טל ניצן

מייסדת ועורכת

רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.

לגלות את שאנגרי-לה

האם גן העדן הטיבטי האבוד מתחבא בפינה הצפונית של מחוז יונאן?

הרחק בצפון-מערב יונאן למרגלות ההימלאיה, יושבת לה בנחת שאנגרי-לה (Xiānggélǐlā, 香格里拉) – שער לאזור הטיבטי לבאים מכיוון יונאן. מתחם "העיר העתיקה" בה אמנם קטן יחסית וכולל חנויות ומסעדות מעניינות, וגם האטרקציות בה אינן רבות ומסתכמות במספר מקדשים (שבראשם מנזר סונג-דזאן-לין המפואר). אך למרות גודלה הקטן, יש בשאנגרי-לה קסם מיוחד וכן אפשרויות רבות לטיולי טבע יפיפיים.

 

שאנגרי-לה: חלום ושברו?

 

שאנגרי-לה נמצאת באזור ההיסטורי הטיבטי קהאם, המתפרס על שטחים נרחבים במערב סין. החלק של מחוז יונאן באזור זה הוא קטן ביותר ומכסה שלושה מחוזות קטנטנים שרק כשליש מהאוכלוסייה בהם מורכבת מטיבטים. כתוצאה מכך, התרבות הטיבטית שתראו באזור אינה בולטת או טהורה כפי שהיא באזורים הפרועים יותר של גאנסו, צפון מערב סצ'ואן, צ'ינגחאי וכמובן טיבט.

במשך מאות שנים התקיימה שאנגרי-לה תחת השם דוקדזונג (Dúkèzōng, 独克宗) ואחר כך דז'ונגדיאן (Zhōngdiàn, 中甸). במשך שנים רבות נהנתה העיר ממעמד גבוה כנקודת מעבר על "דרך התה והסוסים", דרך המסחר המפורסמת שחיברה בין יונאן לטיבט. אך לאחר המהפכה הקומוניסטית המסחר בה נאסר, ובהמשך היא ננטשה לגמרי בעקבות מהפכת התרבות. בעשורים שעברו מאז העיר לא חזרה לגדולתה כנקודת מסחר, אך דווקא זכתה לתהילה מחודשת מסיבה אחרת – נופיה הפראיים והתרבות השוקקת שבה. 

שאנגרי-לה. גן עדן עלי אדמות? (צילום: טל ניצן)

שאנגרי-לה. גן עדן עלי אדמות? (צילום: טל ניצן)

העיירה הטיבטית הנינוחה זכתה לתהילה לאחר שהממשל המקומי החל לשווק אותה כ"שאנגרי-לה"- גן עדן עלי האדמות כפי שמתואר ברומן של ג'יימס הילטון מ-1933. את המונח "שאנגרי-לה" טבע הילטון בספרו, ככל הנראה על בסיס הממלכה המיתולוגית "שאמבאלה" שהתחבאה באזורי ההימלאיה על פי מסורת ההינדואיזם והבודהיזם הטיבטי. "שאנגרי-לה" הציתה את דמיונם של רבים שהחלו מחפשים אחריה ובמהרה היא הפכה שם נרדף לאוטופיה טיבטית. ברומן מתוארת "שאנגרי-לה" כעמק פסטוראלי הנפרש מתחת למנזר מפואר, ואין זה פלא אם כן שקווי דמיון משמעותיים נמצאו לה בדז'ונגדיאן. בשנת 2001 אף שונה שמה באופן רשמי לשאנגרי-לה, אם כי המקומיים עדיין עשויים לקרוא לה בשמותיה הישנים.

אך אגדות לחוד ומציאות לחוד. כשהציפיות הגבוהות מהתיאורים המהוללים של העיר פוגשות את העיר העתיקה של שאנגרי-לה במציאות, המיתוס נשבר לרסיסים ותיירים רבים המגיעים אליה מתאכזבים. יש בכך מידה מסוימת של צדק כמובן – גלגלי הפיתוח והתיירות לא פסחו על שאנגרי-לה, שרובה ככולה שופצה מן היסוד (בייחוד בשנים האחרונות, מאז החריבה שרפת ענק את העיר בינואר 2014) והותאמה לתיירים. במרכז העיר לא נשארו הרבה עסקים אותנטיים עכשיו, אלא בעיקר אוסף של מלונות ובתי הארחה, מסעדות, חנויות מזכרות וסוכנויות נסיעות.

למרות זאת, שאנגרי-לה כמו אחיותיה התיירותיות אף יותר, ליג'יאנג ודאלי, היא בהחלט עיר ששווה לשמור לה מקום במסלול הטיול שלכם בסין. למי שמגיע מיונאן מדובר בנגיעה הראשונה עם העולם הטיבטי, על האוכל, התרבות והאוויר הדליל שבו, ועבור מי שלא מתכנן כניסה של ממש לטיבט או לאזורים הטיבטיים הפראיים יותר של מערב סצ'ואן, זוהי הזדמנות נוחה וטובה לראות ולחוות מקרוב את התרבות הטיבטי, גם אם בגרסה מעט ידידותית-מדי למטייל.

 

מנזר סונג-דזאן-לין. מבט מרחוק (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין. מבט מרחוק (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין

 

האתר המפורסם ביותר בעיירה שאנגרי-לה הוא ללא ספק מנזר סונג-דזאן-לין (Sōngzànlín sì, 松赞林寺), אשר זכה לשם המחמיא – ארמון פוטאלה הקטן, על שם הארמון המפואר בלהסה בירת טיבט. מדובר במנזר הבודהיזם הטיבטי הגדול ביותר במחוז יונאן, והוא מורכב ממבנים רבים המסודרים בצפיפות למרגלות גבעה קטנה.

מבנה המנזרים והמקדשים הטיבטים שונים בתכלית מאלו שרואים בשאר חלקי סין מבפנים ומבחוץ, ובכך יבחין בקלות גם מי שאינו בקיא כלל בתחום. מבחוץ הם בעלי מראה מעורר התפעלות – מבנים צפופים שנראים כעוגת שכבות שנבנתה תלאי על גבי תלאי, גגות מוזהבים עמוסי עיטורים לרוב וקירות מקושטים בעלי חלונות מעוצבים. אך עיצובם הפנימי של המבנים השונים מרתק עוד יותר, גם אם מפואר ומהודר הרבה פחות – ציורי קיר ססגוניים ומלאי פרטים מדוקדקים, פסלים גדולים עוצמתיים, ואין ספור בדים, מחרוזות וקישוטים אחרים בכל צבעי הקשת.

מנזר סונג-דזאן-לין. פסלים עוצמתיים (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין. פסלים עוצמתיים (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין. צבעוניות משגעת (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין. צבעוניות משגעת (צילום: טל ניצן)

המנזר שקיים כבר מסוף המאה ה-17, היווה מרכז רוחני חשוב של האזורים המזרחיים של טיבט ובשיאו אכלס כ-2,000 נזירים. אך המנזר שניתן לראות היום נבנה למעשה רק בשנות ה-80, לאחר שהמנזר העתיק נהרס כליל וננטש במהפכת התרבות. כיום מתגוררים בו בערך 700 נזירים, חלקם בגיל צעיר ביותר. למרות הפיכתו לאתר תיירות מן השורה הראשונה, נראה כי הנזירים עוד מצליחים לקיים בו חיים רוחניים של ממש ובשעות התפילה והשיעורים הם נמלטים אל חדריו הפנימיים של המנזר ומסתגרים בהם. בשאר הזמן הם מסבירים פנים למבקרים במנזר ושמחים מאוד על ההזדמנות למגע עם אנשים מבחוץ.

מנזר סונג-דזאן-לין. נזירים חביבים ומסבירי פנים (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין. נזירים חביבים ומסבירי פנים (צילום: טל ניצן)

למרגלות המנזר שוכן אגם קטן, שבעונת הקיץ הגשומה מתמלא ומתקשט במרבדי עשבים ירוקים, אך בחורף היבש מצטמק מאוד, ולמראה הצמחייה המתייבשת סביבו יש אפקט מרשים הרבה פחות. אבל בכל תקופה שתגיעו לכאן, שווה להקיף את האגם ולו בשביל האופציה להשקיף על המנזר בשלמותו מצדו השני של האגם – נוף שאם כבר הגעתם עד הלום, פשוט אסור לפספס.

דרכי הגעה: המנזר נמצא קילומטרים ספורים מחוץ לעיירה וניתן להגיע אליו באמצעות קו מספר 3 או במונית.
מחיר כניסה: 115 יואן
שעות פתיחה: 8:00-18:00
א
מנזר סונג-דזאן-לין. אלמנטים מוזהבים מקשטים את הגגות (צילום: טל ניצן)

מנזר סונג-דזאן-לין. אלמנטים מוזהבים מקשטים את הגגות (צילום: טל ניצן)

 

אטרקציות נוספות בשאנגרילה

 

מקדש מאה התרנגולות (Bǎijī sì, 百鸡寺) – המקדש הזה יושב על ראשה של גבעה גבוהה המשקיפה על כל העיר, ונקודת התצפית פה מהווה לבדה סיבה מספקת לביקור כאן. אך חוץ מזה, מעניין לבוא לכאן משום שהמקדש בעל השם המצחיק (ככל הנראה על שם התרנגולות המסתובבות בקרבתו) הוא האנטיתזה המוחלטת למקדש סונג-דזאן-לין אדיר המימדים. מדובר במקדש קטן ואינטימי ששמר על אופי אותנטי לחלוטין בזכות מיעוט מבקרים. המקדש מעוצב בצניעות ואינו נקי ומשופץ כלל וכלל. הוא אמנם לא פוטוגני במיוחד, אך השקט והשלווה שבו משרים אווירה רוחנית פי כמה. הקישוט היחיד הבולט שניתן למצוא בכל זאת במקדש הוא אלפי דגלי התפילה המעטרים אותו ואת הגבעה כולה – מחזה מקסים בפני עצמו.

tipanda_small

 

מומלץ להגיע לכאן בשעות הבוקר כדי לראות את המתפללים (בררו את השעה מראש בהוסטל), בשאר שעות היום יש כאן מעט מאוד פעילות.

 

מקדש מאה התרנגולות. דגלי תפילה טיבטיים ותצפית על העיר (צילום: טל ניצן)

מקדש מאה התרנגולות. דגלי תפילה טיבטיים ותצפית על העיר (צילום: טל ניצן)

מקדש מאה התרנגולות (צילום: טל ניצן)

מקדש מאה התרנגולות (צילום: טל ניצן)

המקדש המוזהב (Jīnmiào, 金庙) – מכל פינה בעיר העתיקה תוכלו לראות את המקדש המונומנטלי הזה הניצב על ראש גבעה קטנה. המקדש עצמו אינו מעניין במיוחד ומיקומו בלב ליבה של העיירה הפכו אותו זה מכבר לאטרקציה תיירותית ממוסחרת יותר מאשר מקום תפילה רוחני. האלמנט המרשים ביותר במקדש הוא גלגל התפילה הטיבטי הגדול בעולם הניצב בו, אותו מסובבים המתפללים והתיירים במאמץ משותף למזל טוב.

כדאי להגיע למקדש בשעות הערב, אז הוא מואר באורות מחמיאים. חשוב מכך, בשעות אלו סבתות טיבטיות עוטות על עצמן תלבושות מסורתיות ומנהיגות בכיכר למרגלות המקדש הרקדות המוניות. בהרקדות לוקחים חלק מקומיים ומבקרים בכל הגילאים והמינים, ויותר ממומלץ להצטרף בעצמכם לחגיגה.

המקדש המוזהב. גלגל התפילה הגדול בעולם (צילום: טל ניצן)

המקדש המוזהב. גלגל התפילה הגדול בעולם (צילום: טל ניצן)

מבקרים במקדש מסובבים את גלגל התפילה (צילום: טל ניצן)

מבקרים במקדש מסובבים את גלגל התפילה (צילום: טל ניצן)

ריקודים טיבטים בכיכר (צילום: טל ניצן)

ריקודים טיבטים בכיכר (צילום: טל ניצן)

 

נופי שאנגרי-לה: טיולים בסביבת העיירה

 

המטיילים שהטבע קורא להם לצאת ולחקור ישמחו לשמוע שבסביבת שאנגרי-לה לא חסרות אופציות לטיולי טבע ונוף. במרחק נסיעת אוטובוס קצרה משאנגרי-לה נמצא הפארק פודאצואו (Pǔdácuò guójiā gōngyuán, 普达措国家公园), שיכול למלא היטב יום טיול. בפארק המסודר משתלבים פלגי מים ואגמים בתוף נוף ירוק של יערות וערבות דשא ולהם על רקע הרים וגבעות.

בשמורת הטבע של אגם נאפה (Nàpà hǎi zìrán bǎohùqū, 纳帕海自然保护区), שנמצאת רק שמונה קילומטרים צפונה מהעיירה, תוכלו לשוטט בין כפרים אותנטיים וציוריים, השוכנים בינות ערבות דשא רחבות ידיים, על חופו של אגם מלא קסם כשלצדכם בעלי-חיים מגוונים הרועים באחו. את קו הרקיע מקשטות פסגות מושלגות, אשר משתקפות במימיו היחודיים של האגם. אם התמזל מזלכם והגעתם בין החודשים ספטמבר ואוקטובר, ייתכן ותוכלו גם להנות בשמורה מחברתן של ציפורים נודדות ממספר מינים. למידע נוסף על השמורה לחץ כאן.

אגם נאפה (צילום: יובל ירושלמי)

אגם נאפה (צילום: יובל ירושלמי)

 

מידע שימושי

 

דרכי הגעה: מכיוון יונאן – קווים תדירים יוצאים מדאלי (60-85 יואן, שש שעות) ומליג'יאנג (50-65 יואן, 4 שעות). מתחנת האוטובוסים המערבית של קונמינג (Xībù qìchē kèyùnzhàn, 西部汽车客运站) יוצאים קווי יום ולילה יוצאים (210-250 יואן, שתים-עשרה שעות). ניתן להגיע בטיסה לשדה התעופה של שאנגרי-לה הנקרא דיצ'ינג (DIG). טיסה מקונמינג נמשכת שעה ועולה 400-700 יואן.

מכיוון סצ'ואן– אוטובוס מש'יאנגצ'נג יוצא בבוקר לשאנגרי-לה (90 יואן, שמונה שעות) וכן מדאוצ'נג (כ-110 יואן, 12 שעות). מדצ'ין יוצאים מספר אוטובוסים עד הצהריים (50 יואן, שש שעות).

מחיר כניסה: חינם

שעות פתיחה: כל היום

גבהים: שאנגרי-לה עצמה ממוקמת בגובה 3,160 מטר מעל פני הים, אך אתרים סביבה עשויים להיות גבוהים יותר. מרבית האנשים לא ירגישו כאן השפעות משמעותיות של הגובה, אך כדאי להיזהר ולהיות ערניים על כל פנים.

לינה: לא חסרים מלונות ובתי הארחה ברמות שונות בשאנגרי-לה, אך אם אתם מגיעים לכאן בחג או בעונת השיא מומלץ להזמין מראש מקום ליתר ביטחון. Tavern 47 הוא הוסטל קטן וביתי הנמצא בתחומי העיר העתיקה של שאנגרי-לה. ההוסטל מנוהל על ידי ג'ון מקוריאה ואשתו כריסטין, בת למיעוט הנאש'י. שניהם דוברי אנגלית וג'ון תמיד נכון לעזור בכל דבר – בין אם זה לתת עצות לטיולים ודברים מעניינים לעשות בעיר או אפילו סתם לשבת ולשוחח תוך כדי שהוא עושה לכם טריקים בקלפים. יש כאן מים רותחים 24/7 במקלחות ותנור עצים באזור המשותף – שני יתרונות שהמבקרים בחורף יעריכו מאוד. להוסטל גם מסעדה קטנה המבשלת ארוחות מערביות או קוריאניות, ומנת הדגל של המקום היא המבורגר מבשר יאק. כן כן, יאק.

 

טל ניצן
 
רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.