ממש על הגבול בין שתי הפרובינציות הדרומיות גואנגש'י וגווידז'ואו, מתחבאת לה פנינה אמיתית של תרבות המיעוטים של דרום סין. מדובר באזור צ'נגיאנג (Chéngyáng, 程阳) – מקום מושב כפריהם הקטנים והיפים של בני הדונג. בעוד האזור משתייך רשמית לפרובינציית גואנגש'י, ששמה יצא למרחקים בזכות נופי הקארסט המהפנטים של גווילין ויאנגשואו וטראסות האורז האינסופיות באזור לונגשנג, במובנים רבים צ'נגיאנג דומה הרבה יותר למאפייני הפרובינציה השכנה גווידז'ואו, הידועה בזכות כפרי המיעוטים הססגוניים שבה.

תצפית על אזור צ'נגיאנג (צילום: טל ניצן)

אזור צ'נגיאנג הינו רשת של כפרים קטנים בנויים בעץ, אשר מתנהלים בעצלתיים, כאילו הקדמה עדיין לא הגיעה לסין. בין הכפרים שזורים שדות חקלאיים וגבעות מוריקות וזורמים לאיטם נחלים קטנים. סביבה זו איננה עומדת בשורה הראשונה של הנופים עוצרי הנשימה שיש לסין להציע, אך היא מהווה תפאורה מושלמת לכמה ימים של רוגע ושקט שייתנו לכם טעימה מסין הכפרית.

צ'נגיאנג. כפרים קטנים מתנהלים בעצלתיים (צילום: טל ניצן)

צ'נגיאנג. חזרה אחורה בזמן (צילום: טל ניצן)

 

מיעוט הדונג: הנגרים הסינים

מיעוט הדונג המאכלס את אזור צ'נגיאנג מונה כמעט 3 מיליון נפשות ומתפרש על אזור התפר בין שלוש פרובינציות: מזרח גווידז'ואו, מערב חונאן וצפון גואנגש'י. האגדות על מקור המיעוט נחלקות לשניים: בני הדונג הדרומיים מספרים כי היגרו מערבה ממזרח גואנגש'י ומגואנגדונג, בעוד הצפוניים שבהם מאמינים כי אבות-אבותיהם ברחו מדז'ה-ג'יאנג ומפוג'יאן בשל מכת ארבה. לאורך ההיסטוריה התקוממו בני הדונג פעמים רבות כנגד שלטון בני החאן (הרוב האתני השולט בסין), אך כיום הם ידועים כמיעוט פייסני אשר מסתדר עימם היטב ואף הולך ונטמע בתוכם.

לבני הדונג מגוון רחב של ניבים מקומיים, כאשר דובר ניב אחד לעיתים קרובות אינו מסוגל להבין כלל דובר של ניב שכן. אך למרות המאמצים בימינו לשמר את הניבים הללו, הם נעלמים בהדרגה כתוצאה מתהליכי ההיטמעות של בני המיעוט ברוב החאני. באספקטים אחרים של תרבות הדונג כמו התלבושות והתכשיטים המפוארים, החגים הייחודיים והארכיטקטורה יוצאת הדופן, מאמצי השימור דווקא נושאים פרי וניתן לחזות בהם בקלות בביקור באזורי התפוצה של המיעוט.

בנות מיעוט הדונג. תלבושות ותכשיטים מפוארים (צילום: טל ניצן)

יותר מכל נודעו בני הדונג "כנגרים של סין" – בזכות הארכיטקטורה הייחודית שהתפתחה בכפריהם, שהיא כולה מלאכת אומן של בנייה בעץ. אחד הביטויים לכך הוא מגדלי התוף הניצבים לראווה במרכז כל כפר של בני המיעוט. מגדל התוף של בני הדונג הוא מעין פביליון מתוחכם הבנוי בצורת מרובע, משושה או מתומן ומתנוסס מעל גובהם של בתי הכפר, עם מספר קומות זוגי העשוי לחצות בקלות את העשר. מגדלי התוף הם לא רק המרכז הפיזי של כפרי מיעוט הדונג, כי אם גם המרכז החברתי והרוחני שלהם. מגג המגדל משתלשל תוף המשמש לקריאה לבני הכפר כאשר התרחש דבר מה או יש צורך בכינוסם מסיבה כלשהי.

מגדל תוף (צילום: טל ניצן)

מפורסמים לא פחות, וגולת הכותרת של הביקור בצ'נגיאנג הם גשרי הגשם והרוח, הנקראים לעיתים גם גשרי פרחים. לגשרים המכוסים הללו מסדרון ארוך שבו משולבים לעיתים קרובות מספר פביליונים והם משמשים כשער מפואר המקדם בברכה את הבאים לביקור בכפר. לצד תפקידם הברור בסיוע בחציית הנחלים הקטנים הזורמים בין הכפרים, גשרים אלו מהווים גם הם נקודת מפגש מרכזית בכפרי הדונג ושמם ניתן להם בזכות המגן שהם מספקים מפני מפגעי מזג האוויר. בנוסף לכך התפרסמו הגשרים בזכות הדרך המיוחדת של בנייתם – שנעשית ללא שימוש אפילו במסמר אחד!

גשר גשם ורוח (צילום: טל ניצן)

צ'נגיאנג היא המקום הטוב ביותר בסין לחזות בגשרים המרהיבים, שכן ב-8 הכפרים הקטנים שמרכיבים את האזור, יש לא פחות מ-5 גשרים כאלו. המפורסם והגדול בהם הוא גשר יונג-ג'י (Yǒngjì qiáo, 永济桥), שמכונה לפעמים גם פשוט גשר צ'נגיאנג, והוא הדבר הראשון בו תתקלו עם הגעתכם לצ'נגיאנג. על הגשר סביר להניח שתתקלו בכמה מוכרות עקשניות, אך בעיקר בציירים חובבים המגיעים במיוחד לאזור על מנת לצייר את הגשרים, המגדלים והבתים היפים של בני מיעוט הדונג.

גשר יונג-ג'י (צילום: טל ניצן)

ציירת חובבת מציירת את הגשר המפורסם (צילום: טל ניצן)

 

טיול בכפרים של צ'נגיאנג

מלבד הגשר המפורסם אין בצ'נגיאנג יותר מדי אטרקציות, ביקור באזור הוא ההזדמנות המושלמת להוריד הילוך לכמה ימים ופשוט לנשום את חיי הכפר הסיני. שמונת הכפרים הקטנים צמודים זה לזה וניתן לשוטט בקלות ביניהם בשבילים הסלולים העוברים בין שדות האורז ומטעי התה הפזורים בין הכפרים.

טיול בין הכפרים. שדות אורז ומטעי תה (צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

על גבעה שנמצאת למעשה מחוץ לאזור התיירותי התחום שני פביליונים מהם ניתן לקבל מבט יפה מלמעלה על האזור. מדובר בטיפוס קליל בשביל מסודר – לא לפספס.

בהתאם לחגים המגוונים בלוח השנה של מיעוט הדונג נערכים מופעים וחגיגות, בדרך כלל ברחבה של מגדל התוף בכפר פינג-דז'אי (Píngzhài, 平寨). מדובר כמובן בהצגות עבור התיירים (הסינים בעיקר), אך זו עדיין חוויה נחמדה שנותנת הצצה לתרבות המיעוט.

חגיגות בכפר פינג-דז'אי (צילום: טל ניצן)

מידע שימושי

דרכי הגעה: רכבות מהירות מגיעות מגווילין (30-50 דקות, כ-30 יואן) או מגוי-יאנג (שעתיים, כ-100 יואן) לתחנת סאן-ג'יאנג דרום (Sānjiāng nán,  三江南) – מתחנת רכבת זו ניתן לתפוס מונית לאזור (חצי שעה, כ-50 יואן).

מחיר כניסה: 80 יואן לכל הכפרים יחד. שימו לב שהכפריים עשויים לדרוש מספר יואנים כדי להיכנס לחלק ממגדלי התוף, ובנוסף בחלק מהגשרים נהוג (אך לא חובה) להשאיר תרומה פעם אחת לתחזוקת הגשר.

שעות פתיחה: 7:30-22:00.

לינה: קשה להזמין מקום לינה מראש, אבל קל מאוד למצוא מקום לינה ברגע שמגיעים שכן הם קיימים בשפע בצ'נגיאנג. עם הגעתכם לאזור חצו את גשר יונג-ג'י, פנו ימינה, ותמצאו את עצמכם בכפר מה-אן (Mǎ'ān zhài, 马安寨) – ברחוב הראשי שלו מספר בתי הארחה. מספר מקומות נוספים נמצאים בכפר יאן-דז'אי (Yánzhài, 岩寨).

אוכל: ברוב ההוסטלים יבשלו עבורכם ארוחות אם תרצו, ובמרכז הכפר מה-אן יש גם שתי מסעדות לפחות שמגישות אוכל מערבי, אך לא זול.

טל ניצן
תלמידת תואר שני לפוליטיקה וכלכלה סינית באוניברסיטת ג'יאו טונג בשאנגחאי. למדה סינית באוניברסיטת דז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו, ובעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. מתעניינת בהיסטוריה ופולקלור סינים וחולמת לטייל בסין למחייתה.

תגובות לכתבה