סין העכשווית
סין העכשווית היא מדינה מודרנית, צרכנית ומתקדמת ברובה, אך גם מדינה של קונפליקטים בין מגזרים שונים, של רדיפה אינסופית אחר כסף ושל פערים קשים בין עשירים לעניים. צעירי המדינה גדלו לתוך מדיניות "הילד האחד" המפורסמת, שהשפעותיה על הדמוגרפיה והפסיכולוגיה הסינית נחשפות יותר ויותר עם כל דור שמתבגר.
בשנת 1976 סין הייתה מדינה הרוסה. שנים של מהפכת התרבות השאירו חורבן חברתי ותרבותי חסר תקדים, והמדינה הייתה משותקת מבחינה פוליטית וכלכלית. צעירי המדינה הוגלו לכפרים ל'חינוך מחדש' ו'התקררות', ומוסדות ההשכלה הגבוהה היו סגורים כבר מספר שנים. אם לא די בכך, ראש ממשלתה האהוב של סין ואחת מהדמויות המשפיעות בהיסטוריה המודרנית שלה – דז'ואו אן-לאי (Zhou Enlai) – נפטר בתחילת השנה, ומאו דזה-דונג נפטר לקראת סופה. היורש שמאו מינה, חואה גואו-פנג (Hua Guofeng) היה צעיר חסר ניסיון וקשרים, ועתידה של המדינה לוט בערפל. כל זה השתנה עם חזרתו של דנג ש'יאו-פינג (Deng Xiaoping) לזירה הפוליטית. דנג, ממנהיגיה הראשונים של המפלגה הקומוניסטית, נחשב בעיני מאו לאיום על המפלגה בשל גישתו הפרגמטית, והוא נודה במהלך מהפכת התרבות ונשלח לעבוד במפעל טרקטורים. עם דשדוש המהפכה החזיר ג'ואו אן-לאי את דנג להנהגה, והמהפכן הוותיק לא התקשה לגייס את התמיכה ולהפוך למנהיגה של סין בפועל. תחת דנג המפלגה הקומוניסטית עברה מהפך. בסדרה נרחבת של רפורמות כלכליות וחברתיות חסרות תקדים החל דנג ב-1978 למשוך השקעות זרות ולהרפות, גם אם לא לבטל לגמרי, את שליטת המפלגה בשוק. המעמד הבורגני, שקודם לכן נחשב לאויב המדינה, התבקש לחזור ולהקים עסקים חדשים, והיזמות הפרטית זכתה לתמריצים ממשלתיים. אזורים כלכליים מיוחדים (SEZ) נפתחו לאורך החוף המזרחי וזכו להיתרים של השקעות זרות ובנייה מהירה. רוב הערים המודרניות שתראו היום בסין – בהן שנדז'ן וגואנגדז'ואו שליד הונג-קונג – עברו פיתוח מהיר בצורה יוצאת מן הכלל בעשורים האחרונים, והפכו לערים גלובליות עצומות.
כחלק משיקום המדינה פעל דנג גם לחופש ביטוי רחב יותר. שנים בודדות אחרי מותו של מאו וסיומה של מהפכת התרבות, אמנים וסופרים רבים פרסמו בפומבי דברי מחאה ואבל על התקופה הקשה ואף על מאו עצמו, וחלקם אף קיבלו עידוד ממשלתי ומרחב תצוגה בבייג'ינג. היה זה גם חופש הביטוי הזה שהביא את קבוצת הסטודנטים מבייג'ינג לכיכר טיאן-אן-מן בשנת 1989, במה שהחל כמחאה על הפיתוח הכלכלי המואץ והמשיך בקריאות לדמוקרטיה ולהחלפת השלטון. העניינים הידרדרו במהרה לאלימות משני הצדדים, שסופם היה בהכנסת הצבא לעיר הבירה ופתיחה באש חיה לכיוון המפגינים. צעירים שהשתתפו במחאה ירדו למחתרת, נעצרו או ברחו מסין. האירוע הכתים קשות את תדמית המפלגה הקומוניסטית והמדינה, ואלו מצידן חזרו להגביל את חופש הביטוי אחר המאורע. הרפורמות של דנג הביאו לסין רווחה כלכלית יוצאת דופן, והן הדלק שמניע את גלגלי המעצמה עד היום. עם זאת, הרדיפה אחר הפיתוח הכלכלי גבתה מחיר כבד: אלפי אזרחים מפונים מבתיהם מדי שנה כדי לפנות מקום לגורדי שחקים או כבישים מהירים, פיתוח שהשאיר את חותמו על האוכלוסייה כמו גם על איכות הסביבה; הפערים הכלכליים בין העני לעשיר נפערו מחדש; והגבלת חופש הביטוי הפכה לבולטת במיוחד בעידן האינטרנט. אולי יותר מהכל, הרדיפה אחר הכסף פגעה אנושות במקור הלגיטימציה העיקרי של המפלגה – האידיאולוגיה השיוויונית שלה. מדיניות הילד האחד, שהונחלה במקור גם כדי להביא לשיפור כלכלי, תרמה ללא ספק לפריחה הכלכלית, אך גם פגעה קשות במשפחות ובזכות של נשים בסין לגופן (ראו למטה). כיום זוכה המפלגה למנדט מסוים בקרב העם בשל הרווחה הכלכלית שהביאה, אך שחיתות גואה בקרב ההנהגה והמחסור באידיאולוגיה פוגעים בפופולריות שלה. המדינה הקומוניסטית הפכה את הכסף לערך מרכזי, וקשה למצוא בקרב הצעירים אידיאולוגיה ומסורות המבדילות אותם ממקביליהם במערב. בשנים האחרונות מנסה המפלגה למלא את החלל על-ידי חינוך פטריוטי וקונפוציאני, צעד שהביא לתוצאות מעורבות. נשיאה החדש של סין, ש'י ג'ין-פינג (Xi Jinping), חרט על דגלו להחזיר את אמון הציבור למפלגה על-ידי מלחמה בשחיתות הגדולה השוררת בשלטון המקומי והמרכזי בסין. תחת שליטתו של ש'י הועמדו לדין עשרות פקידים ושרים בכירים, אשר רבים מהם נשלחו לכלא ואף הוצאו להורג. ניקוי האורוות אף זיכה את ש'י בקרב חלק מהמקומיים בכינוי החיבה "ש'י דה-דה" (Xí dàdà, 习大大) – "ש'י" הגדול", או "אבא ש'י". עם זאת, על הניסיון החיובי לשפר את תדמיתה של המפלגה מעכירים מעצרי פעילי זכויות אדם ועיתונאים שהעבירו ביקורת על המפלגה, ומעידים כי חופש הביטוי בסין עדיין מוגבל מאוד.