普洱茶) היוקרתי של יונאן.

תושבי יואן-יאנג לא ויתרו על פיסת האדמה הקטנה ביותר שיכלו לעבדה (צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

הטראסות מביאות לידי ביטוי שני מאפיינים סיניים שקשה להתעלם מהם: האחד הוא מיצוי עד תום – זהו מאפיין שהולך עם הסינים בהרבה מאוד תחומים בחיים, וביניהם מקורות מזון. משכבר הימים הסינים לא ויתרו על אף חלק בבשר שצרכו ואכלו גם את העצמות שהיו רכות מספיק ללעיסה, רגלי עוף, מגוון איברים פנימיים ועוד. נראה כי בצורה דומה, לא ויתרו תושבי יואן-יאנג על פיסת האדמה הקטנה ביותר שיכלו לעבדה ולהפיק ממנה אורז להשביעם.

המאפיין השני הוא בניית מפעלי ענק. החל מראשית התקופה הקיסרית סין הצטיינה במיזמי ענק כדוגמת החומה הגדולה המתפרשת על פני אלפי קילומטרים, התעלה הגדולה בין בייג'ינג לחאנגדז'ואו או קברו של הקיסר הראשון של סין, צ'ין שה-חואנג די, ליד העיר ש'י-אן. כל מפעל כזה דרש כמויות בלתי נתפשות של ידיים עובדות ושנים של עבודה, והם יוצאי דופן לתקופה בה הושלמו. בעוד ההיסטוריה של בניית הטראסות איננה ברורה, ולא ידוע האם הייתה ביואן-יאנג עבודה מאורגנת של ממש, כשרואים את הטראסות הנפרשות על פני תא שטח כה גדול קשה שלא להיזכר באותם מיזמי ענק. סביר כי הטראסות, כמו מיזמים אלו, נבנו לאורך תקופה ארוכה ביותר והושקעה בהן דם יזע ודמעות, למען מטרה סופית שתשרת את הדורות הבאים.

בת מיעוטים על רקע טראסות האורז ביואן-יאנג (צילום: ג.א.)

בת מיעוטים על רקע טראסות האורז ביואן-יאנג (צילום: ג.א.)

התלבושות הצבעוניות המיוחדות של נשות בני המיעוטים ביואן-יאנג (צילום: טל ניצן)

התלבושות הצבעוניות המיוחדות של נשות בני המיעוטים ביואן-יאנג (צילום: טל ניצן)

כרטיס הכניסה ליואן-יאנג מקנה זכות כניסה ל-4 אתרים (ועוד נקודות תצפית לא מוסדרות רבות), ביניהן שתיים מומלצות במיוחד:

  1. דואו-אי-שו (Duōyīshù, 多依树) – נחשבת לנקודת התצפית הטובה ביותר באזור לראות ממנה את הזריחה. אם תגיעו ותראו שהנוף מלא ערפל, אל תתייאשו – סביר ביותר כי תוך זמן קצר הערפל יתבהר ותוכלו לחזות בטראסות לאור הזריחה.
  2. לאו-חו-דזוי (Lǎohǔzuǐ, 老虎嘴) – נקודת התצפית שנחשבת לטובה ביותר לחזות בשקיעה, ובעיניי רבים התצפית היפה ביותר בכל האזור. לאו-חו-דזוי ניצבת במקום גבוה למדי המאפשר תצפית למרחקים, ובדרך אליה ניתן לעצור בכל מיני מקומות בין הכפרים לקבלת תצפיות שונות על האזור. קחו בחשבון שנוכח הפרופיל הגבוהה של התצפית הזאת, גדודי מוכרים ינסו למכור לכם פה גלויות, צמידים ותלבושות בעקשנות בלתי נתפסת.

זריחה בדואו-אי-שו (צילום: טל ניצן)

זריחה בדואו-אי-שו (צילום: טל ניצן)

שקיעה בלאו-חו-דזוי (צילום: טלניצן)

שקיעה בלאו-חו-דזוי (צילום: טל ניצן)

מלבד זאת, לא רחוק מדואו-אי-שו, נמצאת נקודת התצפית באדה (Bàdá, 坝达), אשר מהווה אופציה מוצלחת נוספת לצפייה בזריחה, או לתצפית בכל שעה אחרת. שימו לב כי אם יש מזג אוויר ערפילי, מומלץ לוותר על נקודה זאת, מאחר ובזמן ערפל לא ניתן לראות בה דבר. כחצי שעה הליכה מבאדה לכיוון דואו-אי-שו נמצא הכפר שנגצון (Shèngcūn, 胜村), כפר מעט גדול יותר משכניו ובו שוק ססגוני ביותר המהווה הזדמנות פז לראות גם את נשות האזור בתלבושות הייחודיות לבני המיעוטים. כמו כן הכפר מהווה מקום טוב לעצירת צהריים, משום שבו מספר מסעדות.

 

מידע שימושי

 

הגעה: יואן-יאנג זה למעשה שם כולל לאזור הררי רחב בדרום פרובינציית יונאן. באזור שתי ערים מרכזיות – נאן-שה (Nánshā, 南沙) וש'ין-ג'יה (Xīnjiē, 新街), שכל אחת מהן עשויה להיקרא "יואן-יאנג". טראסות האורז פרושות לאורכו ולרוחבו של האזור וניתן לראות אותן במגוון מקומות, אך לרוב כשמדברים על "טראסות האורז של יואן-יאנג" מתייחסים לאלו של הכפרים סביב ש'ין-ג'יה.
שלושה אוטובוסים ביום (6-7 שעות, 140 יואן) יוצאים לשין-ג'יה מתחנת האוטובוסים הדרומית של קונמינג (Nánbù qìchē kèyùn zhàn, 南部汽车客运站), ב- – 10:20, 12:30, ו-19:30. בנוסף, אפשר גם לתפוס את שני האוטובוסים היומיים  (4 שעות, 30 יואן) מג'יאנשווי, שיוצאים ב-11:30 וב-12:30. מש'ין-ג'יה קל יחסית ופשוט להגיע בעזרת מיני-וואנים המחכים בתחנת האוטובוסים של העיר לכפרים הקטנים יותר הפזורים על ההרים בין טראסות האורז המפורסמות.

תחבורה בתוך האזור – ההתניידות ביואן-יאנג אינה פשוטה, ורוב האנשים משכירים רכב ל-6 אנשים ב300-400 יואן ליום שלם, ונהנים ממספר נקודות תצפית נוספות שהנהגים מכירים בדרך. לחוסכים אפשר גם לנסות לתפוס את הוואנים "הציבוריים" שהמקומיים נוסעים בהם לנקודות הקרובות יותר כמו באדה, דואו-אי-שו ושנגצון (בין 5-10 יואן). שימו לב כי למקומות הרחוקים יותר, כמו לאו-חו-דזוי, לא הרבה מקומיים נוסעים ועל כן הוואנים יישארו ריקים ועשויים לגבות 40-60 יואן (אפשר ורצוי כמובן להתמקח).

מחיר כניסה: 100 יואן.

עונה: האקלים הנוחים של יואן-יאנג הופכים אותה ליעד מצויין בכל עונות השנה, ובכל עונה מקבלות הטראסות מראה חדש ומיוחד. עם זאת, העונה המועדפת להגיע ליואן-יאנג היא החורף (נובמבר-אפריל), כשהטראסות ריקות מצמחים ומלאות במים. הבעיה בחורף היא שלעיתים תכופות מכסים ערפילים כבדים את ההרים הגבוהים המאפיינים את האזור – דבר המוסיף לנופך הדרמטי מחד, אך עשוי לפגום בראייה מאידך. לכן, אף שלעיתים קרובות מגיעים מטיילים ללילה אחד ליואן-יאנג, למגיעים בחורף מומלץ לתכנן מראש שהייה ארוכה יותר, ובכך להגביר את הסיכויים של נוף מוצלח.

לינה: ההוסטל של ג'קי (Jacky’s Guesthouse, Shuǐyùn jiān kèzhàn,水运间客栈) מומלץ במיוחד. ההוסטל נמצא בכפר פוגאו לאודז'אי (Pǔgāo lǎozhài, 普高老寨), שממוקם כ-5 דקות הליכה מנקודת התצפית של דואו-אי-שו, מיקום נוח ביותר לצפייה בזריחה בלי לקום יותר מדי מוקדם. להוסטל יש מרפסת על הגג שגם ממנה ניתן לצפות בזריחה, גם אם מגובה נמוך יותר מהתצפית המדוברת. ההוסטל נמצא בלב הטראסות, וניתן לרדת ממנו ישירות ולטייל בתוך הטראסות עצמן, בין החקלאים העובדים בהן. כמו רוב הכפרים באזור, זהו כפר מבודד ששמר על אופי חקלאי וקסום, והפרות, החזירים, התרנגולים והכלבים מסתובבים כאן חופשי. ג'קי דובר אנגלית מצוינת ומכיר את האזור היטב, ויחד עם אמו המקסימה וצוות העובדים שלהם מכינים כאן ארוחות ביתיות במחירים נוחים. מומלץ להזמין מקום מראש, שכן ההוסטל מתמלא במהרה. ההוסטל קצת קשה למציאה (בייחוד בשעת ערפל), אך אם תתקשרו לג'קי (86-13529732170) כשאתם יוצאים מש'ין-ג'יה, הוא יבוא לאסוף אתכם מהיכן שהוואנים מורידים נוסעים, כך שאין מה לדאוג. למידע נוסף ולהזמנות לחצו כאן 

הפרות, החזירים, התרנגולים והכלבים מסתובבים חופשי בכפרים (צילום: טל ניצן)

הפרות, החזירים, התרנגולים והכלבים מסתובבים חופשי בכפרים (צילום: טל ניצן)

 

טל ניצן
 
רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.