ש'ינג'יאנג (Xīnjiāng, 新疆) הוא הגדול שבמחוזות סין, וגם הנידח וה"אחר" ביותר שבהם. צחיח ברובו ועטור פסגות הרים מושלגות – הוא למעשה מהווה נתח של מרכז אסיה אשר ידע תקופות שליטה ישירה או עקיפה של התרבות הסינית, אך גם תקופות ארוכות של שליטת ישויות בודהיסטיות ומוסלמיות, עד אשר סופח סופית לסין על ידי שושלת צ'ינג במאה ה-18.

במחשבה המערבית נקשר המחוז בעיקר עם דרכי המשי האגדיות, על אורחות הגמלים וערי המסחר העשירות שנשזרו כמחרוזת לאורכן, עם עוברי דרך כגון מרקו פולו והחוקר היהודי-הונגרי אורוול שטיין, ועם אתרים עתיקים הקבורים בחולות. "דרך המשי" הינו כינוי רחב, ומעורפל למדי למערכת מורכבת ומסועפת של דרכי מסחר, אך גם כולל בהגדרתו המודרנית מרקם עשיר של חילופי אוכלוסיות, טכנולוגיות, דתות, לשונות וכדומה בין מזרח למערב אירו-אסיה. עם זאת, אם יש מקום בו מתקיימת דרך המשי כנתיב מובהק, הרי שהוא מצוי בש'ינג'יאנג.

בני המיעוט האויגורי בש'ינג'יאנג (צילום: נעם בקנר)

ש'ינג'יאנג עלתה לכותרות בשנים האחרונות בהקשרים פחות חיוביים, בעיקר בהקשר של התעוררות לאומית ודרישה לעצמאות של תושביה האויגורים. האויגורים הינם עם תורכי-מוסלמי יושב קבע, הדובר ניב הקרוב לאוזבקית, אשר מוצאו הוא ככל הנראה תערובת אתנית של עמים תורכיים שונים שהיגרו לאזור באלף השנים האחרונות, תוך שהם מתמזגים עם יסודות איראנים, תוכארים ואחרים. מבחינה תרבותית, דתית ופוליטית הם מקיימים יחסים היסטוריים עם תרבויות מרכז אסיה שממערב להם ומאשרים את הקשר העבות של התרבות האויגורית עם שכנותיה ברפובליקות הסובייטיות לשעבר.

כטבעת אנושית המקיפה את מדבר טקלאמקאן, הערים האויגוריות יושבות לאורך דרכי המסחר ההיסטוריות אשר הובילו ממערב אסיה לעומקה של סין, כאשר מיקומן כיום הוא לרוב על או בסמיכות לאתרים בודהיסטים עתיקים, מבצרים סינים וטיבטיים מימי הביניים המוקדמים ושלל אתרים תרבותיים אשר ממשיכים להניב מידע רב על ההיסטוריה העשירה של מרכז אסיה הסינית.

 

טיול בש'ינג'יאנג

טיול במחוז ש'ינג'יאנג דורש הערכות מראש, מבדיקה של המצב הגיאופוליטי של האזור ועד התיישרות לזמן המקומי. הנסיעות במחוז ארוכות מאוד ולא תמיד נוחות, ותשתיות התיירות עדיין לוקות בחסר לעומת שאר סין. עם כל זאת, הארגון בהחלט שווה את הטרחה – מחוז ש'ינג'יאנג הוא אחד המחוזות הכי מגוונים בטבע ובאתרי תרבות בסין, וטיול בו הוא חוויה יוצאת דופן בכל המובנים. להלן הסבר מפורט על אטרקציות מרכזיות בבירת המחוז, אורומצ'י, ובאזור העיר קשגר. שימו לב – בסוף הכתבה נמצא מידע שימושי לטיול במחוז, חשוב לקרוא לפני נסיעה לשם.

אורומצ'י

אם אתם מגיעים בטיסה ממזרח סין, סביר מאוד שתמצאו את עצמכם ראשית באורומצ'י (Wūlǔmùqí, 乌鲁木齐), בירת המחוז הסואנת של ש'ינג'יאנג. אורומצ'י כנראה לא מצדיקה שהות ארוכה, ונקודת העניין העיקרית בה היא הבזאר הגדול, על חנויות הטקסטיל, הפירות היבשים והמזכרות ה"אתניות" שנמכרות בו בשפע. מקום נוסף השווה ביקור הוא המוזיאון המחוזי של ש'ינג'יאנג  (Xīnjiāng wéiwúěr zìzhìqū bówùguǎn, 新疆维吾尔自治区博物馆). המוזיאון מאורגן להפליא, ומציג תערוכות טובות של שרידים פרה-היסטוריים ומיצגים אחרים. גולת הכותרת של המוזיאון הן ה"מומיות התוכאריות" – שרידי אדם מתקופת הברונזה אשר החום והיובש באזור סייעו לשמר את שערן, עורן ואפילו את הקעקועים שעליהן.

המומיות התוכאריות במוזיאון ש'ינג'יאנג (צילום: נעם בקנר)

גם אם העיר מעט אפרורית ומזכירה ערים סיניות אחרות, הרי שהסביבה של אורומצ'י ייחודית ובהחלט שווה את הביקור: אם יש לכם מספר ימים באזור תוכלו לצאת לטיול של יום-יומיים ב"אגם השמיימי" (Tiānchí, 天池) המקסים או ב"הר הדרומי" (Nánshān fēngjǐng qū, 南山风景区). שניהם ממוקמים במעלה רכס הטיאן שאן המקיף את העיר, ונמצאים כ-60-70 קילומטרים מהעיר. ניתן לשכור יורטה קזחית ולשהות שם לילה, כך שיתאפשר לכם להנות מהאזור לאחר שמרבית התיירים הסינים כבר חזרו לעיר. מאורומצ'י ניתן להמשיך במגוון אמצעי תחבורה ליעדים נבחרים ברחבי המחוז כגון קשגר, חותאן, קוצ'ה וגם לאגם קנאס שבצפון.

דרכי הגעה: המוזיאון המחוזי של ש'ינג'יאנג: נמצא בכתובת Xīběi lù 581hào, 西北路581号. קווי אוטובוס רבים מגיעים ישירות למוזיאון, ביניהם קווים מס' 51, 52, 66 ועוד. הקו המהיר (BRT) מס' 5 מגיע לרחוב, ממנו יש ללכת עוד כ-500 מטרים דרומה למוזיאון; האגם השמיימי: כדי לנסוע לשמורת האגם השמיימי (Tiānshān tiānchí fēngjǐngqū, 天山天池风景区) יש ראשית לנסוע לעיר פוקאנג (Fùkāng, 阜康), ומשם להמשיך לשמורה. לחלופין, חברות טיולים רבות מוציאות הסעות מאורומצ'י לאגם השמיימי מדי יום. הסעות כאלו יוצאות לעיתים קרובות מפארק העם, מול מלון חונג-שאן (שעתיים נסיעה, כ-50 יואן הלוך-חזור); ההר הדרומי: אוטובוסים מאספים להר יוצאים מתחנת האוטובוסים "הגשר האמצעי" (Zhōngqiáo kèyùn zhàn, 中桥客运站)א(תלוי מרחק, 9-13 יואן).

מחיר כניסה: המוזיאון המחוזי של ש'ינג'יאנג: חינם; האגם השמיימי: קיץ (1 באפריל-31 באוקטובר): 125 יואן. חורף (1 בנובמבר-31 במרץ): 60 יואן. שאטל פנימי: 90 יואן הלוך-חזור; ההר הדרומי: 30 יואן כניסה.

שעות פתיחה: המוזיאון המחוזי של ש'ינג'יאנג: בקיץ (15 באפריל-15 באוקטובר): 10:00-18:00. חורף (16 באוקטובר-14 באפריל): 10:30-18:00.  16:30 כניסה אחרונה. המוזיאון סגור בימי שני; האגם השמיימי: קיץ (1 באפריל-31 באוקטובר): 8:30-20:00. חורף (1 בנובמבר-31 במרץ): 10:00-18:00; ההר הדרומי: כל היום.

האגם השמיימי (צילום: סולפה זידאני)

קשגר

כבירתה ההיסטורית של התרבות האויגורית, שמה של קשגר (Kāshígáěr, 喀什噶尔) מעורר ברבים דימויים של יעד מרוחק, אגדי כמעט. בשל מיקומה בליבה של אסיה ועל צומת דרכי המסחר, ידועה קשגר מזה כאלפיים שנים כמרכז מסחר ומלאכה, ובין היתר שימשה גם כמרכז בודהיסטי חשוב עד בוא האסלאם במאה העשירית.

בזיכרון המערבי קשורה קשגר לימי "המשחק הגדול", והמאבק האפי בין האימפריה הבריטית לצארות רוסיה על השליטה במרכז אסיה. בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שימשה קשגר זירה למשחקי ריגול, קלפים ולא מעט כוסות משקה אשר הוחלפו בין שוכני שתי הקונסוליות, הבריטית והרוסית. למרבה הפליאה, המבנים ההיסטוריים בהן שכנו לא נהרסו, והם נמצאים בצדן הדרום-מערבי והמערבי של העיר העתיקה בהתאמה.

"העיר העתיקה" (Kāshígáěr lǎochéng, 喀什噶尔老城) של קשגר נבנתה מחדש בשנים האחרונות, ומסמטאות החימר שלה והגיבוב החינני של בתיה המקוריים לא נשאר כמעט דבר. עם זאת, במסגרת המאמצים הסינים לשמר את התרבות האויגורית כמיצג תיירותי, יש לציין כי השחזור נעשה בצורה מוצלחת למדי והוא משמר לפחות כמה מן המאפיינים המסורתיים. אלו עושים את העיר העתיקה למקום נעים להסתובב בו, במיוחד לאחר השקיעה כאשר משפחות רבות יוצאות לסמטאות להנות מקרירות הערב, והילדים יוצאים לשחק ברחובות.

העיר העתיקה של קשגר (צילום: סולפה זידאני)

אטרקציות בקשגר

מסגד עיד-גאה

מסגד עיד-גאה המפורסם (Àitígǎěr qīngzhēnsì, 艾提尕尔清真寺) בעל החיפוי הירקרק הוא ליבה הרוחני והפיזי של העיר העתיקה. המסגד מהווה דוגמא קלאסית לארכיטקטורה איראנית בגרסתה הקשגרית, אשר בתורה מושפעת רבות מן הסגנון הרווח באמירות בוכרה (אוזבקיסטאן של ימינו). המסגד נחשב לאחד מהגדולים בסין, ומסופר כי ביכולתו להכיל כחמישים אלף מתפללים. המבנה הינו מרכזה הדתי של קשגריה מאז המאה ה-15, והיה עד לרבות מן התהפוכות הפוליטיות שידע האזור בעידן המודרני. מלבד המאפיינים האיסלאמים המובהקים, נסו לשים לב גם לאלה המגיעים מן התרבות הסינית, למשל צלבי הקרס המאוירים על תקרת אולם התפילה החיצוני, ומסמלים מזל בתרבות הבודהיסטית.

דרכי הגעה: קווי האוטובוס 2, 7, 8, 12, 22, 28 מגיעים למסגד, אך מומלץ פשוט לקחת מונית (כ-5 יואן).
מחיר כניסה: 45 יואן.

שעות פתיחה: 10:00-20:00. שימו לב כי בשעות תפילה המסגד סגור למבקרים.

ברחוב שממול למסגד מתקיים שוק לילה (Kāshí yèshì, 喀什夜市) שוקק המוכר ממיטב המנות המיוחדות לאזור. השוק עבר מיסוד לאחרונה, ומעגלות מזון המפוזרות באופן אנרכי במרחב הפך לשוק מזון מוסדר ותיירותי למדי. למרות שהדבר פגע מעט באופיו, איכות המזון וגיוונו נשארו כשהיו. נסו את הקרפים המטוגנים הממולאים צימוקים ואגוזים, את הביצים הקלויות עם זעפרן ודבש, את הליאנג-פי (אטריות קרות) עם חומוס ושבבי מלפפון ואת הגרסה המקומית והמוצלחת לקוואס, משקה רוסי אשר במקור מבוסס על שאריות לחם מותסס. מרבית המנות עולות 5 יואן בלבד, כך שתוכלו לטעום מגוון רחב של מאכלים מקומיים.

מסגד עיד-גאה (צילום: סולפה זידאני)

הבזאר הגדול ובזאר בעלי החיים 

כמרכז הכלכלי העיקרי של קשגריה וכנקודת מסחר מרכזית על דרך המשי, שמשה קשגר אבן שואבת למסחר בטקסטיל, דגנים, מוצרי עץ ומתכת ואף למקנה. הדבר ניכר עד היום בכמות השווקים והבזארים הפזורים ברחבי העיר, המתקיימים מאות ואף אלפי שנים ברציפות. הבזאר הגדול של קשגר (Kāshí dàbāzhā, 喀什大巴扎) הוא אולי הדוגמא המפורסמת ביותר לעברה המפואר של העיר. עם חמשת אלפים מוכרים ואלפיים שנות היסטוריה, מדובר בשוק הגדול והחשוב ביותר בצפון-מערב סין. בשוק ניתן למצוא כל דבר העולה לדעת, ממזכרות מקומיות ועבודות יד, דרך שטיחים וצעיפים ועד חטיפים מקומיים. כמו במרבית השווקים באסיה, היו מוכנים להתמקחות עיקשת.

חוויה מעט שונה, אך מרתקת ביותר, היא שוק המקנה ההיסטורי של קשגר (Niúyáng dàbāzhā, 牛羊大巴扎). כאמור, לצד מסחר במוצרים שונים, ידועה קשגר גם במסחר בבהמות ובחיות משק. עדרי עיזים וכבשים משגשגים גודלו באופן היסטורי בפאתי העיר ובהרים שמסביב, ושמשו ככלכלתם המרכזית של הנוודים באזור. השוק התקיים בעבר במרכז העיר, אך נדד בהדרגה במהלך התקופה המודרנית לפאתי העיר. כיום נערך הבזאר מדי יום ראשון, ומספק הצצה מרתקת לחיי הנוודים של המקום. בנוסף לאלפי הכבשים, הבקר ומספר יאקים וגמלים אקראיים, ניתן לרכוש בשולי הבזאר פירות, ירקות וציוד רכיבה, וכן לזלול אטריות מקומיות או להנות מהתאנים המפורסמות של קשגר. אם אתם רגישים לריחות, מומלץ להצטייד במסיכה מבעוד מועד.

דרכי הגעה: הבזאר הגדול: השוק ממוקם בשער המזרחי של העיר (Kāshí dōngmén, 喀什东门). ניתן להגיע עם קווי האוטובוס 11, 17 ו-20 ולרדת בשער, או לקחת מונית (כ-5 יואן); שוק המקנה: השוק שוכן מספר קילומטרים ממרכז העיר. מומלץ לקחת לשם מונית (כ-30 יואן לכיוון).
מחיר כניסה: הכניסה לשני הבזארים היא חינם.

שעות פתיחה: הבזאר הגדול: פתוח כל יום, אך הומה במיוחד בימי ראשון; שוק המקנה: בימי ראשון בלבד. השוק פעיל במהלך רוב שעות היום, אך מומלץ להגיע למתחם בבוקר מאוחר-צהריים כאשר השוק בשיאו.

במקרה ופספסתם את שוק יום ראשון בקשגר, מתקיים שוק שבועי גם בעיירה אופל (Wūpà'ěr, 乌帕尔), השוכנת כשעה נסיעה מקשגר. השוק נערך בכל יום שני ויש בו מה"בלגן" המרכז אסייאתי המצופה, החל מעגלות חמורים מסורתיות, קירגיזיים חתומי מבע ועוטי כובעי לבד גבוהים, מוכרי מלונים ומותחי אטריות. אל תפספסו את הפולואו עם הצימוקים שנמכר בכניסה לשוק.

שוק המקנה בקשגר (צילום: סולפה זידאני)

 

המאוזוליאום של אפאק חוג'ה 

החוג'ות היו המנהיגים הדתיים והפוליטיים של קשגר במהלך התקופה הקדם-מודרנית. במקורם שייחים של המסדר הסופי הנקשבנדי, מעמדם של החוג'ות הלך וגדל בשירות החאנים של מערב ש'ינג'יאנג, עד שהפכו לבעלי הבית במאה ה-18. עם סיפוח האזור על ידי שושלת צ'ינג (1644-1912) ירדה השושלת מגדולתה, אך צאצאיה נותרו בעלי יוקרה רוחנית עד המאה ה-20. מתחם הקבורה המרשים של אפאק חוג'ה (Ābāhéjiā mázhá, 阿巴和加麻札) כולל מבנה קבר משפחתי המסוכך באריחים ירוקים ופרחוניים, מסגד יום שישי, ספריה ומבנים נוספים.

בקרב החברה הסינית קשור המקום בעיקר בדמותה של "הפילגש הריחנית" (Xiāng fēi, 香妃), דמות עממית למחצה של בת אצולה אויגורית יפייפיה שעורה נדף כמסופר את ניחוח פירות השיזף, ושניתנה במתנה לקיסר צ'יאנלונג של שושלת צ'ינג. סיפור כניעתה או סירובה לתחינות הקיסר הפך לסמל ליחסים המורכבים בין המחוז המרוחק למרכז הפוליטי הסיני שבבייג'ינג. במאוזוליאום קבורים 72 בני ובנות משפחה, והאמונה היא כי אחת מהן היא הפילגש המפורסמת. לכן המאוזוליאום מכונה לעיתים גם "קבר הפילגש הריחנית" (Xiāng fēi mù, 香妃墓).

דרכי הגעה: מתחם הקבר של אפאק חוג'ה נמצא כחמישה ק"מ מערבית לעיר העתיקה.
מחיר כניסה: 30 יואן, 20 יואן לסטודנטים.

שעות פתיחה: 9:30-21:30.

אם אתם מגיעים לקשגר לכבוד שוק בעלי החיים של יום ראשון, מומלץ לשכור מונית ולשלב את הביקור עם המאוזוליאום. כדאי להגיע מוקדם טרם הגעת קבוצות התיירים הגדולות לאתר, כך תוכלו להתרשם בשקט מההדר של המתחם.

המאוזוליאום של אפאק חוג'ה (צילום: סולפה זידאני)

לינה בקשגר

ישנם מספר מקומות המארחים זרים בקשגר, בהם שני הוסטלים פופולאריים:

הוסטל "אולד טאון" (Kashgar Old Town Youth Hostel, 喀什老城国际青年旅舍) – ההוסטל היחידי שחבר באיגוד YHA ממוקם בעיר העתיקה של קשגר, 300 מטרים ממסגד עיד-גאה. להוסטל חדרים בסיסיים למדי, חלק בסגנון אויגורי וחלק בסגנון מערבי, ואף גג מעוצב עליו אפשר לשבת ולהנות מהנוף. המקום פונה לאחרונה יותר לתיירים סינים צעירים, במיוחד בשיא עונת התיירות וחופשת הקיץ מהאוניברסיטאות, והאווירה בו קצת רועשת מדי פעם. כדאי להזמין מקום מראש.

כתובת: Kāshí wúsītángbóyīlù 233 hào, 喀什吾斯塘博依路233号. ניתן להגיע להוסטל על ידי פניה משמאלו של המסגד, והליכה לכיוון רחוב סה-מן (Sèmǎn lù, 色满路).

פמיר גסטהאוס (Kashgar Pamir Youth Hostel, 喀什帕米尔青年旅舍) – פמיר החביב צופה על מסגד עיד-גאה, ומבקש להעניק "חוויה קשגרית" אותנטית. הגסטהאוס השתפר מאוד בשנים האחרונות ומציע מרחב משותף פתוח ונהדר לישיבה, אוכל סיני ומערבי ומטבח פתוח.

כתובת:  kāshí àitígǎěr qīngzhēnsì běicè nuòěrbèi xīlù, 喀什喀什市艾提尕尔清真寺北侧诺尔贝西路.

 

טאשקורגן, אגם קרקול ודרך קרקורם

אחד מהנתיבים ההיסטוריים החשובים של דרכי המשי הוליך מקשגר לכיוון דרום מערב, אל עבר הרי הפמיר ומהם לצ'יטרל (בפקיסטאן של ימינו), ואז להודו או לערי אפגניסטאן. הכביש הלאומי 35, או בשמו הידוע "דרך קרקורם", הינו כביש בן 1300 קילומטרים אשר נמתח מקשגר ועד מעמקי פקיסטן. הדרך נבנתה בסוף שנות ה-50 ומבוססת על דרכי המשי העתיקות שעברו באזור. ההיגיון הטופוגרפי של הדרך הפך אותה למסלול משגשג גם בימינו: הנתיב צפוי לשמש ציר מרכזי בתכנית הדגל של ממשלת סין, "החגורה והדרך", המבקשת לחדש את דרך המשי העתיקה ולהרחיבה.

ציר קרקורום נחשב – ובצדק – לאחת הדרכים היפות בעולם, ובדרכו לפקיסטאן הוא חוצה עמקים צרים, רמות גבוהות ואגמי בדולח. לאורך הדרך יש מספר אתרים יפייפים המצדיקים עצירה מיוחדת: האחד הוא דיונות החול של בולנקול, והשני הוא אגם קרקול והנוף המרשים שהוא מספק על הר מוזטגאטא. בסופה של הדרך, לפני שתפגשו את בקרי הגבול הפקיסטני, תגיעו לטאשקורגן.

טאשקורגן

המחוז האוטונומי של טאשקורגן (Tǎshíkùěrgàn zhèn, 塔什库尔干镇) והעיר טאשקורגן שבמרכזו נמצאים כ-200 קילומטרים מקשגר. המחוז הוא ביתם של הסריקולים (המכונים טג'יקים בסינית), עם איראני עתיק הדובר לשון ייחודית לאיזור הפמיר. הסריקולים מתייחדים בארכיטקטורה המיוחדת של בתיהם, ובדתם השיעית בגרסתה האיסמעילית. כמו אחיהם שמעבר לגבול הטג'יקי, הסריקולים הם מן המארחים הנדיבים בהם תפגשו במחוז ובסין כולה. העיר טאשקורגן עצמה היא מקום סוריאליסטי מעט, המשדר תערובת מוזרה של קצה העולם עם דינמיות מסחרית.

עיר האבן (צילום: נעם בקנר)

עיר האבן

סימן ההיכר המובהק ביותר של העיירה הוא מבצר אבן (Gǔ shítóu chéng, 古石头城) מרשים בן אלפיים שנים, היושב במרכז העיירה. שרידיו מתקופת שושלת צ'ינג ניצבים על שרידים קדומים יותר, מן הימים בהם היתה סריקול ממלכה קטנה החולשת על דרך המסחר החשובה מצ'יטרל לקשגר והלאה. המבצר כולל ארבעה מגדלי שמירה, ונשקף ממנו נוף מרשים של ההרים מסביב.

מומלץ לשהות בטאשקורגן לפחות לילה אחד ולהנות מיופיו של העמק ומכפרי האיזור. בעונת הקיץ משובצים כרי המרעה שממול לעיירה באין ספור יורטות -אוהלי נוודים, ועדרי כבשים, ושווה לשוטט בינהם ולקוות להזמנה לשיר צ'אי (תה בחלב ומעט מלח) ומנוחה.

דרכי הגעה: כדי להגיע לטאשקורגן ניתן להזמין נהג ורכב מכל הוסטל שמארח זרים בקשגר. צפו לשלם כ-400 יואן לאדם ברכב של כארבעה אנשים. אוטובוסים ציבוריים יוצאים מדי יום ב-10 וב-11 בבוקר ועולים 55 יואן, אך הם מגבילים מבחינת אפשרויות העצירה וההתרשמות מהנוף. אם ניתן, מומלץ לקנות את הכרטיסים יום מראש. שימו לב: אתם צפויים לעבור בשני מחסומי ביקורת דרכונים בדרך. הזהרו מסוכני נסיעות המבקשים תשלום בעבור פרמיט לטאשקורגן, שכן הדבר אינו נחוץ לזרים.
מחיר כניסה: 30 יואן.

שעות פתיחה: כל היום.

אגם קרקול

בגובה 3600 מטרים, כלוא בין פסגות מושלגות, יושב אגם קרקול (Kālākùlè hú, 喀拉库勒湖) המרהיב. שמו המילולי של האגם הוא "האגם השחור", שם שלא עושה לו צדק: צבעיו של האגם מתחלפים מדי שעה ומדי עונה, ונעים בין צבע שקוף לבין תכלת-ירוק. התפאורה הדרמטית וצבעי הטורקיז של האגם הפכו אותו ליעד תיירות אהוב, ומטיילים רבים עוצרים פה בדרכם לטאשקורגן. תוכלו לבקר באגם במהלך היום בדרך לעיירה או בחזרה לקשגר, אך שימו לב כי נכון ל-2017 אסור יותר להקים יורטות ולשהות בלילה באזור האגם. הלינה האפשרית הקרובה ביותר היא בטאשקורגן.

דרכי הגעה: האגם נמצא על דרך קרקורם, בין קשגר לטאשקורגן. תוכלו לבקש מהנהג לעצור באגם בדרך לטאשקורגן, או לנסוע לטיול יום במקום עם סוכנות או עם נהג פרטי, שייקצרו את הנסיעה ל-2-3 שעות (כ-500 יואן ליום). האוטובוסים הציבוריים שנוסעים לטאשקורגן אמורים לעצור גם באגם (4-5 שעות, 55 יואן).
מחיר כניסה: 50 יואן.

שעות פתיחה: 8:00-17:00.

אגם קרקול (צילום: נעם בקנר)

מידע חשוב על טיול בש'ינג'יאנג

1. זמן: בסין אין אזורי זמן שונים, והדבר נכון גם במחוז ש'ינג'יאנג. עם זאת, בשל המרחק הגאוגרפי ופערי השעות שהוא יוצר, נוצר "זמן ש'ינג'יאנג" בלתי רשמי, המוקדם בשעתיים משעון בייג'ינג. זמן ש'ינג'יאנג רלוונטי בעיקר לחנויות ובעלי עסק אויגורים, כאשר כל המוסדות הרשמיים, בנקים, דואר וכדומה, פועלים על פי זמן בייג'ינג. הדבר חשוב במיוחד לתחבורה, אוטובוסים ציבוריים, רכבות וטיסות, ויש לתת על כך את הדעת על מנת למנוע עוגמת נפש.

2. דרכונים וויזות: כמטיילים בסין עליכם לשאת את הדרכונים בכל עת, ובמחוז ש'ינג'יאנג הדבר נכון שבעתיים, שכן נכון להיום, במהלך הטיול במחוז תהיו נתונים לבדיקות דרכונים תכופות. הדבר קורה בכניסה לחלק מהאתרים ובתחבורה ציבורית, אך עשוי לקרות גם בבדיקות אקראיות ברחוב. מומלץ לצלם מספר עותקים של הדרכון והויזה שלכם לעת צרה. שימו לב – אין צורך בפרמיט מכל סוג לשם טיול במחוז, אך אזורים שונים עשויים להיות מוגבלים זמנית לגישה באופן שרירותי.

3. מעברי גבולות: אם אתם מתכננים לחצות יבשתית למדינה שכנה, ודאו כי יש לכם מספיק זמן בויזה בשביל לצאת מן המחוז בדרך האוויר, גם במקרה והגבולות נסגרים בשל אירועים בלתי צפויים. לאלו הבאים מכיוון מדינות מרכז אסיה, ודאו כי יש לכם ויזה סינית קודם להגעתכם לאיזור משום שכמעט ובלתי אפשרי להנפיק אחת במדינות מרכז אסיה.

אם פניכם מועדות לקזחסטאן, תוכלו לצאת מאורומצ'י לאילי. שימו לב כי אזורים אלו רגישים במיוחד, והמשטרה המקומית נוטה להטיל הגבלות אקראיות על האזור מפעם לפעם. הדבר נכון במיוחד בערים אילי וקוצ'ה. הכביש המחבר בין הערים הללו (G217) עובר בכרי המרעה של ביאנבולאק ונחשב לדרך מן היפות באזור, אך המעבר באזור מוגבל ומומלץ לברר לגבי המצב בכביש טרם היציאה לדרך.

4. שמותמלבד סינית, נהוגה במחוז גם הלשון האויגורית. האויגורית הינה שפה תורכית-קרלוקית הקרובה לאוזבקית, קירגיזית, קזחית, תורכמנית ותורכית אנאטולית. לרוב האטרקציות יש שמות גם בסינית וגם באויגורית, והשמות בסינית נהירים לרוב תושבי המחוז ללא קשר למוצאם. לנו כזרים השמות האויגורים דווקא מוכרים וקליטים יותר – כך טורפאן נהגת בסינית כ- Tǔlǔfān, ואורומצ'י כ-Wūlǔmùqí. כדי להיות בטוחים, מומלץ לרשום את השמות באויגורית, סינית וכן בתעתיק אנגלי על מנת שכולם יבינו לאן אתם מעוניינים להגיע.

5. מזון: המאכלים בש'ינג'יאנג שונים למדי מאלה הנהוגים בשאר חלקי סין, ומאשרים את הקשר התרבותי הישיר לתרבויות מרכז אסיה. "הלחם הבוכרי", המכונה נאן, הוא בעל מעמד חשוב בתזונה המקומית. הלחם מופיע על כל שולחן אירוח בש'ינג'יאנג ובמרכז אסיה, והוא נפלא כשהוא טרי מהטנדור. המנה הפופולארית בש'ינג'ינאג היא הלאגמאן, וריאציה מקומית על אטריות הלה מיאן הסיניות. הן מוגשות לרוב עם רוטב סמיך העשוי בצל, שום, עגבניות ובשר כבש. בדומה לשאר חלקי האיזור, בשר ושומן הכבש תופסים מקום מרכזי ברבות ממנות האיזור, ובמיוחד בפולואו (פלוב), תבשיל של אורז עם גזר הנחשב לגולת הכותרת של האירוח המרכז אסייאתי.

אם אתם צמחונים תוכלו להתנחם באטריות קרות עם חומוס (ליאנג פי\לאנגפה) ולנסות לאתר כופתאות דלעת וגזר נהדרות (מאנטי), אך בררו מראש שלא עורבבו בהן פיסות בשר. תוכלו תמיד להנות מהפירות הנהדרים של המחוז, שמפורסמים בסין כולה. ידועים במיוחד המלונים המפורסמים של האזור, הנמכרים בעונתם בכל פינת רחוב. לקינוח נסו מבחר מאכלים ומשקאות המבוססים על זעפרן, כגון סורבה לשתיה, גלידה ותה.

6. לינה בש'ינג'יאנג: אירוח בבתים מקומיים הוא מן התענוגות הנפלאים שמציע טיול בחלקיה השונים של מרכז אסיה. לרוע המזל, בתקופה האחרונה הוכבדה מאוד יד הממשלה על זרים המעונינים לשהות או אפילו רק להתארח אצל מקומיים בש'ינג'יאנג. ניסיון לעשות זאת עשוי להביא אתכם לביקור מלווה בתחנת המשטרה הקרובה. כתיירים בעלי ויזות אין למשטרה סמכות לעצור אתכם על ביקור בבתים, אך צפו לעיכובים, תחקור בתחנות משטרה ושאר הטרדות והפחדות.

 

לקריאת הפרק השני במסע על דרך המשי הצפונית – לחצו כאן.

נעם בקנר
למד באוניברסיטה העברית את התרבות הסינית והתמחה בקשריה עם עמי מרכז אסיה וטיבט. חי ומטייל בסין כשלוש שנים, מבעלי "אורחות -נתיבים למרכז אסיה", ושותף ב"דרך האמצע", טיולי עומק לסין.

תגובות לכתבה