מטיילים רבים מגיעים לסין כדי לחוות את התרבות העשירה והייחודית של המדינה. הם מבקרים בעיר האסורה, מטיילים לחומה הגדולה ונוסעים לחיילי הטרקוטה להתרשם מהיסטוריה המפוארת של המדינה. אך כאשר נכנסים למוזיאון בסין, אין זכר למטיילים זרים, והקהל המערבי מתחלף בתיירים סינים. מה מבריח את המטיילים המערביים מביקור במוזיאונים בסין? למה הם לא התקבעו כאתר חובה כמו מקבילותיהם בארצות הברית ובאירופה?

התשובה לכך, כמובן, מורכבת ממספר גורמים: ראשית, בניגוד למוזיאוני אמנות קלאסית באירופה, למטייל המערבי יש מעט מאוד ידע על היסטוריה ואמנות סינית אם בכלל; שנית, המוזיאונים בסין סובלים מבעיות ארגון קשות, הכוללות הצגת מוצגים בחושך או ארגון מבולבל כרונולוגית; ולבסוף, ברוב המוזיאונים אין מילה אחת באנגלית, וגם אם יש מדובר בהסברים כלליים בלבד. כך נוצר מצב בו מטיילים מפספסים את האוצרות המרתקים הגלומים במוזיאונים ברחבי המדינה.

מנקודת פתיחה עגומה זו מגיע מוזיאון שאנגחאי, שהוא אולי ההזדמנות הטובה ביותר לשטוף את העיניים באמנות המרהיבה של סין העתיקה בלי להתאכזב. המוזיאון, הממוקם במרכז פארק העם המפורסם בלב ליבה של שאנגחאי, מכיל תצוגות קבועות של כמה מכלי הברונזה, החרס והג'ייד היפים שנמצאו בסין, לצד תצוגות מתחלפות של אמנות והיסטוריה מקומית ועולמית. כל התצוגות מלוות בהסברים באנגלית (הן עדיין לקוניות, אבל לפחות הן באנגלית), והמוזיאון כולו מציב אוסף מרשים אך לא מעמיס, שניתן להתרשם ממנו בשעתיים-שלוש של שיטוט נעים.

מוזיאון שאנגחאי. בולט באוספים מדוייקים עם כיתוב באנגלית (צילום: טל ניצן)

מוזיאון שאנגחאי. בולט באוספים מדוייקים עם כיתוב באנגלית (צילום: טל ניצן)

להלן המלצות לגלריות המוצלחות ביותר במוזיאון, והסבר רחב יותר על החשיבות ההיסטורית והתרבותית של מיצגיהן.

בודהיזם וכלבלבים: גלריית הפסלים

קשה לפספס את גלריית הפסלים של המוזיאון, הנמצאת בקומה הראשונה ובולטת בשל גודל מוצגיה. למעלה מ-120 פסלים מוצגים במתחם, ומעידים על השינויים שעברה יד האמן הסינית מתקופת המדינות הלוחמות (221-476 לפנה"ס) ועד שושלת מינג (1368-1644 לספירה). חלק נכבד מהפסלים קשורים לדת הבודהיסטית הנפוצה בסין מאז המאה השנייה לספירה, ומעידים על חשיבותה בהיסטוריה הסינית. עם זאת יש פה גם מגוון פסלים דקורטיביים, כשהחביב מבניהם הוא פסל כלבלב מתקופת חאן המזרחית (25-220 לספירה).

פסל כלב מחאן המזרחית. בגלריה פסלים דקורטיביים ודתיים (צילום: נוגה פייגה)

פסל כלב מחאן המזרחית. בגלריה פסלים דקורטיביים ודתיים (צילום: נוגה פייגה)

בולטים במיוחד הם הפסלים של תקופת שושלת ווי הצפונית (386-534 לספירה), שהייתה לראשונה להפוך את הבודהיזם לדת מדינה רשמית בסין. השושלת בנתה אינספור פסלים בודהיסטית במהלך תקופתה כדי להציג את כוחה, כאשר המפורסמים שבהם הם מערות יונגאנג (Yúngāng shíkū, 云冈石窟) שבדאטונג, מחוז שאנש'י. תוכלו לראות פה חלקים מפסלי ענק, סטלות עתיקות ודגמים קטנים המציגים את רוח התקופה.

סטלה בודהיסטית במוזיאון. מיצגים מרשימים מתקופת הפיצול בסין (צילום: נוגה פייגה)

סטלה בודהיסטית במוזיאון. מיצגים מרשימים מתקופת הפיצול בסין (צילום: נוגה פייגה)

כיבוד אבות ומפלצות עתיקות: גלריית הברונזה

היסטוריית השימוש בברונזה של סין ידועה כמראה יוצאת דופן להיסטוריה העתיקה של המדינה, וכך גם המיצגים של גלריית הברונזה הממוקמים בקומה הראשונה. הכלים שימשו במשך אלפי שנים לצרכי פולחן ודת, ועיטורים וכתובות שנמצאו עליהם מהווים חלק מרכזי מחקר סין הקדם-קיסרית. קשה שלא להתרשם מהעושר של הצורות והפריטים, ומבט מדוקדק יותר חושף גם שינויים מרחיקי לכת בכלים העתיקים מתקופה לתקופה – שינויים שמעידים על היסטוריה סוערת.

ישנם כמה אלמנטים מעניינים שכדאי לשים לב אליהם בכלי הברונזה: ראשית, בתוך חלק מהכלים העתיקים ישנן כתובות בסינית. כתובות אלו היו פופולריות במיוחד בסוף שושלת שאנג (1050-1600 לפנה"ס) ובמהלך שושלת דז'ואו המערבית (770-1050 לפנה"ס), והן היוו חלק מרכזי בפולחן כיבוד האבות הסיני בתקופה העתיקה. בכתובות דיווחו החיים על אירועי עבר, סיפרו על הטקסים ואיחלו שלל ברכות לאבותיהם. כתובות אלו נחרטו עוד לפני שריפת הכלי, ואחריה הן כוסו במזון ונועדו רק לעיניהם של האבות. התוכן המגוון והמרתק של הכלים הפך אותם למקור מחקר מרכזי על טקסי התקופה, על דרך החיים של אנשי ועל סוג הפולחן שערכו בזמן זה.

כתובות סיניות עתיקות בתוך כלי ברונזה. שימשו להעברת מסרים לעולם הבא (צילום: טל ניצן)

כתובות סיניות עתיקות בתוך כלי ברונזה. שימשו להעברת מסרים לעולם הבא (צילום: טל ניצן)

בנוסף, בתוך רבים מהכלים מסתתר מוטיב שחוזר על עצמו: מעין פנים של מפלצת. כך היא נראת:

עיטור ה"טאו-טיה". מסכה קדומה או מפלצת אימתנית? (צילום: נוגה פייגה)

עיטור ה"טאו-טיה". מסכה קדומה או מפלצת אימתנית? (צילום: נוגה פייגה)

עיטור זה מכונה ה"טאו-טיה" (Tāotiè, 饕餮): מוטיב ייחודי שעיטר אין-ספור כלים לאורך מאות שנות היסטוריה בסין, בדמות מסכת מפלצת סימטרית או שתי חיות בפרופיל. אם היא נמצאת על כל כך הרבה כלים היא בטח חשובה, נכון? ובכן, התשובה היא שאולי – כי לחוקרים אין מושג עדיין מה המשמעות של מוטיב הטאו-טיה. לאורך השנים הועלו מספר השערות בנוגע למסכה המסתורית, הנעות בין הצעות כי זהו העתק של מסכת שאמנים עתיקה לבין טענה כי מדובר בעיטורים ותו לא. כך או כך, החוקרים לא בטוחים מה המקור או החשיבות של העיטור העתיק, המסתתר באחוז נכבד מכלי הברונזה המוקדמים שהתגלו. אתם יכולים להעביר שעה קלה בלחפש את המסכה המיסתורית המסתתרת בכלים השונים.

בתצוגה תוכלו לראות מגוון כלים מעניינים עם צורה ייחודית מאוד, שרבים מהם נוצרו בתקופת שושלת דז'ואו המפורסמת. תקופה זו אופיינה בחשיבות הכלים בטקסי האריסטוקרטים, והכלים הפכו לחלק בלתי-נפרד מחצר המלוכה. לקראת סוף התקופה החלו הרוחות בסין לגעוש, והדוכסים ששלטו בטריטוריות שונות החלו להילחם זה בזה בתקופה שנודעה כ"תקופת המדינות הלוחמות". עיטורי החיות על הכלים הוחלפו בדמויות אנושיות לוחמות או בעיצובים גיאומטריים אופנתיים, והכתובות הדתיות הוחלפו בסיפורים פוליטיים או נמחקו כליל. המלחמות הקשות של התקופה עשו את שלהן, והאוכלוסייה החלה לאבד את אמונתה ולעבור תהליכי חילון נרחבים. כלי הברונזה הפכו מכלי טקסי גרידא לסמל סטטוס וכלי דקורטיבי.

כלי ברונזה מתקופת "המדינות הלוחמות". אובדן אמונה ותהליכי חילון השפיעו על האמנות (צילום: נוגה פייגה)

כלי ברונזה מתקופת "המדינות הלוחמות". אובדן אמונה ותהליכי חילון השפיעו על האמנות (צילום: נוגה פייגה)

קיסרים וסוחרים: תערוכת החרסינה

זה לא סוד שסין היא ממלכת הפורצלן, ושמו של החומר בעברית – חרסינה – הינו חיבור של "חרס" ו"סין", כאשר בשפות רבות אחרות קוראים לו בפשטות "צ'יינה". בתערוכה המוצגת בקומה השנייה של המוזיאון תוכלו להתרשם ממגוון אדיר של כלי חרסינה מתקופות שונות וסגנונות משתנים. תוכלו לראות מגוון כלים וכדים מרשימים משלל תקופות, שנעשו ביד אמן ומציגים את רמת הגימור הגבוהה שהייתה בסין בתקופות קדומות.

מעניינים במיוחד הם פסלוני החרסינה המוצגים, שמלבד הערך הדקורטיבי שלהם מהווים ראי נוסף לתרבות המסורתית של סין. בתצוגה מספר פסלונים מרשימים במיוחד מהשושלות סוי (581-618 לספירה) וטאנג (618-907 לספירה), כולל פסלונים של אמנים ונגנים מהתקופה וכאלו של סוחרים זרים. מרשימים במיוחד הפסלים של הגמלים משושלת טאנג – במהלך תקופה זו ראתה סין מסחר יוצא דופן על דרך המשי, שעברה מש'י-אן, דרך גאנסו עד ש'ינג'יאנג וממנה למרכז אסיה. באותה עת סוחרים ערבים ואירו-אסיאתיים נכנסו דרך שערי סין לצרכי מסחר, והשפעתם על הכלכלה והחברה הסינית ניכרת במאות ציורי קיר ופסלונים שנפוצו בתקופה. תוכלו לראות פה דוגמאות מייצגות לצורה החביבה בה הוצגו ספינות המדבר בתקופה זו.

פסלי גמלים מתקופת שושלת טאנג. מעידים על חשיבות הסוחרים הזרים בתקופה (צילום: נוגה פיגה)

פסלי גמלים מתקופת שושלת טאנג. מעידים על חשיבות הסוחרים הזרים בתקופה (צילומים: נוגה פיגה)

shanghaimu10

מיצג נוסף מסקרן הוא בית החרס שמוצג בתערוכה. הבית, שמתוארך לתקופת שושלת חאן המזרחית, הוא דוגמא מצוינת לחפצי המינג צ'י (Míngqì, 明器): בסין המסורתית היה נהוג להאמין שחפצים מוקטנים הנקברים עם המתים ישמשו את אותם בחיים שאחרי המוות. הדוגמא המפורסמת ביותר לעיקרון זה הם חיילי הטרקוטה של ש'י-אן, אך למעשה אנשים רבים ממעמד גבוה נהגו להקבר עם מאות חפצים ופסלונים שהיו אמורים ללוות אותם לאחר מותם. הציוד כלל פסלוני אנשים, רהיטים מוקטנים ואף אוכל מזוייף ואמיתי, ולעיתים אף כלל דגמים מוקטנים של בתים מפוארים – כנראה מתוך רצון שבעולם הבא יזכה המת לבית מעוצב. החפצים האלו – ובמיוחד הבתים – הפכו להיות עדות חיה לסגנון הבנייה ואורח החיים של התקופה. הבתים מעידים על יכולות בנייה מתקדמות שהיו קיימות בסין כבר לפני אלפיים שנים, כולל בנייה בקומות ושימוש ברעפים.

דגם של מגדל שמירה שנמצא בקבר, תקופת חאן המזרחית (צילום: נוגה פייגה)

דגם של מגדל שמירה, תקופת חאן המזרחית. עדות ליכולות הבנייה של התקופה (צילום: נוגה פייגה)

חותמות אדומות ונערות נהנתניות: תערוכות ציור סיני

תערוכת הציורים שנמצאת בקומה השלישית מעט מאכזבת יחסית לשאר הגלריות, ובכל זאת יש פה כמה דוגמאות מצוינות לאמנות הציור של סין הקיסרית השוטחות את השינויים שחלו בציור הסיני משושלת טאנג ועד ימינו. היריעה קצרה מלתאר את סממני הציור בכל תקופה ותקופה, אך ניתן לומר בכלליות כי בתקופת טאנג הנהנתנית הייתה נטייה לצייר אנשים, ובעיקר מלומדים ונשות חצר נהנתניות; בתקופת סונג התפתח ציור הנוף המונומנטאלי המבוסס על עקרונות הפנג-שווי, המייצג בעיני רבים את הציור הסיני הקלאסי עד היום; שושלת יואן המונגולית התאפיינה בציור מינימליסטי וקר; ובמינג וצ'ינג ניתן לראות חזרה של ציורי הטבע הגדולים וכן ציורי מלומדים, הכל בצבעוניות רבה יותר.

הציור הסיני לדורותיו היה שונה באופן מהותי מהציור במערב: טכניקות של עומק ופרופורציות מערביות לא היו נפוצות בסין, וגודל של דמויות או מקומות העיד לרוב על חשיבותן ולא מרחקן. הציורים יצרו עומק בצורת הסתרה של אלמנט אחד את השני, או בנייתו מלמטה למעלה לאורך מגילה ארוכה. ציורים רבים שולבו עם קליגרפיה, שנחשבת לאמנות בפני עצמה וחולקת סממנים דומים לציור.

אחד האלמנטים המרתקים בציור הסיני הוא שסיום הציור לא בהכרח הופכת אותו ל"סגור": לאורך השנים התגלגלו הציורים הקדומים בין בתי אמן ואספני אמנות, שנהגו לשים עליהם את החותמת שלהם ולעיתים אף להוסיף רישומים משלהם. החותמות שנוספו הפכו למעין "סיפור דרך" של הציור, ובמקום לפגוע בציור המקורי הם הוסיפו לערך הכספי, ההיסטורי והאמנותי שלו. בגלריה יש כמה וכמה דוגמאות לכך, כמו הציור "השתהות בהר פו-יו" (Dwelling in Mountain Fuyu) מתקופת שושלת יואן.

shanghaimu12

"השתהות בהר פו-יו" מתקופת שושלת יואן. דוגמא לריבוי החותמות באמנות הסינית (צילום: נוגה פייגה)

שושלת יואן תופסת מקום מכובד מאוד בתצוגה, ולא בכדי: בתקופת השלטון המונגולי פרחה אסכולה של מלומדים המתנגדים לשלטון הזר, ואלו ציירו בסגנון ייחודי המאופיין במשיכות מכחול חדות ויבשות. רבים מהציורים מציגים שיחים או עצים אשר ידועים ביכולתם לשרוד ואף לשגשג בחורף הקשה – אמירה ברורה על יכולתו של העם הסיני ושל המלומדים עצמם לשרוד את השלטון הזר ולשמור על סממניו הסיניים.

גלריות נוספות

לצד תערוכת הציורים בקומה השלישית תוכלו למצוא גלריית קליגרפיה מרשימה וגלריית חותמות, המתאימות למוטיב הציורים השולט בקומה.

הקומה הרביעית מלאה בכל טוב, ומתאימה לשיטוט קליל ולא מתאמץ בסוף ביקורכם. התחילו בתערוכת הג'ייד (איחד) המרשימה של המוזיאון, המכילה כמה ממיצגי הג'ייד המוקדמים ביותר שנמצאו. שימו לב לחפץ המוזר הנקרא צונג (Cóng, 琮) – החפץ העגול מבפנים ומרובע מבחוץ שימש כנראה לפולחן, והחיבור המיוחד בין עיגול לריבוע נתפס כמחבר בין שמיים לארץ – עיקרון שאלפי שנים אחר כך יהווה הבסיס לבניית מבנים רבים, בהם מקדש השמיים בבייג'ינג.

צונג, תרבות ליאנג-ג'ו (2200-3200 לפנה"ס) (צילום: נוגה פייגה)

צונג, תרבות ליאנג-ג'ו (2200-3200 לפנה"ס) (צילום: נוגה פייגה)

חדר ליד שוכנת גלריית המטבעות, ולצידה גלריית המיעוטים של סין – גלריה מעט מצועצעת המבקשת להראות את התרבויות השונות שצמחו לצד הזרם המרכזי הסיני לאורך השנים. יש פה תלבושות ססגוניות, תכשיטים בעבודת יד של בני מיעוטים ודרקון עץ גדול המשתלשל מהתקרה. שווה לעשות גיחה קצרה לגלריה ולו רק בשביל להתרשם מהמסכות המפחידות של הטיבטים. לסיום תוכלו לעבור בתערוכת הרהיטים של מינג וצ'ינג – מקבץ מקסים של רהיטים מקוריים מתקופת הקיסרות המאוחרת. חלק מיוחד בתערוכה מוקדש לקבר של פקיד משושלת מינג שנמצא בשאנגחאי, בו נמצאו מודלים של רהיטים שעזרו להבין את ריהוט התקופה. בקבר נמצאו גם עשרות בובות עץ קטנות מסודרות בטקסיות, ומעידות על המשכיות עקרון המינג צ'י עד תקופה זו.

מסכה טיבטית (צילום: נוגה פייגה)

מסכה טיבטית (צילום: נוגה פייגה)

שיירת פסלי העץ מקבר הפקיד. דוגמא נוספת לעיקרון ה"מינג צ'י" (צילום: טל ניצן)

שיירת פסלי העץ מקבר הפקיד. דוגמא נוספת לעיקרון ה"מינג צ'י" (צילום: טל ניצן)

מידע שימושי

הגעה: קווים 1, 2 ו-8 של הרכבת התחתית לתחנת כיכר העם (People’s Square, 人民广场), יציאה מס' 1.
מחיר כניסה: חינם (המוזיאון מנפק 8,000 כרטיסים ביום בלבד), לתערוכות המתחלפות עלות כניסה משתנה.

שעות פתיחה: 9:00-17:00 (כניסה אחרונה ב-16:00).

 

נוגה פייגה
גרה בשאנגחאי ועובדת בקונסוליה הישראלית. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. בעלת ניסיון עשיר בטיולים בסין ובייעוץ טיולים.

תגובות לכתבה