מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

למחוז גואנגש'י שבדרום סין לא חסרים נופים מדהימים – בין מצוקי הגיר המרשימים המתמרים בכל מקום, לנהרות השוצפים והצמחייה הפורייה, המחוז נחשב לאחד היפים והמתויירים בסין – ובצדק. בירתו של המחוז, העיר גווילין, נחשבת למוקד עלייה לרגל עבור תיירים ושוחרי טבע, והיא נהנת מתיירות פנים וחוץ כאחד מזה שנים רבות. העיר אמנם איבדה בשנים האחרונות את האופי הטבעי והקליל שלה (מה שגורם לרוב המטיילים הזרים לברוח לשכנותיה הכפריות יאנגשואו וש'ינגפינג), אך נותרו בה כמה אתרי תיירות וטבע יחודיים לה. אחד מהם הוא מערת חליל הרועים (Lúdí yán, 芦笛岩) – אחת ממערות הנטיפים הגדולות והעתיקות ביותר בסין, וכנראה המערה המפורסמת ביותר במדינה כולה.

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

המערה המעניינת מורכבת מזקיפים ונטיפים מסלע גיר, והיא מגיעה למעמקים של 240 מטרים ולאורך של כחצי קילומטר. היווצרותה מתוארכת ללפני כ-180 מיליון שנים, וכתובות שנמצאו במקום מעידות כי הייתה ידועה לסינים לפחות החל מהמאה ה-8 לספירה. כתובות אלו מעידות כי המערה היוותה מוקד תיירות עבור מקומיים מאז תקופת סין העתיקה. בשלב מסוים המערה נשכחה ונזנחה, רק כדי לחזור ולהתגלות מחדש בשנת 1940, עת קבוצת פליטים שנמלטה מאימת הכיבוש היפני, הגיעה אליה במקרה. ב-1962 נפתחה המערה באופן רשמי כאתר תיירות, ומאז הפכה ליעד מרכזי עבור תיירים, אנשי עסקים ואפילו פוליטיקאים, הנוהגים להביא אליה אורחים חשובים מרחבי העולם.

guilin6

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

המערה שואבת את שמה המעניין מהקנים הירוקים הצומחים באגם שמחוץ לה, מהם נהגו להכין חלילים בזמנים עתיקים. אגם זה ניצב היום במרכזו של פארק רחב-ידיים שמקיף את המערה, וכולל צמחייה עבותה ומספר פגודות נחמדות. הפופולריות של המערה עשתה את שלה, וקשה להסתובב היום בפארק בלי להיתקל במוכרים המנסים למכור מזכרות מקומיות במחירים מופרזים, "מדריכים" המציעים סיור באזור או בעלי סירות המנסים לדחוף אתכם לשיט קצר על האגם. קחו בחשבון שאף אחד מאלו לא כלול במחיר המערה או נחוץ בשביל לטייל בה.

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

לאחר הכניסה לאתר מחכה לכם עלייה קלילה במדרגות, ובסופה תגיעו למערה עצמה. עוצמות התאורה והקיטש יתפסו אתכם מיד – הסינים החליטו שאמא טבע לא מספיק מרשימה בפני עצמה, ובמערות הותקנו עשרות זרקורים צבעוניים שנועדו להעניק לזקיפים ולנטיפים מראה דרמטי. התוצאה נעה בין ססגוניות יפיפייה ופוטוגנית לדיסקוטק טראש משנות ה-80, ותיירים רבים מרגישים שהיופי הטבעי של המערה אבד לה. אם זה לא מספיק, באחד מאזורי המערה מוקרן מדי שעה על התקרה סרטון מגוחך למדי על פרהיסטוריה, שרק מוסיף לתחושת ה"דיסניפיקציה" של כל המתחם. למרות כל זאת, מדובר במקום מרשים השווה ביקור של מספר שעות, ולו רק בשביל להתרשם מגודלם האימתני של הנטיפים ולצלם תמונות מעוררות התפעלות.

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

מערת חליל הרועים (צילום: נוגה פייגה)

הטיול במערה נעשה בקבוצה עם מדריך מקומי, המאיר על נטיפים וזקיפים מיוחדים במקום ומספר את הסיפורים מאחורי שמותיהם הפיקנטיים. למטיילים יש חופש יחסי להתרחק מהקבוצה ולהישאר באזורים מסוימים זמן רב יותר, אך שימו לב כי המדריך שולט באורות, ודקות ספורות אחרי שהוא עובר במקום נסגרת התאורה באזור.

האגם מחוץ למערה (צעלום: נוגה פייגה)

האגם מחוץ למערה (צעלום: נוגה פייגה)

הפארק מחוץ למערה (צילום: נוגה פייגה)

הפארק מחוץ למערה (צילום: נוגה פייגה)

מידע שימושי

הגעה המערה נמצאת כחמישה קילומטרים מגווילין. קווי אוטובוס 3 ו-213 מגיעים למערה, אך מומלץ בחום לחסוך זמן ולקחת מונית מהעיר למערה (כ-20 יואן לנסיעה בממוצע).

מחיר כניסה: 120 יואן (60 יואן לסטודנטים).

שעות פתיחהאפריל-נובמבר: 13:00-18:00 ,7:30-12:00; דצמבר-מרץ: 13:00-17:30 ,8:00-12:00.

נוגה פייגה
גרה בשאנגחאי ועובדת בקונסוליה הישראלית. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. בעלת ניסיון עשיר בטיולים בסין ובייעוץ טיולים.

תגובות לכתבה