כשעה מהבירה טאיפיי מתמעטים הבניינים ומתחלפים בטבע פורח, וההרים המאפיינים את האזור גולשים ישירות לתוך הים. כאן יושבת אחת העיירות המפורסמות והציוריות של טאיוואן, העיירה ג'יו-פן (Jiǔfèn, 九份), ולצידה המכרות הנטושים של ג'ין-גואה-שה (Jīnguāshí, 金瓜石). למרות שהאזור מוגדר בתוך תחומי העיר טאיפיי החדשה, מדובר באזור טבעי ופראי למדי, המהווה יעד אידיאלי לטיול של יום-יומיים מהעיר.
העיירה ג'יו-פן
העיירה הפסטוראלית של ג'יו-פן הייתה כפר קטן ונידח עד סוף המאה ה-19, אז התגלה בסביבתה מצבור זהב עצום (ראו למטה). העיירה הפכה במהרה למרכז מסחרי ותרבותי עבור עשרות אלפי העובדים של המכרות באזור, ולתקופה אף כונתה "שאנגחאי הקטנה". העיירה גם הייתה למקום הראשון בו נפתח בית קולנוע בטאיוואן כבר ב-1914. העיירה ירדה מגדולתה בסוף המאה הקודמת עם סגירת המכרות, רק כדי לצמוח מחדש כאתר תיירות פופולרי.
בית התה אמיי בג'יו-פן. עיירת עובדי מכרות שהפכה לאטרקציה תיירותית (צילום: נוגה פייגה)
כשמגיעים לעיירה קל להבין למה היא עברה הסבה לאטרקציה תיירותית: העיירה הפסטוראלית בנויה על צלע הר, ומשקיפה על האוקיינוס ועל העיר טאיפיי החדשה. בנוסף היא מאופיינת בסמטאות צרות וארוכות ובבתים צבעוניים, שרבים מהם לא שונו מאז ימי השלטון היפני. בעשור האחרון התפרסמה העיירה גם בהקשר לסרט "המסע המופלא" (2001) של הבמאי היפני הייאו מיאזאקי. למרות שלסרט ולבמאי לא היה שום קשר לעיירה, התושבים טוענים כי הנופים של העיירה מזכירים את נופי הסרט, דבר שהיווה עילה מספקת למשיכת תיירים יפנים ולמכירה של מזכרות מהסרט.
המקום המפורסם ביותר בעיירה הוא בית התה והמסעדה אמיי (Āmèi chálóu, 阿妹茶楼), היושב בבית אדום גדול ועתיק וכולל תצפית לים. מקומיים אוהבים להגיע ולהנות מערכת התה של המקום, הכוללת שתייה וחטיפים מקומיים' עם זאת, המקום מספק גם אוכל נהדר, ומומלץ בהחלט לעצור בו לארוחת צהריים. אתר מפורסם נוסף הוא המקדש הגדול במרכז העיירה, מקדש פושאן (Fúshān gōng, 福山宫). המבנה המרהיב נועד להעניק לכורים מקום תפילה לאל האדמה, והוא משלב בין אלמנטים יפניים, סיניים ומערביים. הגג עמוס העיטורים של המקדש מספק הצצה לסגנון הבנייה הססגוני של מקדשים בטאיוואן, ששואב השראה מהסגנון הנהוג במחוז פוג'יאן שמעבר למיצר בסין גופא. גג המקדש מציץ מבעד למבנים ועד לכבישים הגבוהים של העיירה, שם ניתן לראות נוף עוצר נשימה של הים וההרים שממול.
בית התה אמיי. אוכל מצויין ונוף מרהיב (צילום: נוגה פייגה)
מקדש פושאן. שילוב בין אלמנטים סינים, יפניים ומערביים (צילום: נוגה פייגה)
חוץ מאתרים אלו, הביקור בג'יו-פן לא יהיה שלם בלי שיטוט בסמטאות הפסטוראליות של העיירה. מלבד חנויות מזכרות ופיצ'פקס מסחרי, תוכלו למצוא לאורך הרחובות דוכני אוכל רבים ובהם כמה פנינים קולינאריות, כמו כדורי הטארו (yù yuán,芋圆) המפורסמים של האזור, חלב שקדים מתוצרת מקומית, תה ג'ינג'ר ריחני ועוד. למרות הפופולריות של האזור, אוכל הרחוב נותר במחירים נמוכים יחסית, ומספק תפאורה מצויינת לסיבוב קליל של שעה-שעתיים.
בערב נדלקת כל העיירה באורות ססגוניים, ובימים יפים תוכלו לחזות פה בשקיעה מרהיבה. אם אינכם לחוצים בזמן, שווה להשאר פה ללילה רגוע של טבע מפנק, ותוכלו למצוא פה שלל אפשרויות למלונות "בד-אנד-ברקפסט" שצופים לנוף.
סמטאות ג'יו-פן. אוכל רחוב ומזכרות זולות (צילום: נוגה פייגה)
עיירת ג'ין-גואה-שה ומכרות הזהב והנחושת
אזור ג'יו-פן החל להתפתח כאמור בסוף המאה ה-19, בעקבות מציאת מצבור זהב גדול בהר קיי-לונג. באזור נמצא גם ריכוז נחושת ומתכות נוספות, ונפתחו בו מכרות נרחבים לחציבת המתכות היקרות. תעשיית הכרייה באזור הייתה לכה מפותחת, עד שבשנות ה-20 של המאה הקודמת הגיע מספר הכורים בו למאה אלף. עובדים אלו הביאו לפיתוח של היישובים בסביבה, ובראשם ג'יו-פן והעיירה ג'ין-גואה-שה. בתקופת מלחמת העולם השנייה אף פתח פה השלטון היפני מחנה שבויים, שמבנהו נמצא במקום עד היום.
המכרות הנטושים של ג'ין-גואה-שה (צילום: נוגה פייגה)
לקראת סוף המאה הקודמת ננטשו המכרות, אך המבנים שלהם וההשפעה שלהם על הסביבה ניכרים עד היום. המכרות יושבים על המדרון הדרומי של ההר, ויורדים כמעט עד ים היין-יאנג (ראו למטה). באזור יש כפר קטן בשם זהה למכרות, וב-2004 הוקם בו פארק הזהב (Huángjīn bówù yuánqū, 黃金博物园区), הכולל מוזיאון על התעשייה המקומית, מבנה קיסרי שנבנה לכבוד ביקור משפחת האצולה היפנית, ומספר מבני מכרות הפתוחים למבקרים.
כ-500 מטרים ממוזיאון הזהב נמצא הר באו-שה (Bàoshí shān, 报时山), ובו מסלולי הליכה קצרים וקלים ונקודת תצפית מרהיבה על ים יין-יאנג. מומלץ להסתובב רגלית באזור ההר ולהתרשם מהשילוב של המבנים הנטושים עם הטבע הפראי באזור.
מבני כרייה נטושים על הר באו-שה (צילום: נוגה פייגה)
הנוף מהר באו-שה. תצפית על ים יין-יאנג (צילום: נוגה פייגה)
ים יין-יאנג והמפל הזהוב
ים יין-יאנג. מחזה מרהיב, גם אם מטריד (צילום: נוגה פייגה)
במדרון ההר ניתן להבחין בשתיים מההשפעות השנויות במחלוקת של המכרות והמתכות על הטבע של האזור. האחת היא המפל הזהוב (Huángjīn pùbù, 黃金瀑布) – מפל בגובה בינוני שנוצר בעקבות רעידת אדמה שארעה באזור. מי המפל זורמים על סלעים אדומים, תוצר מובהק של אחוז הנחושת הגבוה באדמה. באזור המפל ניתן לראות זרמי מים נוספים העוברים בין אבנים ססגוניות.
המפל הזהוב (צילום: נוגה פייגה)
אבנים באזור המכרות, אדומות מנחושת (צילום: נוגה פייגה)
בתחתית ההר מגיעים לאחד המראות המרשימים – גם אם המדאיגים של האזור. "ים יין-יאנג" (Yīnyáng hǎi, 阴阳海) זכה לשמו בזכות צבעו הצהוב הזורם למפרצו, ומתערבב עם הכחול העמוק של הים. הגוון הייחודי של המים הוא תוצר של זרימת מתכות לים, שהחלה לפני כמה עשרות שנים. האשמה הופנתה באופן טבעי לכרייה המאסיבית שנעשתה באזור, אך שנים אחרי שנסגרו המכרות המתכות ממשיכות לזרום לים. כיום מדובר באתר דיג ותיירות אהוב, וביום בהיר המחזה פה מרשים למדי.
ים יין-יאנג (צילום: נוגה פייגה)
מידע שימושי
דרכי הגעה: הטיול באזור נוח ופשוט להפליא. כדי להגיע מטאיפיי לג'יו-פן ניתן לקחת רכבת לעיר רויפאנג (Ruìfāng, 瑞芳) מתחנת הרכבת המרכזית של טאיפיי (49-76 דולר טאיוואני, כשעה). מתחנת הרכבת ברויפאנג יוצא שאטל של משרד התיירות הטאיוואני בשם "פולונג הזהוב" (מספר 856). הקו מגיע ראשית לג'יו-פן (רבע שעה), ולאחריה ממשיך למוזיאון הזהב (5 דקות), המפל הזהוב (4 דקות) וים יין-יאנג (4 דקות, התחנה נקראת שווי-נאן-דונג, Shuǐnǎndòng, 水湳洞). השאטל יוצא מדי יום בין 8:00-18:00, כל שעה עגולה במהלך ימות השבוע וכל חצי שעה בסופ"ש. כל נסיעה עולה 15 דולר טאיוואני, וניתן גם לקנות כרטיס יומי ב-50 דולר טאיווני.
לחלופין, ניתן לקחת את קווי האוטובוס הציבוריים – קווים מספר 825,826,827 ו-788 עוברים כולם במקומות המתוארים בכתבה.
את האתרים בכתבה ניתן כאמור לעשות בטיול יום מטאיפיי. לחלופין, תוכלו להמשיך עם השאטל לפולונג, ולהנות מהחוף הזהוב היפייפה ומפעילויות כגון קיאקים ורכיבה על אופניים. מדי שנה אף נערכת פה תחרות בינלאומית לפיסול בחול.
מחיר כניסה: הכניסה לכל האתרים חינם.
שעות פתיחה: כל היום. מסעדת אמיי פתוחה במהלך השבוע בין 00:00-8:30, ובסופי-שבוע נסגרת בין 2:00-1:00 בלילה.