שקט. זה מסוג השקט שעוטף אותך, משתיק את המוח הפטפטן שלך. אתה נמצא בואקום, ורק הרוח הדוהרת חודרת את הדממה ומלטפת את פניך. אתה מבחין בנץ חג במעגלים בשמיים, עינייך עוקבות אחריו במה שנדמה כמסע וירטואלי של העמק. השמש יוצאת מבעד לעננים ומעוורת אותך לרגע. אתה עוצם את העיניים ולוקח נשימה עמוקה של אוויר הרים צלול. גן-עדן. גן-עדן בטח נראה ככה.

בפעם הראשונה שביקרתי בדזוגצ'ן גומפה (Dzogchen Gompa, 竹庆佛学院, རྫོགས་ཆེན་དགོན།) בקיץ של 2005, הגעתי למקום בצורה מאוד לא אופנתית – מקיאה לתוך שקית ניילון, מעולפת עד בוקר למחרת. הבוסית שלי לשעבר הוזמנה על-ידי המאסטר הבודהיסטי שלה, דזוגצ'ן גונפו רינפוש, לבקר אותו בביתו, ומאחר והייתי בוגרת אוניברסיטה טרייה וחסרת מחוייבות החלטתי להצטרף למסע. רודטריפ למנזר טיבטי נשמע כל כך אקזוטי! אחרי ארבעה ימים, כשהג'יפ שלנו נכנס לתוך העמק, אמרתי לעצמי שאני לעולם לא אחזור לפה. מה הקשר בין המקום הזה לחיים שלי בסינגפור?

עמק דזוגצ'ן. הכפר מקדימה, המקדשים מסתתרים מאחוריו (צילום: נוגה פייגה)

עמק דזוגצ'ן. הכפר מקדימה, המקדשים מסתתרים מאחוריו (צילום: נוגה פייגה)

לאחר הטיול חזרתי לסינגפור ולעבודה, אך נפשי לא ידעה מרגוע. בחיים לא ציפיתי שאתאהב כך במקום הזה, עד כדי כך שאמצא את עצמי בוהה בתמונות של העמק מדי יום במשרד ובבית, משתוקקת לחזור ולחזות בפסגות המושלגות ההן. אני אחזור לדזוגצ'ן גומפה עוד ארבע פעמים בשבע השנים הבאות, מנדבת את עצמי ביודעין לקשיים הפיזיים רק כדי לחזות שוב בכרי הדשא האינסופיים והשמיים הנקיים. המקום, האנשים וסגנון החיים כישפו אותי, ובלי ששמתי לב המנזר הפך לבית השני שלי. בפעם האחרונה החלטתי ללכת עד הסוף ולהפוך לנזירה – גם אם זמנית. גילחתי את השיער ונפרדתי מהמקלחת החמה בבית. בלתי אפשרי להסביר את השקט המוחלט שחוויתי שם. ייתכן וחייתי פה בחיים קודמים, אבל על דבר אחד אין עוררין: אני מכורה לשלווה הפנימית הזאת.

מתחם המקדשים של דזוגצ'ן גומפה (צילום: נוגה פייגה)

מתחם המקדשים של דזוגצ'ן גומפה (צילום: נוגה פייגה)

הרים מושלגים ברקע המקדשים (צילום: איימי טאן)

הרים מושלגים ברקע המקדשים (צילום: איימי טאן)

טמון היטב בעמק במחוז מערבי של סצ'ואן, דזוגצ'ן גומפה מפורסם בהיותו בין המקדשים המפוארים והעתיקים ביותר של העולם הטיבטי. העמק היה שייך בעבר לטיבט, ונודע בשם "רודאם נוקפו" (Rudam Nukpo)– "העמק האפל של השדים הכלואים". השם המורבידי ניתן למקום בעקבות אגדה מקומית עתיקה הטוענת כי לפני מאות שנים היה במקום אגם ובו תשעה שדים. נזיר טיבטי קדוש שחי במקום ייבש את האגם ולכד את השדים מתחת לאבנים, ובכך הציל את תושבי האזור. כיום מפוזרים בעמק תשעה תלים, ומקומיים מאמינים כי השדים עדיין לכודים תחתם. לשם כך נבנו סטופות (פסלים בודהיסטים) כדי להבטיח שיישארו לכודים תחת האדמה. נוכחותו של הנזיר הקדוש והמנזר הפכו את העמק למקום דתי רם מעלה, וכל מי שמבקר פה נחשב למבורך ולא יסבול בגלגול הנשמות הבא.  

מקדש במתחם דזוגצ'ן גומפה (צילום: נוגה פייגה)

מקדש במתחם דזוגצ'ן גומפה (צילום: נוגה פייגה)

תפילה בדזוגצ'ן גומפה. אירועים מיוחדים מתקיימים פה כל קיץ (צילום: אמיי טאן)

תפילה בדזוגצ'ן גומפה. אירועים מיוחדים מתקיימים פה כל קיץ (צילום: איימי טאן)

המנזר עצמו נוסד בשנת 1685 בהוראתו של הדלאי לאמה החמישי, והוא עשיר בתרבות והיסטוריה טיבטית. המנזר זכה לשמו בעקבות כתבי הבודהיזם "השלמות הגדולה" (Dzogpa Chenpo), שהיו המומחיות של מקים המנזר והועברו פה לאלפי תלמידים לאורך השנים. כיום יש במקום מספר מבני קדושה מפוארים, כולל אוניברסיטה בודהיסטית ובית כינוס למדיטציה וללימודי "השלמות הגדולה". כ-300 נזירים ונזירות חיים במתחם המקדשים בקביעות ומנהלים פה אורח חיים בודהיסטי, ומאות נזירים מגיעים הנה מכל העולם כדי להשתתף בשיעורים מיוחדים ובפסטיבלים הנערכים בקיץ. התיירות פה לעומת זאת דלילה יחסית, ורק מאות בודדות של מטיילים מערביים ומקומיים מגיעים הנה מדי שנה.

אירועים מיוחדים, כולל ריקודים טקסיים, מתקיימים במקדש בקיץ (צילום: איימי טאן)

אירועים מיוחדים, כולל ריקודים טקסיים, מתקיימים במקדש בקיץ (צילום: איימי טאן)

האוניברסיטה הבודהיסטית של דזוגצ'ן גומפה, או בשמה הטיבטי "שירה סינג שדרה" (Shira Sing Shedra) היא מהידועות בעולם, והיא מעמידה מדי שנה בוגרי "קנפו" (Khenpo, דומה לדוקטורט בתורת הבודהיזם) איכותיים המחוזרים על-ידי אקדמיות בודהיסטיות אחרות. הנזירים עוברים משטר לימוד של 12 שנים המאמן אותם בחמש אסכולות: שפה, לוגיקה, פילוסופיה, רפואה ואמנות. בכל התקופה הם זכאים לאוכל, מגורים ומלגת מחייה כדי לאפשר להם להתרכז בלימודיהם. מנגד ניצב מקדש הנשים של דזוגצ'ן גומפה ומאחוריו בית הכינוס למדיטציה וללימודי "השלמות הגדולה", הממוקמים בנינוחות במעמקי הגיא מול ההרים המושלגים. הלימודים במנזר דורשים הרבה מדיטציה, וכל נזיר פה יתבקש בשלב זה או אחר להיכנס לבידוד ולעבד את לימודיו בצורה של מדיטציה. 

מתחם המקדשים של דזוגצ'ן גומפה (צילום: נוגה פייגה)

מתחם המקדשים של דזוגצ'ן גומפה (צילום: נוגה פייגה)

עבור תיירים, מספק דזוגצ'ן גומפה מקום להכרות מעמיקה עם הדת הטיבטית, תקשורת עם נזירים והתחברות עם התרבות המקומית. ניתן להעביר בקלות מספר ימים בסיור נעים באזור, לטייל בטבע המרהיב מסביב ולעזור לנזירים עם עבודות הבית.

אגם בקרבת עמק דזוגצ'ן. מטיילים יוכלו למצוא מגוון טיולים באזור (צילום: איימי טאן)

אגם בקרבת עמק דזוגצ'ן. מטיילים יוכלו למצוא מגוון טיולים באזור (צילום: איימי טאן)

מידע שימושי

הגעה: התחבורה לדזוגצ'ן גומפה אינה סדירה, ורוב המטיילים תופסים טרפים עם משאיות או מיניוואנים מהכביש של מאניגאנגו (Mǎnígāngē, 马尼干戈). הנסיעה אמורה לערוך שעתיים-שלוש ולהביא אתכם לכפר דזוגצ'ן, משם תוכלו לחצות אותו ולהכנס לעמק עם המקדשים.
מחיר כניסה: חינם.

שעות פתיחה: כל היום.

לינה: בבית הכינוס שהוזכר יש מספר חדרים בסיסיים הנשמרים לתיירים במחירים מוזלים, ובמקום מספקים גם ארוחות צמחוניות זולות. לחלופין יש כמה בתי הארחה פרטיים בעמק. אם אתם מתקשים למצוא לינה בקשו את עזרתם של הנזירים – הם כבר יסייעו לכם למצוא מיטה ללילה.

זמן ביקור: הזמן הטוב ביותר לבקר הוא הקיץ (יוני-ספטמבר), אז מזג האוויר שמשי ויפה. בחודשים אלו מתקיימים כאמור כינוסים ופסטיבלים העשויים להכביד על התשתיות התיירותיות מחד, אך יאפשרו לכם להנות מחוויה יוצאת דופן ויעלו את הסיכויים למבקרים דוברי אנגלית מאידך. שימו לב שהטמפרטורות משתנות דרסטית בין יום ללילה, ויכולות לעבור מ-35 מעלות ביום למעלות בודדות בלילות קרים – הצטיידו בהתאם.

תרגום: נוגה פייגה.

איימי טאן
מורה לאנגלית מסינגפור שהתאהבה בעולם הטיבטי והפכה לתקופה לנזירה בדזוגצ'ן גומפה שבמערב סצ'ואן. מעבירה את חייה בין סינגפור, סין וטיבט.

תגובות לכתבה