ללמוד למבחן 12 שנים: ברוכים הבאים לגאוקאו - TravelChina

שרון שמר

עורכת

בוגרת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. אשת חינוך, טיולים והמילה הכתובה, שמחפשת כל הזדמנות לקיים את שלושת העולמות הללו במקביל.

ללמוד למבחן 12 שנים: ברוכים הבאים לגאוקאו

מבחן אחד חורץ את גורלם של מיליוני תלמידים סינים בשנה - איך הוא נראה ומה ההשפעות שלו על החברה?

"הייתי בלחץ כל כך גדול בלילה שלפני הבחינה, עד שהתעוררתי באמצע הלילה עם כאב בטן נורא ואיום ולא הצלחתי להירדם. במשך כל יום המחרת לא הייתי מסוגלת לאכול כלום."

"מדי פעם אני עדיין חולמת בלילות שהבחינה מתקרבת, ואני מבועתת מהעובדה שלא הבנתי כלום משיעורי מתמטיקה."

סיפוריהן של סופי ומוניקה, שתי צעירות משאנגחאי (ציטוטים בהתאמה. כל השמות בכתבה בדויים, ש.ש) פוגעים קרוב לבית בסין. עבור 10 מיליון תלמידים סינים בשנה, ישנו מבחן אחד חשוב יותר מכל האחרים – הלוא הוא מבחן ה"גאוקאו" (Gaokao, 高考), מעין שילוב בין הבגרויות למבחן הפסיכומטרי, שיקבע האם יתקבלו ללימודים גבוהים באקדמיה ובאיזה מוסד. המבחן האימתני נחשב בעיני מחנכים ברחבי העולם לאחד ממבחני הקבלה הקשים בעולם. למבחן שכזה אפשר ללמוד גם שתים עשרה שנים, ואולי לא תהיה זו הגזמה לקבוע כי הוא מכתיב את האופי של כל שנות הלימודים הקודמות לו.

 

למידה למבחן במשך 12 שנים

 

אם המונח 'גאוקאו' לא מצלצל לכם מוכר, אתם לא לבד- 'אבי כל המבחנים' הסיני לא זכה ליחסי הציבור של ה-SAT האמריקאים. אכן, ניתן בקלות לפתור אותו כעוד מבחן מסכם במערכת החינוך של מדינה זרה. עם זאת, במעצמה שהצליחה למגר את תופעת האנאלפביתיות תוך שבעה עשורים ולהעפיל לראש מבחני פיז"ה העולמיים, המבחן האימתני מספק הצצה ייחודית למהפך החברתי, התרבותי והחינוכי שעברה סין בעשורים האחרונים.  

ההכנה לגאוקאו מתחילה, כאמור, מגיל צעיר. על פי חוק חינוך חובה בסין, כל ילד וילדה מכל מחוז יתחילו את לימודיהם במערכת הציבורית בכיתה א' בבית הספר היסודי וימשיכו לחטיבת הביניים עד סוף כיתה ט'. עם סיום החטיבה, יעברו את מבחן ה"דז'ונגקאו" (Zhongkao, 中考) – מבחן המעבר לתיכון, אותו עתידים לצלוח רק כחמישים אחוזים מבין הניגשים. חסרי המזל שיכשלו במבחן זה יאלצו לגשת ללימודי תיכון בבית ספר טכני או מקצועי, ויפרדו בגיל 16 באופן נחרץ מרעיון ההשכלה הגבוהה. חלק מהנכשלים יפרשו מהמערכת ויתחילו את דרכם כבוגרים המפרנסים את עצמם ולעיתים גם את משפחותיהם. אלו שזוכים להיכלל במחצית האוכלוסיה העוברת בהצלחה את המבחן, לעומת זאת, יעלו ללימודי תיכון ציבוריים של שלוש שנים, אשר יעסקו ללא הרף סביב נושא אחד – מבחן הגאוקאו שמתרחש בסופם.

המבחן מטיל המורא מתפרש על פני שלושה ימים מדי חודש יוני, במהלכם נבחנים הצעירים על השפה והספרות הסינית, מתמטיקה, שפה זרה (לרוב אנגלית), ונושאי בחירה נוספים שהתלמיד בחר במהלך לימודי התיכון תחת הכותרת של לימודים ריאליים או הומניים, על פי הזיקה אליה הוא שואף בלימודיו העתידיים באקדמיה. רק אלו אשר יעברו מבחן זה בהצלחה יוכלו להגשים את חלומם וללמוד במוסד נחשק להשכלה גבוהה. אלו שיכשלו הפעם ויבקשו להמשיך בכל זאת ללימודים אקדמיים, יוכלו להבחן בשנה הבאה – בחירה לא פופולרית במדינה התחרותית – או ללמוד במוסדות פרטיים או בחו"ל.  

מדי שנה, כאשר מגיע הגאוקאו במלוא הדרו, הוא מתקבל ביראה של כבוד לא רק על ידי התלמידים, אלא גם על ידי החברה הסינית כולה. בשעה שהנבחנים בכיתות נדרשים להתמודד עם כתיבת חיבור בנושאים כגון "כיצד לדעתך תומס אדיסון היה מגיב לפלאפונים הסלולריים?", נראה כי החברה שמחוץ לכיתה עוצרת את נשימתה. אתרים בשיפוץ פוסקים מעבודתם כדי לא להרעיש, והנבחנים זכאים לעקוף בתור לרכבת בהצגת אישור נבחן. כרזות עם משפטי מוטיבציה נתלות על גדרות בתי הספר ובשנים האחרונות גם הסטודנטים בוגרי הגאוקאו תורמים את תרומתם למורל בסרטונים ויראליים.

אוניברסיטת בייג'ינג, אחד המוסדות הנחשקים להשכלה גבוהה (צילום: טל ניצן)

הידיעה כי ישנם שני צמתים מרכזיים שלמעשה יכריעו את ההשכלה והקריירה של התלמיד, בסוף החטיבה ובסוף התיכון, מובילה מחד למשמעת גבוהה בבתי הספר ושאיפה למצוינות בקרב התלמידים והמשפחות המלוות אותם בתהליך – ומאידך לבהלת למידה המלווה בלחץ, חרדה ועומס רגשי גבוה. כבר במהלך הלימודים בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים, תלמידים רבים משקיעים את סופי השבוע שלהם בקורסי העשרה במתמטיקה ובאנגלית על מנת להבטיח את מקומם בקדמת המירוץ. לא נדיר לראות באותם קורסים גם את ההורים יושבים בשורות האחרונות, על מנת שיוכלו לסייע לילדיהם בהכנת שיעורי הבית.

 

הדרך ליצירתיות עוברת בגאוקאו

 

לאורך השנים עולות קריאות חוזרות ונשנות לעשות טיפול שורש למערכת החינוך הסינית – הן בשל העומס הנפשי שמטיל המבחן על התלמידים, והן בשל הטענה כי המערכת מייצרת צעירים חסרי יצירתיות ויכולת פתרון בעיות. "[הממשל הסיני] חותר לשפר את איכות כוח העבודה בסין, בין השאר על ידי השקעה בחינוך שיכשיר עובדים בתחומי מדע וטכנולוגיה ויטפח יכולות לחשיבה יצירתית ויזמות בקרב הדור הצעיר." מסבירה ד"ר אורנה נפתלי, ראש החוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית החוקרת את מערכת החינוך בסין. בניגוד לתפיסה הרווחת, הדיון בדבר השענות החינוך הסיני על שיטות שינון איננו מודרני – "מאו התנגד בתוקף לשיטת הלימוד המבוססת על שינון בעל פה וכינה אותה 'פיטום תלמידים כברווזי פקין' " מסבירה ד"ר נפתלי. "אולם טכניקה מסורתית זו נותרה על כנה לאורך מרבית תקופת מאו." 

לאורך השנים שבים ועולים ניסיונות מצד מערכת החינוך הסינית לשנות את המבחן או ההתנהלות סביבו, מתוך כוונה להפחית מן הלחץ המכביד על בני הנוער ולגדל את הדור הבא של היזמים בסין. למרבה הצער, נראה כי מרבית הניסיונות לשינוי עולים בתוהו. כבר ב-1999 אומצה בסין תכנית רפורמות כוללת במערכת החינוך תחת השם "חינוך לאיכות" שמטרתה לעודד יצירתיות, כושר ניתוח וחשיבה עצמאית בקרב התלמידים. בשנת 2010 נכנסה לתוקף רפורמה אשר כונתה "החינוך השמח", ונועדה להגביר את רווחת התלמידים. במסגרת הרפורמה קוצר יום הלימודים, הופחתה כמות שיעורי הבית וכן כמות החומר הנלמד בכיתה – אך המבחן האימתני נותר זהה. ללא שינוי במבחן הגאוקאו עצמו או בהשלכותיו, הרפורמות הללו נתקלו בקשיים משמעותיים, והובילו הורים רבים לפנות לחינוך משלים פרטי מכספם על מנת לספק לילדיהם יתרון בלימודים. רפורמה אחרת שנכנסה לשלבי פיילוט בשנת 2015, אפשרה לתלמידים לחלק את מבחן הגאוקאו כך שיוכלו להתחיל להיבחן כבר בשנתם השניה בתיכון ולבצע את הבחינה במספר חלקים, אך התלמידים שהשתתפו בפיילוט העידו כי שינוי זה רק מגביר את הלחץ ואת נוכחות המבחן בחייהם.

"המאמצים ליישם את הרפורמות הללו נתקלים בקשיים משמעותיים." מסבירה ד"ר נפתלי. "אחת הסיבות לכך היא שהם עומדים בעצם בניגוד למהות ולפורמט של הבחינה החשובה ביותר שקובעת את העתיד האקדמי והתעסוקתי של רבים מבוגרי התיכון: הגאוקאו." 

 

"החינוך השמח"? תלמידות סיניות בדרכן לבית הספר (צילום: טל ניצן)

 

מקבעת מעמדות או מקדמת ראויים?

 

מעבר לקושי הרגשי העולה מתוך ההכנות למבחן, הגאוקאו מציף נושא כאוב לא פחות: חוסר השיוויון והפערים החברתיים הקיימים ומשתמרים במערכת החינוך הסינית. כאשר הצלחה במבחן כרוכה בתשלום על קורסים פרטיים בעלות ממוצעת של 1,400 דולר לשנה, מעמדו הכלכלי של התלמיד יכול לקבוע את גורלו. המעגל הסוציו-אקונומי משמר את עצמו: באזורים המפותחים יותר הנחשבים מבוקשים למגורים, כגון הערים הגדולות, נוטים להימצא בתי הספר בעלי המוניטין הגבוה, שמרבית תלמידיהם עוברים את הבחינות. אותם בתי ספר מתוגמלים על ידי הממשלה על הצלחת התלמידים וכך יכולים לשפר את איכות הלמידה אף יותר.

על מנת לאפשר לכישרונות יוצאי דופן לפרוץ את המעגל הזה, המערכת מעניקה נקודות בונוס על הצטיינות באומנות או אתלטיקה, אשר אמורה לחצות מגזרים ואוכלוסיות. בפועל, בדיקה שערך המגזין הסיני "Sixth Tone" בשנת 2012 בקרב 22 מוסדות השכלה גבוהה גילתה כי מרבית התלמידים אשר נכללו במדגם וקיבלו את נקודות הבונוס היו תושבי הערים הגדולות, המגיעים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה וילדים לאב משכיל. סביר להניח כי התלמידים שזכו בנקודות הבונוס אכן הרוויחו אותן בכישרון רב, אך הממצאים מעלים את האפשרות כי מדובר בפלח אוכלוסיה שזכה לאורך השנים בחינוך ברמה גבוהה ובעל יכולת לממן שיעורים פרטיים שחיזקו את אותם כישרונות, וכך למעשה השוויון שנקודות הבונוס היו אמורות ליצור הופך לעוד יתרון עבור בעלי האמצעים.

חזית בית ספר בפרברי שאנגחאי (צילום: טל ניצן)

במדינה בה הפערים החברתיים רק צומחים משנה לשנה, חלק מהרפורמות נוגעות בעצב חשוף בסין – בעיקר חוסר אמון הציבור באובייקטיביות של מוסדות החינוך והממשל, ותופעת השוחד הנרחבת בסין. "מאז 2003, מספר אוניברסיטאות מובחרות בסין קיבלו היתר לשנות את תהליך מיון המועמדים כך שיכלול גם ריאיון קבלה, בחינה מיוחדת הנכתבת במוסד או במחלקה וקריטריונים נוספים כגון ציוני התיכון של המועמד." מסבירה ד"ר נפתלי. "בעשור האחרון נערך ניסוי כזה בשתי האוניברסיטאות הטובות ביותר בסין, צ'ינג-חואה וביי-דה (אוניברסיטת בייג'ינג, ש.ש), אך הוא עורר בעיקר תגובות שליליות. מדוע? ועדות או ראיונות קבלה נתפסים על ידי חלקים ניכרים מן הציבור הסיני ככלי לא אובייקטיבי שעלול להעניק עוצמה רבה מדי לאינדיבידואלים ולמוסדות. ספקנות זו מעידה בתורה על רמה נמוכה מאוד של אמון ציבורי בנכונות וביכולת של האוניברסיטאות, ושל מוסדות ממשל ככלל, לפעול על פי חוק. הורים, תלמידים ומחנכים רבים מבטאים את החשש כי בהיעדר בחינה אחידה ואובייקטיבית, הקבלה לאוניברסיטה תתבסס בעיקר על קשרים אישיים או על שוחד."

ואכן, בעוד הפערים הסוציו-אקונומיים הולכים ומעמיקים והחינוך הפרטי משגשג – הדעה הרווחת בקרב הורים ומחנכים בסין היא שבחינת הגאוקאו, במתכונתה הנוכחית, היא דווקא זו שסוללת את הדרך לשיוויון הזדמנויות בסין. "בסין לא מוותרים על בחינת הגאוקאו מאחר שהיא נתפסת ככלי היעיל, ההוגן והאובייקטיבי ביותר לבחון מועמדים למערכת ההשכלה הגבוהה, בפרט בהתחשב בגודל העצום של האוכלוסייה בסין." מסבירה ד"ר נפתלי. "המתכונת של הבחינה, שדורשת בעיקר שינון, לא עוברת שינוי, מאחר שהורים, מורים ומומחים לחינוך בסין טוענים שאם הבחינה תבדוק בעיקר יכולת כתיבה וחשיבה יצירתית (ולא שליטה בחומר), הדבר יעניק יתרון דווקא לילדים של הורים משכילים ובעלי אמצעים באזורים עירוניים. מחקרים מראים שדווקא בחינה מסוג כזה מצריכה יותר עזרה מההורים ושיעורי העשרה למיניהם, והעשרה כזו זמינה יותר בבתי ספר באזורים עירוניים מבוססים. לעומת זאת, מערכת החינוך באזורים כפריים ועניים יותר לא מטפחת יכולות כאלה בשל היעדר משאבים מתאימים."

…………..

על הכרזות המקשטות את הרחובות בימים הגורליים של יוני כתובים משפטי עידוד לנבחנים, המעלים על נס את העבודה הקשה ומשבחים את הפרי הנקטף לאחר עמל ויגיעה, ובכך אולי מסמלים לא רק את ימי המבחן, אלא את התפיסה החברתית השוררת בסין במשך כל ימות השנה. חינוך וחברה לנצח ישארו שלובים יחדיו, ומושפעים זה מזה במעגל אינסופי. ייתכן והאתגר של מערכת החינוך הסינית איננו שינוי המבחן עצמו, שהוא תולדה של זהות וערכים לאומיים, אלא פיצוח השאלה שמערכות חינוך רבות בעולם כולו שוקדות עליה בימים אלה: כיצד ניתן לשמר ערכים של מצוינות, תוך הגנה ושמירה על רווחתו הרגשית של הפרט?

שרון שמר
 
בוגרת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. אשת חינוך, טיולים והמילה הכתובה, שמחפשת כל הזדמנות לקיים את שלושת העולמות הללו במקביל.