סימניות סיניות (צילום: נוגה פייגה)

"סינית" הינו שם כולל ל-7 דיאלקטים עיקריים הנפוצים בסין: מנדרינית, קנטונזית, חאקה, וו, מין, ש'יאנג וגאן. המונח "דיאלקטים" עשוי לתת רושם מוטעה – ההבדלים בין דוברי הניבים השונים גדולים עד כדי כך, כי סביר יותר שדובר צרפתית יבין דובר ספרדית מאשר שסיני משאנגחאי יבין סיני מגווילין. הגדרת השפות השונות כ- "דיאלקטים" משרתת את סין מבחינה פוליטית, חברתית והיסטורית, אך לתייר המטייל בין המחוזות השונים קשה שלא להבחין בהגייה השונה במהותה של המילים ממקום למקום, כמו גם בתיירים סינים המתקשים לתקשר זה עם זה.

הדיאלקט הנפוץ ביותר – ומה שבמערב מכונה לרוב כ"סינית" – הוא הניב המנדריני, שהפך לשפה הרשמית בסין ומהווה את שפת האם של 960 מיליון איש בסין ומחוץ לה. המנדרינית נלמדת היום בכל בתי הספר, כך שאחוז נכבד מהסינים דובר את הניב המקומי כשפת אם ואת המנדרינית כשפה שנייה. המנדרינית שהתקבעה היום כשפה הרשמית הינה ניב המבוסס על ההגייה של תושבי בייג'ינג וסביבתה. היא מכונה בסין ה"שפה המשותפת" (Pǔtōnghuà, 普通话), והיא אכן משותפת כיום לרוב מוחץ של הסינים אשר מסוגלים לדבר אותה.

סינית הינה שפה טונאלית, כלומר שפה בה הטון בו נאמרת המילה משנה את המשמעות. במנדרינית יש 4 טונים שונים: הראשון גבוה ואחיד, השני עולה, השלישי יורד ואחר כך עולה והרביעי יורד. נוסף על כך יש "טון ניטרלי" – הברה הנאמרת בקצרה ללא טון. הטונים השונים הם אלו המאפשרים לשפה הסינית, המורכבת ממספר מוגבל של הברות, להגיע לאוצר מילים עשיר מאוד, אך גם הופכת את השפה המדוברת לקשה מאוד להבנה: משמעות הטונים היא כי לכל הברה יכולה להיות מספר משמעויות, תלוי בטון בה היא נאמרת. כך למשל, להברה ma יהיו מספר משמעויות: בטון ראשון משמעותה "אמא" (, 妈); בטון שני משמעותה "שק" (, 麻); בטון שלישי משמעותה "סוס" (, 马); בטון רביעי משמעותה "לקלל, לנזוף" (, 骂), וללא טון משמעותה יהיה מילת השאלה "האם?" (ma, 吗). בעוד בכתיבה ניתן להבדיל בין ההברות על ידי סימניות שונות, בדיבור יש להקשיב לטון ולקונוטציה של המשפט.

הכתב הסיני

הכתב הסיני מורכב מעשרות אלפי סימנים המייצגים הברות בעלות משמעות, כאשר סימן בודד נקרא "סימניה" והסימניות כולן מכונות "חאן-דזה" (Hànzì, 汉字). כל מילה בשפה עשויה להיות מורכבת מהברה אחת או יותר, כאשר על פי רוב מילים מורכבות משתי הברות (כלומר שתי סימניות). למרות הדימוי שיצא לכתב הסיני ככתב פיקטוגרפי (כלומר, המייצג עצמים או פעולות באמצעות ציורים), למעשה ישנם סוגים שונים של סימניות סיניות שהתפתחו בזמנים שונים ובדרכים שונות. כיום, מרבית הסימניות הינן הרכבים פונטיים, בהם הסימניה מורכבת משני חלקים: חלק אחד פונטי, המייצג את הגיית הסימניה, וחלק שני שהוא מעין "שורש", המייצג את משמעות הסימן. כך למשל בסימניה "אמא" (, 妈) – מימין מרכיב פונטי המציין את הצליל "מה" ומשמאל "שורש" אישה.

הכתב הסיני אוחד תחת משטרו של הקיסר הראשון של סין לפני למעלה מאלפיים שנה, ועד היום כל הניבים הסינים חולקים את אותה מערכת כתב. בעבר הסינית הייתה נכתבת בטורים מאונכים מימין לשמאל, אך כיום היא נכתבת בשורות אופקיות משמאל לימין. הכתב הסיני הוא הכתב עם ההיסטוריה הרציפה ביותר, כלומר הכתב העתיק ביותר ששרד עד היום (על אף שינויים מסויימים), וחוקרים היום יכולים לקרוא בקלות יחסית כתבים סינים מלפני אלפי שנים. ההיסטוריה המרשימה של הכתב, כמו גם אופיו הציורי, הפכו אותו למקור לגאווה רבה בסין בעבר ובהווה, ואת הקליגרפיה הסינית לאחד מתחומי האמנות היוקרתיים ביותר בסין.

במאות האחרונות נעשו מספר ניסיונות לתעתק את הסינית לאותיות לטיניות, ובכך להביא לייצוג פונטי את הכתב הסיני. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 ישנה שיטת תעתיק מרכזית אחת – הפיניין (Pīnyīn, 拼音) – ובה "מתרגמים" את הסימניות לאותיות אנגליות עם סימון הטון בקו קצר מעל כל הברה. הפיניין נלמדת היום בקרב תלמידים הרוצים ללמוד סינית, ואף נלמדת בבתי הספר בסין כדרך לגשר בין השפה המדוברת לכתובה. בקרב הסינים הצעירים היא צוברת תאוצה בעקבות כניסת המחשבים, בהם משתמשים בפיניין כדי להקליד סימניות סיניות במחשב. עם זאת, אל תצפו מכל סיני לדעת לקרוא פיניין, על אחת כמה וכמה באזורים כפריים ובקרב זקנים.


אנגלית בסין והסתדרות בלי סינית

אנגלית היא אמנם השפה השנייה הנלמדת בבתי הספר בסין, אך עבור סינים רבים היא מהווה שפה שלישית – אחרי הניב המקומי ומנדרינית. על אף המאמצים הניכרים שנעשים להנחיל את השפה האנגלית, וביתר שאת מאז אולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, קשה להגדיר את סין כמדינה ידידותית לדובר האנגלית הממוצע. גם סינים שלמדו היטב את השפה, שולטים בה פעמים רבות רק בצורה פסיבית, כלומר מסוגלים להבין ולקרוא אך מתקשים לדבר ולכתוב.

ניתן להכליל ולומר כי ככל שתטיילו בערים גדולות וגלובאליות יותר, וכן ככל שתשהו במזרח סין, כך האנגלית של המקומיים שתפגשו תהיה טובה יותר ותתקלו ביותר שלטי רחוב ותפריטים באנגלית. הדבר נכון גם לאזורים תיירותיים ולאטרקציות מרכזיות בסין. כאשר יורדים ממסלולי התיירים כך גם יורדת רמת האנגלית, במיוחד באזורים כפריים וחקלאיים במערב המדינה. ככלל, צעירים ידעו אנגלית יותר ממבוגרים, ולעיתים קרובות גם יידעו להבין את שפת הגוף בצורה טובה יותר.

העדר כישורי האנגלית עשויים לאלץ אתכם להתמודד עם מכשול השפה בדרכים יצירתיות: ראשית כל הכינו עצמכם להשתמש רבות בתנועות ידיים – מהצבעה על מנות של סינים במסעדות ועד להבהרה של מה אתם רוצים לקנות בחנויות. לא מן הנמנע שגם תזדקקו לכישורי פנטומימה של ממש להסברת סיטואציות סבוכות יותר. מומלץ ביותר גם לקחת אתכם לסין מחברת, אשר בה תוכלו לתת לאנשי הצוות בהוסטלים או לסינים אחרים דוברי אנגלית, לרשום עבורכם את מבוקשכם בסינית. בנוסף, אם כבר מצאתם סיני דובר אנגלית אל תהססו לנצל את המאורע לבקש הכוונות, לשאול שאלות, ללוות אתכם ולשמש כמתורגמנים – ברוב המקרים הם ישמחו לעזור.

בכל כתבה שתמצאו באתר TravelChina, רשמנו עבורכם את שמות המקומות, תחנות האוטובוס והרכבת ועוד, גם בפיניין כדי שתוכלו לנסות לבקש הכוונות, אך גם בסינית כדי שתוכלו להדפיס ולהראות לסינים ברחוב. בנוסף הכנו עבורכם מילון מונחים שימושיים בשפה הסינית – להורדה מילון עברית-סינית.

תגובות לכתבה