אמירה פופולרית בסין מדרגת את הנשים והגברים בסין לארבע קטגוריות לפי "איכות": קטגוריה א' היא הנשים והגברים הכי "מוצלחים", הן מבחינה כלכלית והן מבחינת השכלה. ככל שיורדים בקטגוריות כך יורדת הרמה הסוציו-אקונומית, עד שקטגוריה ד' כוללת את האיכרים ואנשי הכפרים העניים. לפי הטענה, גברים מקטגוריה א' נוטים להתחתן עם נשים מקטגוריה ב', גברים מקטגוריה ב' יתחתנו עם נשים מקטגוריה ג' וכן הלאה. לפי אמירה זו, בסוף נותרות שתי קבוצות ללא שידוך: גברים מקטגוריה ד' – ונשים מקטגוריה א'.

ככל שנהיים מעורבים יותר בקהילה העסקית בסין, כך מבינים כמה האמירה הזו מדוייקת. הערים הגדולות מלאות בארגונים למען נשים מקצועיות בסין, שמארגנות מאות אירועים נוצצים עבור האליטה הנשית של סין. הנשים האלו בעלות משרות בכירות, השכלה גבוהה ויכולות יוצאות דופן – אך מתחת למראה המחוייט הן מסתירות לחצים וקשיים שלא דומים לשום מקום אחר. כש- 50% אחוז מהנשים המשכילות בסין נותרות לא נשואות, מיליוני נשים מרגישות שהן צריכות לבחור בין קריירה למשפחה – אך בניגוד לקונפליקט שקיים במערב, כאן הן פשוט נשארות לבד. אם הן כן בחרו במשפחה, הן עשויות למצוא את עצמן במסגרת ללא אהבה, עם לחצים קשים ולעיתים קרובות – גם עם אלימות.

אז כיצד נראים החיים של נשים בסין? לאילו לחצים הן נתונות? והאם ניתן בכלל למצוא קווים דמיון בין חייהן של 670 מיליון נשים?

עכבר העיר עכבר הכפר: פערים גדלים בין העיר לפריפריה

לפני שמנסים לפרק את הגורמים שמניעים את הנשים בסין, יש צורך לפרק את המונח "נשים בסין". עד סוף שנות ה-70, סין הייתה מדינה קומוניסטית סגורה עם אוכלוסיה ענייה ברובה, בה פועלים ואיכרים הועלו על נס כדוגמאות למופת. למרות שהיו פערים מסויימים בין הערים לכפרים, הרי שהם היו מינוריים יחסית, והיה ניתן להכליל ברמה מסוימת בין נשות העיר והכפר. עם עלייתו של דנג ש'יאו-פינג לשלטון בסוף שנות ה-70 ותחילת הרפורמות הנרחבות בכלכלה, הערים החלו להתפתח בקצב מואץ, והסינים (או לפחות חלקם) החלו להתעשר. למרות ניסיון כנה לפתח את הפריפריה בשנים האחרונות, הפערים הכלכליים בין הערים הגדולות, הערים הבינוניות והכפרים הולכים ומעמיקים, ואיתם נוצר גם ריחוק חברתי ומנטאלי בין העולמות.

ככל שעוברות השנים הפער הולך וגדל, והוא נותן את אותותיו גם באוכלוסיות הנשים במקומות השונים. היום יש נשים רבות שנולדו וגדלו בערים הגדולות, במשפחות אמידות וללא כל קשרים משפחתיים לפריפריה. "החלום שלי זה להגיע לנשים בפריפריה" מספרת קאנג קאנג, מקימת סניף ארגון "Lean In" לנשים מקצועיות בשאנגחאי. "אבל אני לא מבינה בזה כלום. אני לא יודעת מה האתגרים שלהן ומה החלומות שלהן. אם נתפתח לכיוון הזה אני אצטרך להביא מומחים לפריפריה שיעזרו לנו".

קשה כאמור להכליל על מאות מיליוני נשים, ובמקרה של סין זה קשה אף יותר. עם זאת, הדברים הבאים מדברים על תופעות תרבותיות וחברתיות כלליות הנוגעות לאזורים רבים בסין, וחוצים במידה מה את הגבולות בין הפריפריה לעיר.

נשים בסין (צילום: נטע דרוקר)

תהיי חמודה ותשתקי: תרבות הקאוואי

רבות מדובר במערב על אי נוחות שגברים רבים מרגישים לצד נשים מצליחות כלכלית או בעלות השכלה גבוהה. בסין, כאמור, זה יכול להתבטא במיליוני נשים שנותרות רווקות עד גיל מאוחר או בכלל. התפיסה הרווחת בסין היא כי הגבר צריך להיות הכוח הכלכלי ומקור הידע של המשפחה, ואישה בעלת קריירה נתפסת כמאיימת על התא המשפחתי.

כדי להקל על מציאת חתן ולשמור על האיזון המשפחתי, נפוצה בסין תרבות ה"חמוד", הידועה כתרבות ה"קאוואי" היפנית. במסגרת זו, מצופה מצעירות בסין לדבר בקול תינוקי, להתנהג בצורה ילדותית ולהקטין את הידע שלהן. לתרבות הזו משוייכים הרבה מהסממנים התרבותיים השולטים באסיה, החל מהתנהגות ילדותית מאוד, דרך שימוש במגוון מוצרים של "הלו קיטי" ועד ניתוחים פלסטיים להגדלת עיניים וליצירת מראה ילדותי.

תרבות החמוד ממשיכה לשלוט בסין, הן בערים הגדולות והן בפריפריה. נשים מצופות להתנהג בצורה ילדותית בזוגיות ובעבודה, ונשים שלא מתנהגות כך זוכות לעיתים לתגובות מזלזלות. "מרצה שעבד איתי שאל כמה חבר'ה משמעות של מילה, אני עניתי לו" מספרת ליירה, מרצה בכירה לאנגלית מגאנסו. "הוא פשוט הסתובב אלי ואמר לי 'את לא חמודה'. אז ביקשתי שישאל שוב את השאלה, ועניתי בקול מתקתק 'אוי, אני לא יודעת, זה כל כך קשה לי. תגיד לי אתה'".

תרבות הקאוואי בסין (צילום: נוגה פייגה)

עבודה קשה ויזמות

דימויים בטלוויזיה המקומית אוהבים להציג את הנשים הסיניות כנשים עדינות, נהנתניות שאוהבות לעשות שופינג ולחיות על כספי בן זוגן. המציאות, עם זאת, שונה למדי – הנשים בסין עובדות, ועובדות קשה. כמעט 70% מהנשים בסין עובדות – האחוז הגבוה ביותר בעולם. לשם השוואה, האחוז בארה"ב של נשים עובדות עומד על 58%, ובצרפת – 50%.

המצב מרשים עוד יותר כשמגיעים לעולם היזמות – 25% מהיזמים בסין הן נשים. לשם השוואה, הנתונים הכי אופטימיים בישראל מדברים על 9% יזמיות מכלל היזמים בישראל. יזמיות בסין מקימות חברות בכל התחומים, ובשנים האחרונות הן זוכות גם לתמיכה ממשלתית ומשפחתית. למעשה, עולם היזמות פרץ לנשים בסין הרבה תקרות זכוכית שעמדו בדרכן, ושעדיין עומדות איתנות במדינות מערביות רבות. כך למשל, 8 מתוך 10 הנשים העשירות בעולם, שבנו את הונן בעצמן, מגיעות מסין, כולל האישה עשירה בעולם ששווה 8 מיליארד דולר (לשם השוואה, אופרה ווינפרי ממוקמת במקום ה-12). שני שליש מהנשים המיליארדריות בכוחות עצמן בכל העולם הן סיניות – 49 מתוך 73. בארה"ב רק 15 נשים הצליחו להשתחל לרשימה. גם אם שמים בצד הבדלים רגולטוריים ופוליטיים ואת הבדלי גודל האוכלוסייה, קשה להתכחש להזדמנויות שהולכות וצומחות עבור נשים בסין המודרנית.

ילדה אחת ויחידה

מצבן הייחודי של נשים בסין הוא תוצר של מספר תהליכים ארוכי-טווח. ראשית, שנים של שלטון קומוניסטי השרישו את ההבנה שנשים יכולות ואף צריכות לעבוד, או כפי שאמר מאו דזה-דונג: "נשים מחזיקות מחצית מהשמיים". עד היום ניתן לראות נשים בסין עובדות בתפקידים שבמערב הוגדרו כ"גבריים", ובכללן עבודות בנייה ונהיגה ברכבים כבדים.

לאלו נוסף האלמנט הייחודי ביותר לסין – מדיניות הילד האחד. המדיניות, שהחלה בסוף שנות ה-70, ידועה דווקא בפגיעה שלה בילודה של נשים וביצירת הפערים בין מספר הגברים והנשים בסין שקיימים היום. עם זאת, המדיניות מהווה בסיס איתן להתפתחותן והתקדמותן של נשים בסין. בעוד בכפרים בסין הייתה העדפה ברורה לבנים, הרי שבערי סין קידמו לרוב את לידתן של הבנות בשמחה. עם ילד אחד במשפחה, כל ההון והמשאבים המשפחתיים הולכים לגידולו ולטיפוחו של הילד – וכשמדובר בבת זה אומר השקעה יוצאת דופן בהשכלה ובהתפתחות שלה. נשים החלו לקבל משאבים לפיתוח עצמי, ואיתם הגיע התאבון לפיתוח קריירה. השפעה נוספת של מדיניות הילודה הייתה על האמהות, שעול גידול הילדים היה בעיקר נחלתן. טיפול בילד אחד בלבד אפשר לאם לחזור לעבודה מהר יותר, ולמקומות העבודה להעסיק אותה יותר בקלות. מסיבה זו בין היתר, למרות השינויים שנערכו במדיניות בשנים האחרונות ומאפשרים לסינים ללדת כיום גם שני ילדים, מרבית המשפחות עדיין מעדיפות ילד אחד.

לאלו נוספת מערכת התמיכה המשפחתית – גידול ילד בסין כולל מעטפת משפחתית השונה מהותית מהמערב. ברבות מהמשפחות בסין נהוג שהסבים באים לגור עם המשפחה ברגע שנולד ילד כדי לטפל בו, או שהילד עצמו גר עם סבא וסבתא עד גיל בגרות. מערכת תמיכה זו מפנה את שני ההורים לעבודה במשרה מלאה, ומאפשרת גם לנשים לפתח קריירה לצד גידול משפחה.

ילדות בסין. המדיניות איפשרה קידום במעמד האישה (צילום: נוגה פייגה)

שאריות של נשים: קריירה מול משפחה

מדיניות הילד האחד אמנם תרמה לקידום הנשים בסין, אך היא לא מנעה את הלחץ להתחתן וללדת בגיל צעיר. למרות שהמדיניות מאפשרת לנשים לתכנן משפחה בגיל מאוחר יותר, במציאות נמצאות הנשים בסין תחת לחץ עצום להתחתן וללדת בגיל צעיר למדי. למרות המעטפת המשפחתית שהוזכרה לעיל, נשים עדיין מצופות לשים את גידול הילד בראש סדר העדיפויות שלהן, ובאזורים רבים עדיין מעודדים נשים לבחור במקצועות שקשורים לחינוך ולילדים, ולעבוד במשרות חלקיות כדי לטפל בילד. זה לא מפתיע, אם כן, שמחקר מ-2017 הראה כי 40% מהנשים העובדות בסין מהססות להביא ילדים, וכי 64% מהן חוששות כי הדבר ישפיע משמעותית על הקריירה שלהן.

היחסים של נשים קרייריסטיות עם המשפחות שלהן מורכבים: כמו בסין המסורתית גם כיום ערך כיבוד ההורים הוא חשוב ומרכזי, ונישואין והבאת ילדים עדיין נחשבים למשימה המרכזית של הצעירים לצורך כיבוד הוריהם. הלחץ להתחתן מתחיל בגיל צעיר מאוד, ואישה שחצתה את גיל 27 ללא חתן זוכה לכינוי הלא-מחמיא "Leftover Woman". צעירים ימרו את פי הוריהם לעיתים רחוקות מאוד, והתוצאה היא שנשים רבות נאלצות לשקר להוריהן שיש להן בן זוג או להסתיר צדדים אחרים מחייהן כדי לשמור על שלום בית.

בסופו של יום, בעוד במערב מתנהל דיון על בחירת האישה בין קריירה למשפחה, עבור הרבה נשים בסין מדובר בבחירה אמיתית: לרדוף אחר קריירה מאתגרת שעשויה להבריח בן זוג, להכעיס את ההורים ולהרחיק את החלום של משפחה, או לבחור בחיי משפחה מסורתיים ולהרגיש לא מסופקת מבחינה מקצועית.

חתונה בסין. נשים לעיתים צריכות לבחור בין קריירה למשפחה (צילום: נוגה פייגה)

מה זו אהבה?

גם אם בחרו באהבה, חיי המשפחה בסין לא תמיד מהווים אידיאל: הפדרציה הסינית לנשים, שמהווה את הארגון הממשלתי המרכזי לקידום האישה בסין, מעריך כי אחת מכל ארבע נשים נשואות בסין סובלת מאלימות במשפחה. במציאות, המספר כנראה גבוה עוד יותר. נשים שסובלות מאלימות מעודדות לעיתים קרובות "לעבוד על הנישואין" ולפתור את הבעיה בדלתיים סגורות, ומערכת המשפט בסין מתקשה לתת פתרון לבעיה. גם בעיות אחרות בזוגיות, כמו בגידות הנפוצות מאוד בסין, נחשבות למצב שיש לסבול אותו ולהבליג עליו למען שלום בית. למרות ההתקדמות בנושא בשנים האחרונות, גירושין ממשיכים להיות אות קין בעיקר על נשים, וזוגות יעדיפו לרוב להשאר במערכת זוגית שהם לא מאושרים בה מאשר להגיש בקשה לגירושין.

גם אם מוציאים מהמשוואה אלימות ובגידות, המערכת הזוגית בסין סובלת מקשיים רבים. בעוד צעירים רבים מדברים על אהבה ורומנטיקה, בפועל מושתת מערכת הנישואין בסין במידה רבה על כסף ומעמד. דברים חומריים כמו בעלות על דירה, רכב, ואישור מגורים "איכותי" (בסין יש אישור מגורים אזורי הנקרא "חו-קואו", ומאפשר לך לקבל שירותים באזור זה – האישורים הנחשבים ביותר שייכים לבייג'ינג ולשאנגחאי) לרוב ישפיעו על בחירת בן-הזוג יותר מאשר אהבה ורומנטיקה. להתחתן ולהביא ילדים הם אמנם בראש רשימת החובות המשפחתיות של האישה, אך אושר בנישואין לא נמצא בהכרח ברשימה זו.

נוגה פייגה
גרה בשאנגחאי ועובדת בקונסוליה הישראלית. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. בעלת ניסיון עשיר בטיולים בסין ובייעוץ טיולים.

תגובות לכתבה