בין ההרים האימתניים של מחוז חונאן הדרומי, ממוקמת פנגחואנג העתיקה, או בתרגום ישיר עיירת הפניקס (Fènghuáng gǔchéng, 凤凰古城), הנחשבת זה עשרות שנים לאחת העיירות היפות והפסטוראליות בסין. העיירה הפוטוגנית זוכה למיליוני מטיילים מדי שנה, הפוקדים את רחובותיה העתיקים לכל אורך השנה. עיירת הפניקס הוקמה לראשונה בשנת 1704, וב-300 השנים לקיומה הצליחה לשמור על רבים מבתיה ומרחובותיה העתיקים בסגנון שושלת מינג וצ'ינג. בתי העיירה בנויים על עמודים מעל נהר טואו, נהר רחב ידיים בצבעי ירוק-תכלת המהווה עד היום את עורק החיים המרכזי של העיירה.

אך מלבד המראה יוצא-הדופן של העיירה, ייחודה של פנגחואנג נמצא באוכלוסייה שלה: למעלה ממחצית מאוכלוסיית העיירה שייך למיעוט מיאו או למיעוט טוג'יה, והעיירה מהווה עדות מרתקת לאורח החיים ולסגנון הבנייה הייחודי של בני המיעוטים של דרום סין. כיום ממשיכים בני מיאו למלא את העיירה בבגדים ססגוניים ובמוצרים מעשה ידם, והתוצרים שלהם נודעו בכל סין בשל צבעוניותם העזה. יופיה של העיירה גם מושך אליה אמנים ומוזיקאים רבים, המעניקים לה זרימה מוזיקלית מקסימה המזכירה את האווירה בליג'יאנג שביונאן.

עיירת פנגחואנג. בתים שמורים מלאי קסם (צילום: נוגה פייגה)

עיירת פנגחואנג. בתים שמורים מלאי קסם (צילום: נוגה פייגה)

כמו ברבים מהכפרים העתיקים בסין, גם כאן נקשרה פנגחואנג לשלל סיפורי עם ואגדות פולקלור. הפופולרית ביותר גורסת כי יום אחד, שתי ציפורי פניקס עפו מעל העיירה. כשהבחינו בעיירה היפייפיה הן כל כך נשבו בקסמיה, שהחליטו להישאר ולרחף מעליה, וכך זכתה העיירה לשמה. המציאות ההיסטורית של העיירה, מן הסתם מעט פחות פיוטית – בני מיעוט המיאו נודעו בהתנגשויות שלהם עם בני החאן בתקופת סין הקיסרית, ופנגחואנג אף שימשה כמוקד לאחת המרידות הגדולות של בני המיאו באמצע המאה ה-19. מרידות אלו הסתיימו תמיד בדיכוי אלים של המיעוטים במקום, וכתוצאה מהסכסוכים החוזרים אף הוקם באזור מקטע ייחודי של החומה הגדולה בדרום סין (כפי שמתואר בהמשך).

פנגחואנג. עדות לבנייה הייחודית של בני המיאו (צילום: נוגה פייגה)

פנגחואנג. עדות לבנייה הייחודית של בני המיאו (צילום: נוגה פייגה)

בני המיאו בעיירת הפניקס. מיעוט ססגוני עם עבר מורכב (צילום: נוגה פייגה)

בני המיאו בעיירת הפניקס. מיעוט ססגוני עם עבר מורכב (צילום: נוגה פייגה)

העיירה כוללת היום קרוב למאתיים סמטאות עתיקות, המתפתלות בדרכן לנהר טואו הזורם. כיאה למעמדה של פנגחואנג כמוקד תיירות פופולרי, החנויות המגוונות שאולי היו כאן בעבר פינו את מקומן לטובת חנויות למכירת צעיפים, תכשיטים ופיצ'פקס סיני, לעיתים מתוצרת מקומית ולעיתים ממפעלים רחוקים. על הנהר הוקמו שלל מסעדות ובתי קפה שיקים, ובערב מודלקים כל הבתים על הנהר בשלל צבעים ססגוניים כמיטב ה"מסורת" הסינית. כל אלו מחזקים את הדיסוננס ההולך וגדל בין העיירה העתיקה לבין סין המודרנית וההומה, אך אל תתנו לזה להבהיל אתכם – למרות שהעיירה ממוסחרת ומתויירת בהרבה משכנותיה הכפריות בדרום סין, היא עדיין מצליחה לשמור על קסם ועל מידה מסוימת של אותנטיות.

פנגחואנג בלילה. הליכי המסחור עוד לא פגעו ביופייה (צילום: נוגה פייגה)

פנגחואנג בלילה. הליכי המסחור עוד לא פגעו ביופייה (צילום: נוגה פייגה)

פנגחואנג בלילה. שווה להשאר ולהנות מהאורות (צילום: נוגה פייגה)

פנגחואנג. שווה להשאר ולהנות מהאורות (צילום: נוגה פייגה)

tipanda_smallמומלץ להעביר בעיירה לפחות יום ולילה, כדי להנות מנופיה בכל שעות היום.

 

 טיול בעיירת פניקס העתיקה

ביקור בעיירה פנגחואנג לא דורש יותר מדי תכנון – הבילוי הטוב ביותר בה הוא פשוט ללכת לאיבוד בסמטאותיה הסבוכות, לטעום את ממתקיה המקומיים ולחצות את גשריה הרבים. מי שרוצה להעמיק את ההכרות עם העיירה יכול לקנות כרטיס משולב המאפשר כניסה למספר אתרים, ביניהם פנים השער המזרחי, המוזיאון של פנגחואנג, מוזיאון האמנות של חונגצ'יאו, מקדש הזיכרון של משפחת יאנג ועוד. הכרטיס גם כולל שיט חביב על הנהר, אך קחו בחשבון שמלבד השיט, מרבית האתרים לא מרשימים במיוחד ומתאימים בעיקר לתיירים סינים חובבי היסטוריה מקומית.

עיירת הפניקס, במבט מהגשר הגדול (צילום: נוגה פייגה)

עיירת הפניקס, במבט מגשר פנגחואנג הגדול (צילום: נוגה פייגה)

אחד האתרים הידועים בעיירת הפניקס הם מגוריו לשעבר של הסופר המפורסם שן צ'ונג-וון (Chén Cóngwén gùjū, 沈从文故居). ספרו של שן "עיר הגבול" מ-1934 נחשב עד היום לספר חובה בכל בית ספר בסין, ונדיר לפגוש צעיר סיני שלא קרא את הספר בילדותו. הספר מתאר סיפור אהבה רומנטי כשברקע נופיה של עיירת הפניקס, והצלחתו הלאומית של הספר עזרה לשים את פנגחואנג על המפה. כיום מהווה בית ילדותו של הסופר אתר עלייה לרגל עבור חובבי ספרות, ותוכלו לראות בו, בין השאר, קליגרפיה של הסופר וכתבים מוקדמים שלו. הבית נמצא קרוב לשער הצפוני, והוא נכלל בכרטיס המשולב של העיירה.

רחובות פנגחואנג. הדרך הטובה ביותר לחוות האת העיירה (צילום: נוגה פייגה)

רחובות פנגחואנג. הדרך הטובה ביותר לחוות האת העיירה (צילום: נוגה פייגה)

גם מי שבוחר לא לקנות את הכרטיס המשולב יוכל להנות מהרבה אתרים מעניינים, כמו השער המזרחי העתיק, מבנה מרשים שנבנה בשנת 1715 ומחובר לחומה המקיפה את העיירה. המבנה בן שתי הקומות מורכב מבסיס של אבן חול וקומות העשויות מלבנים, וניתן לצאת ממנו לסיור קליל על החומה לאורך הנהר (כניסה לתוך השער המזרחי דורשת כרטיס, אך החדר הפנימי דל למדי). גם הכניסה  אל המקדש החמוד של טיאן-חואו גו היא חינם, ובתוכו תוכלו לחזות בהרגלי התפילה המקומיים והצנועים. מקום נוסף בו כדאי לבקר הוא כיכר התרבות (Wénhuà guǎngchǎng, 文化广场) המקסימה, בה מעבירים המקומיים את היום בשירת קריוקי, נגינה על כלים מסורתיים וציור של קליגרפיה במים.

השער המזרחי של ]נגחואנג. מחובר לחומה העתיקה המקיפה חלק מהעיירה (צילום: נוגה פייגה)

השער המזרחי של פנגחואנג. מחובר לחומה העתיקה המקיפה חלק מהעיירה (צילום: נוגה פייגה)

המקדש המקומי טיאן-חואו גו (צילום: נוגה פייגה)

המקדש המקומי טיאן-חואו גו (צילום: נוגה פייגה)

tipanda_smallהנוף היפה ביותר של העיירה נפרס מגשר פנגחואנג הגדול (Fènghuáng dàqiáo, 凤凰大桥), הנמצא מערבית לשער הצפוני.

 

פנגחואנג (צילום: נוגה פייגה)

פנגחואנג (צילום: נוגה פייגה)

טיולים בסביבה

פנגחואנג היפייפיה מהווה כאמור מרכז תרבותי וחברתי עבור בני המיאו זה מאות שנים, אך היא ממש לא הפנינה היחידה באזור. ניתן להעביר בקלות מספר ימים באזור, בשיטוט בעיירה העתיקה ובגיחות קצרות לאתרים קרובים. בין האתרים בסביבה ניתן למנות את האטרקציות הבאות:

החומה הדרומית של סין (Nánfāng Chángchéng, 南方长城)– בני המיאו הם אמנם מיעוט צבעוני ורגוע בעיני הסינים היום, אך בעברם הלא-רחוק הם נחשבו אויב שיש להיזהר ממנו. שושלת מינג, שבנתה את מרבית מקטעי החומה המוכרת היום, בנתה בקרבת העיירה את החומה היחידה הנמצאת בדרום סין – עדות לפחד שחשו מהמיעוט הסורר. אורך החומה כ-190 קילומטרים, ובעוד שהיא אינה מרשימה כמו שכנתה מצפון – היא עדיין מהווה עדות מעניינת לעברה הסוער של סין.

כפר דחאנג (Déhāng, 德夯)– כפר בני המיאו הוא טיול היום הפופולרי ביותר מפנגחואנג, ולפיכך גם הממוסחר ועמוס התיירים ביותר. הכפר הקטנטן מספק כמה תמונות פוטוגניות למדי, הכוללות את הבתים המתפוררים וריקודי בני המיאו הנערכים פה עבור התיירים. אין הרבה מה לעשות בכפר הקטנטן, אך הוא מוקף בכמה אתרי טבע יפייפיים, כולל במת השמיים (Tiānwèn tái, 天问台) ומפל ליו-שה (Liúshā pùbù, 流沙瀑布) – המפל הגבוה ביותר בסין. אלו מספקים מספר שעות נעימות של שיטוטים בטבע, ומרככים מעט את דמי הכניסה הגבוהים לכפר.

כפר פו-רונג (Fúróng zhèn, 芙蓉镇) – כפר ההיביסקוס הציורי הוא אמנם הבעייתי ביותר מבחינת דרכי הגעה, אבל זה רק הופך אותו למקום היפה והמבודד מכולם. הכפר הפסטוראלי יושב על מצוק פורה עם מפלים הנשפכים ממנו, וקשה להישאר אדישים למראה בתיו המתפוררים באמצע הטבע. הכפר עלה לגדולה בזכות סרט סיני נודע משנת 1986, המתאר את מסעה של צעירה בכפר בתקופת מהפכת התרבות. היום הוא יעד ידוע בקרב האוכלוסייה המקומית, אך עדיין לא זכה לעלות על מפת התיירות המערבית.

shutterstock_374964490

העיירה פורונג (צילום: שאטרסטוק)

 

מידע שימושי

דרכי הגעה: אין שדה תעופה או תחנת רכבת קרובים לעיירה, אך פרסומה הרב של העיירה הביא לכך שהדרכים אליה שופצו היטב, וכיום קל מאוד להגיע אליה. אוטובוסים סדירים יוצאים מהעיר דז'אנג-ג'יה-ג'יה עד אחר הצהריים (שלוש שעות, 80 יואן) ומספר רכבים יוצאים גם משתי הכניסות המרכזיות לפארק דז'אנג-ג'יה-ג'יה. הדרך המומלצת מבחינת נוחות, תדירות ונוף היא דווקא לקחת רכבת מהעיר דז'אנג-ג'יה-ג'יה לעיר ג'י-שואו (Jíshǒu, 吉首) (שעה-וחצי-שעתיים, 19 יואן) ומשם לקחת אוטובוס לפנגחואנג (שעה, 30 יואן). כל האוטובוסים מגיעים לעיירה החדשה של פנגחואנג, ממנה יש לקחת מונית לעיירה הישנה (6 יואן).

כדי להגיע מפנגחואנג לדחאנג או לחומה הגדולה מומלץ לשכור רכב או מונית מדרום העיירה או מתחנת האוטובוסים שלה. לפו-רונג יש לחזור לג'י-שו ולקחת אוטובוס. פו-רונג נמצאת בין פנגחואנג לעיר דז'אנג-ג'יה-ג'יה, כך שניתן לשלב את העצירה בה בדרך לעיירת הפניקס או בחזרה. שימו לב שהאוטובוסים נגמרים מוקדם, אז התייעצו מראש עם הצוות המקומי בנוגע לדרכי הגעה.

מחיר כניסה: פנגחואנג – הכניסה לעיירה חינם, כרטיס משולב לאתרים בעיירה – 148 יואן; כפר המיאו של דחאנג – 100 יואן, כולל כניסה לכפר ולאתרי הטבע מסביב; החומה הדרומית של סין – 45 יואן; כפר פו-רונג – 100 יואן.

שעות פתיחה: פנגחואנג – כל היום; דחאנג – 8:00-16:00; החומה הדרומית של סין – 8:00-18:00.

זמן מומלץ לביקור: עיירת הפניקס הפופולרית מלאת תיירים כמעט בכל ימות השנה, ובחגים ובסופי השבוע כמעט בלתי אפשרי למצוא פינה שקטה. העונות היפות ביותר פה הן האביב והסתיו, אך אם תרצו לברוח מההמון מומלץ להגיע לפה קצת לפני או אחרי עונות השיא, כשמזג האוויר עדיין נעים והתיירים הסינים חוזרים הביתה.

לינה: אם כל בניין שני בעיירת הפניקס הוא חנות, זה רק בגלל שכל מבנה ראשון הוא אכסנייה או מלון. במידה ואינכם מגיעים באחד החגים הלאומיים תוכלו למצוא בקלות מקום לינה בכל פינה בעיירה העתיקה, במחירים נוחים למדי. על גשר פנגחואנג הגדול כבר יתפסו אתכם כמה בנות מיאו וימשכו אתכם להוסטלים שלהן, אך מומלץ פשוט לשוטט בעיירה ולהתרשם מהמקומות השונים.

נוגה פייגה
גרה בשאנגחאי ועובדת בקונסוליה הישראלית. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. בעלת ניסיון עשיר בטיולים בסין ובייעוץ טיולים.

תגובות לכתבה