חוקרי הבודהיזם של המאות הקודמות לא יכלו בוודאי לשער שאחד האוצרות הגדולים ביותר בבודהיזם – ואחד האוצרות התרבותיים הגדולים ביותר בעולם – יתחבאו במדבר גובי היבש שבמחוז גאנסו, אלפי קילומטרים ממקום הולדתו של בודהה בהודו. אך זה בדיוק מה שהופך את מערות מוגאו (Mògāo kū, 莫高窟) – הידועות גם כ"מערות דונחואנג" (Dūnhuáng, 敦煌) או "מערות אלף הבודהות", ללא פחות מתגלית קסומה. סיפורן הלא-יאומן של המערות המסתוריות והאוצרות שטמונים בהן מתחרה רק עם ההיסטוריה הסוערת שראו המערות. מהנזירים האמנים ועד למערת הכתבים הסודיים – מהן מערות מוגאו ולמה הן כל כך חשובות?

מערות מוגאו. אוצר שאין שני לו (צילום: טל ניצן)

מערות מוגאו. אוצר שאין שני לו (צילום: טל ניצן)

45 אלף מטרים רבועים של צבע

מערות מוגאו הינן סדרת מערות בודהיסטיות היושבות בקרבת העיר דונחאונג ,הנמצאת בצפון מחוז גאנסו בסין. המערות חצובות לאורך צוק באורך כשני קילומטרים, המכיל 492 מערות מעוטרות חצובות על פני כקילומטר בתוך המצוק בדרומו, וכ- 280 מערות נוספות, לא מעוטרות, שפרוסות על פני כחצי קילומטר באזורו הצפוני ונועדו למגורים. ייחודן של המערות נמצא באמנות שבתוכן: המערות המעוטרות מכילות אין-ספור ציורים ופסלים, שנוצרו לאורך מאות שנים ואשר מציגים שלל סיטואציות – מסיפורי בריאת העולם והאלים בבודהיזם, דרך מסורות ומנהגים שונים בסין המסורתית ועד אירועים היסטוריים אמיתיים ואישים מפורסמים. במערות נמצאים גם שני פסלי בודהה ענקיים, שהוקמו על ידי קיסרי טאנג.

המערות הן תוצר של קרוב לאלף שנים של מסעות נזירים על דרך המשי. נזירים רבים, שהגיעו לסין לצורך הפצת התורה הבודהיסטית, עצרו בבירה המסחרית דונחואנג ויצרו את המערות לצרכי תפילה. המערות היו פעילות עד המאה ה-14, וכיום הן כוללות 45 אלף מטרים רבועים של ציורי קיר, 2,300 פסלים מעוטרים ואלפי כתבים קדושים עתיקים, שעליהם יוסבר בהמשך. אלו, לצד שני פסלי הבודהה העצומים שנמצאים במקום, הופכים את המערות למקור הגדול ביותר של אמנות וכתבים בודהיסטים סיניים ששרדו, ולאחד המקורות הגדולים בעולם כולו.

המצוק בו חצובות מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

המצוק בו חצובות מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

מצוק מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

מצוק מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

אלף שנות אומנות

במאה הרביעית היוותה דונחואנג תחנה מרכזית במעבר של סחורות בין סין למרכז אסיה ולמערב, במה שמכונה 'דרך המשי'. לפי מקורות שונים, המערה הראשונה נחצבה בשנת  366 לספירה, ובמהלך שושלת ווי הצפונית (386-535 לספירה) ושושלת סוי (581-619 לספירה) נפתחו מערות נוספות, והאתר הפך למקום עלייה לרגל למאמינים ולסוחרים שנשאו תפילה לדרך.

איור של קיסרי טאנג, מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

איור של קיסרי טאנג, מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

המערות עבדו בשיטת פטרונות, כאשר משפחות סוחרים ומנהיגים מקומיים היו חוברים יחדיו כדי לממן את הבנייה והיצירה של המערות. אלו בתמורה היו "זוכים" להגנה מצד האלים, ולעיתים אף היו משולבים בציורים עצמם – בדומה לפטרונות באמנות הקלאסית באירופה. בין המממנים מאותה תקופה ניתן למנות משפחות עשירות מהתקופה, פקידי ממשל וצבא ומנהיגי ממלכות באזור, שביקשו "לקנות" לעצמם את ברכת האלים.

איורי מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

איורי מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

בתקופתה של שושלת טאנג (618-907 לספירה, עד 781 בדונחואנג) ראו המערות פיתוח מואץ. חשיבותו של המסחר בתקופה הפכה את דרך המשי למקום מרכזי, והמערות הפכו לאחד המרכזים הבודהיסטים החשובים באסיה. במהלך תקופה זו נבנו מאות מערות, וכן נבנו שני פסלי הבודהה הגדולים באתר. הפעילות במערות הופסקה במהלך המאה ה-14 תחת שושלת יואן המונגולית (1279-1368), ועם עליית שושלת מינג (1368-1644) דרך המשי ננטשה והמערות נזנחו סופית. המערות נותרו מקום תפילה למאות בודדים שנשארו לגור באזור.

גילוי מחדש

איורי מערות מוגאו מתקופת שושלת טאנג. עדות לחיי היום-יום בסין המסורתית (צילום: נוגה פייגה)

איורי מערות מוגאו מתקופת שושלת טאנג. עדות לחיי היום-יום בסין המסורתית (צילום: נוגה פייגה)

לקראת סוף המאה ה-19 החל עניין מחודש במערות, והשמועה עליהן הביאה ארכיאולוגים ומומחי אומנות מאירופה להגיע לגאנסו. אורל סטיין, נציג המוזיאון הבריטי, היה הראשון להגיע ולחקור את האתר ב-1907, ואחריו הגיעו מספר משלחות מערביות שחקרו את הציורים ואת הכתבים במקום. המערות ספגו נזק רב במאה ה-20, החל משודדים שגנבו פסלים ועד השחתות של פני הדמויות בציורים. בשנת 1920 שיכנו במערות מאות פליטים מרוסיה, שהשחיתו והסבו נזק רב לחלק מהמיצגים. לאורך השנים נעשה מיפוי של המערות ומספורן, וב-1987 הוכרזו המערות כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. המקום מכהן כיום כאתר תיירות פופולרי, עם מספר מצומצם של מערות הפתוחות לציבור בעוד האחרות סגורות לצרכי שימור ומחקר.

מערת הספרייה הסמויה

בשנת 1900 גילה כומר דאואיסט בשם ואנג יואן-לו מערה קטנה וחסומה, היוצאת מתוך מערה אחרת. בתוך החלל הקטנטן נמצא אוצר שלא נראה כמותו: 1,100 מגילות עתיקות, 15 אלף ספרים, ציורים ובדי משי. סיפורים בודהיסטים אבודים נמצאו, שפות שנכחדו שבו לחיים ונמצאה העדות המוקדמת ביותר לספר מודפס. כ-50 אלף כתבים ומגילות התגלו במערה הקטנה, שנכתבו לאורך כ-700 שנה והוחבאו במערה בתחילת המאה ה-11. המערה זכתה לשם "מערת הספרייה", והכתבים שנמצאו בה כללו כתבי קודש, פוליטיקה, אומנות, היסטוריה ופילוסופיה, הנפרשים מתקופת שושלת ג'ין המערבית (265-316 לספירה) ועד סונג הצפונית (960-1127 לספירה). הכומר הפשוט לא הבין מה מצא (או שהבין ורצה לעשות רווח), והוא מכר את החלק הארי של הכתבים למרבה במחיר. כך, מרבית הכתבים נמכרו לחוקרים מערביים וביניהם אורל סטיין, שקנה כ-13 אלף כתבים בסכום מגוחך של 130 פאונד. מעשיו של ואנג נחשבים עד היום לבגידה קשה בתרבות הסינית, ומרבית הכתבים עודם פזורים במוזיאונים ברחבי העולם.

פסל בודהה שוכב במערות. שרד שנים של הרס ובזיזות (צילום: טל ניצן)

פסל בודהה שוכב במערות. שרד שנים של הרס ובזיזות (צילום: טל ניצן)

חשיבות האתר

למרות בזיזת הכתבים והרס חלק מהמערות לאורך השנים, גילוי מערות מוגאו היווה פריצת דרך משמעותית בחקר התרבות וההיסטוריה הסינית, ונחשבות עד היום למקור המקיף ביותר של בודהיזם סיני מתקופת סין המסורתית. למרות הבלאי לאורך השנים, תנאי המדבר היבשים עזרו לשמר את מרבית המערות, עד כדי כך שחוקרים יכלו לקבוע את סוגי הצבעים וצורת הצביעה בה השתמשו לפני אלף שנים. הציורים והפסלים הבודהיסטים תרמו רבות גם לחקר האמנות, כאשר האמנות באתר מהווה שילוב ייחודי בין התרבות המקומית להשפעות הזרות.

פסלים במערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

פסלים במערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

mogao8

פסלים במערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

למערות גם חשיבות עצומה לחקר ההיסטוריה והתרבות הסינית: לצד אמנות של סיפורים בודהיסטים שונים, ולעיתים אף בתוכם, תיעדו האמנים את תרבות הפנאי של תקופתם – ציורים וכתבים רבים מסבירים ריקודים מסורתיים ונגינה, דרכי זריעת שדות וכלי תחבורה שהיו בשימוש לאורך השנים. תיעוד של מגוון אומנויות, כסריגה וקרמיקה, מאפשר הצצה לאומנות-היד של התקופות השונות. ציורים שונים מראים אימוני צבא וסוגי ספורט שונים, כמו גם טקסים חשובים כלידה, חתונה ולוויה. לכך נוספים גם תיעודים נדירים של פגישות דיפלומטיות של מלכים היסטוריים, המופיעים בחלק מהמנהרות. אלו, לצד אלפי מרשמים פקידותיים ותיאורים של אירועים שנמצאו במערת הספרייה, אפשרו לחוקרים ללמוד על תרבות הפנאי של סין המסורתית, ללא תיווך של ספרי ההיסטוריה.

mogao10

ציורי ריקודים ונגינה ממערות מוגאו. עדות בודדת למנהגים עתיקים (צילום: נוגה פייגה)

ציורי ריקודים ונגינה ממערות מוגאו. עדות בודדת למנהגים עתיקים (צילום: נוגה פייגה)

טיול במערות מוגאו

הטיול במערות מוגאו פשוט למדי, וניתן לעשות אותו בקלות כטיול יום מעיירת דונחואנג. כיום פתוחות לתיירים כ-40 מערות, כאשר מדי יום פותחים מספר מערות לקהל המבקרים. על הסיור חלות בכל זאת מספר מגבלות: ראשית, הסיור במערות נערך עם מדריך בלבד, ואין להכנס אליהן ללא מדריך. שנית, אסור בתכלית האיסור לצלם במערות, שכן הפלאש פוגע קשות בציורים העתיקים והעדינים. ההדרכות במערות נערכות בתדירות גבוהה, אך הדרכות באנגלית נערכות רק שלוש פעמים ביום (ב-9:00, 12:00 ו-14:00) ועולות מעט יותר.

tipanda_smallמומלץ מאוד להביא פנס משלכם למערות, שכן הפנסים של המדריכים עדינים מאוד, ואתם תמצאו את עצמכם רבים על פיסת אור קטנה עם כל התיירים.

 

בכניסה לאתר יש מוזיאון מצוין, אשר מספר את סיפורו ההיסטורי של האתר ומציג תמונות מהגילוי המחודש של המערות. יש פה מספר פסלים מקסימים וכן שיחזור מלא של כמה מהמערות, המאפשר להנות מעוד כמה יצירות אמנות. שימו לב במיוחד להסבר המרתק על שיטת הצביעה הייחודית שהשתמשו בה במערות. למרות מיקומו בכניסה, מומלץ להשאיר את המוזיאון לסוף, אז תוכלו להבין טוב יותר את האומנות שראיתם זה עתה.

איורי מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

איורי מערות מוגאו (צילום: נוגה פייגה)

מידע שימושי

הגעההמערות נמצאות 25 קילומטרים מדונחואנג. רוב המטיילים מגיעים בהסעות של האכסניות או במונית. מיניבוס מסודר יוצא ממול למלון דונחואנג (Dūnhuáng bīnguǎn, 敦煌宾馆) כל חצי שעה (אוטובוס ראשון יוצא ב-8:30 בבוקר, אוטובוס אחרון חוזר בסביבות 19:00. 8 יואן)

מחיר כניסהמאי – אוקטובר (כולל): 200 יואן. נובמבר-אפריל: 100 יואן (כולל מדריך וכניסה למוזיאון. למדריך באנגלית יש להוסיף 20 יואן).

שעות פתיחהמאי-אוקטובר: 8:00-18:00. נובמבר-אפריל: 9:00-17:30.

כל התמונות של ציורי המערות בכתבה צולמו בתערוכה מיוחדת שמשחזרת את אומנות המערות. צוות האתר מבקש לשמור על חוקי המקום ולא לצלם בתוך המערות.  

נוגה פייגה
גרה בשאנגחאי ועובדת בקונסוליה הישראלית. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. בעלת ניסיון עשיר בטיולים בסין ובייעוץ טיולים.

תגובות לכתבה