טל ניצן

מייסדת ועורכת

רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.

בנייני הטולואו

הבתים המיוחדים של בני החאקה שווים את הנסיעה למחוז פוג'יאן

במחוז פוג'יאן (Fújiàn, 福建) היפייפה שבדרום-מזרח סין יש ערים מפותחות, טבע פראי, חופים נקיים והיסטוריה עשירה בת אלפי שנים. המחוז נחשב ליעד תיירותי מהמעלה הראשונה עבור סינים רבים, אך הוא עדיין לא הצליח להתברג למפת התיירות המערבית – ולא בצדק. יש הרבה סיבות מצויינות להגיע לפה, ואחת מהן היא ללא ספק בתי האדמה המרהיבים של בני החאקה – הטולואו (Tǔlóu, 土楼), השזורים בין שדות האורז, הטבק ומטעי התה של המחוז, ומהווים עדות מרתקת לחיים המשותפים שהיו נהוגים בסין לפני מאות שנים.

 

בתי הטולואו: רקע

 

בני החאקה (Kèjiā, 客家), הם קבוצת מיעוט סיני שמקורה אינו ברור, ונדדה אל חלקיה הדרומיים של סין במספר גלים החל מהמאה השלישית לפני הספירה. בעוד כיום הם נחשבים לחלק אינטגראלי מקבוצת הרוב הידועה כבני חאן, בתחילה היחס אל בני החאקה היה כאל זרים לכל דבר. על כך מעיד שם הקבוצה, שפירושו המילולי הוא "משפחות אורחות". היחס אל בני החאקה הזרים היה עוין למדי, דבר שהוביל להתיישבותם בעיקר בהרים. החל מהמאה ה-12 הם גם החלו לבנות את בתי הטולואו, ששימשו עבורם בית ומבצר.

דירות מתרוקנות בטולואו מרובע. הצעירים כבר לא רוצים לגור בהן (צילום: טל ניצן)

דירות מתרוקנות בטולואו מרובע. הצעירים כבר לא רוצים לגור בהן (צילום: טל ניצן)

טולואו עגול. מבט מבפנים (צילום: טל ניצן)

בניינים עצומים אלו קיימים עד היום, ובנייתם הייחודית הפכה אותם למוקד של עניין רב בקרב מיליונים ברחבי העולם. בשנות ה-50 של המאה העשרים החלו לחקור את צורת ההתיישבות הייחודית הזו, וב-2008 הכירה בה אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בעקבות זאת התיירות הסינית באזור החלה לשגשג, ובניינים רבים שופצו ואף הפכו למוזיאונים. למרות הרתיעה האפשרית מהפיתוח הסיני, הצליחו הבניינים לשמור על אותנטיות מסויימת, והפיכתם לאתר תיירות עזרה לשמר אותם בעידן של פיתוח אינטנסיבי.

בנייני טולואו נטושים ומתפוררים אינם מחזה נדיר כאן, ולעיתים אפשר למצוא כפרים שלמים של בני החאקה שננטשו כמעט לחלוטין. בעוד הדור המבוגר באזור מתקשה להתרגל לשינויים שהביאה המודרניזציה לכפרים החקלאיים, עבור הצעירים המקום מתפתח לאט מדי. צעירים רבים אינם מוכנים עוד לגור במבני הטולואו המסורתיים, שהפרטיות בהם מועטה ביותר ואין בהם מטבח פרטי ואף לא שירותים. על כן הם נוטשים את הכפרים ועוברים בהדרגה לעיירות ולערים הגדולות יותר, בהם הם מצפים לפתח אורח חיים מודרני יותר.

 

מבנה הטולואו

 

בתי הטולואו בעלי צורה עגולה או מרובעת ולהם שלוש קומות על פי רוב, אך לחלקם עד חמש קומות. הבתים בנויים בצורת חומה המקיפה חצר פתוחה ולה רק כניסה אחת. חלונות הבתים מתחילים מהקומה השנייה ואילך. הקומה הראשונה משמשת כמטבח גדול, והיא עשויה להיות מוצפת בהתאם למזג האוויר הטרופי של האזור. הקומה השנייה משמשת למחסנים שונים, ואילו הקומה השלישית משמשת למגורים.

מבט מתוך הטולואו כלפי מעלה (צילום: טל ניצן)

מבט מתוך הטולואו כלפי מעלה (צילום: טל ניצן)

בקומה הראשונה – מטבחים (צילום: טל ניצן)

צורתו הייחודית של הטולואו אינה מקרית, ויש לה יתרונות רבים למול תנאי הטבע. כך למשל, המבנים עמידים לרעידות האדמה הרבות הפוקדות את האזור, ובנייתן מותאמת לכיווני האוויר והאור ומספקת אור טבעי ואוורור טוב בכל שעות היום ועונות השנה. אך בראש ובראשונה נבנו בתי הטולואו מתוך צורך הגנתי מפני בני החאן, שהיו כאמור עויינים לקבוצה הזרה. לשם כך נבנו קירות הטולואו כחומה בצורה, ולכן גם נותרה הקומה הראשונה ללא חלונות מהם עשויים פולשים להכנס לבניין.

המבנה של בתי הטולואו מורכב גם בצורה אופטימאלית למען ניהול חיים קהילתיים משותפים. הדירות הרבות בכל הטולואו, שמאכלסות מאות אנשים במבנה אחד, מקיפות חצר פנימית המהווה את מרכז החיים הקהילתי. במרכזה ניצב לרוב מקדש אשר שימש לפולחן אבות, לחגיגות שונות וכן לכינוס לדיונים בעניינים המשותפים לכל דיירי הטולואו.

מרכז הטולואו הוא מרכז החיים המשותפים (צילום: טל ניצן)

מרכז הטולואו הוא מרכז החיים המשותפים (צילום: טל ניצן)

מקדש משפחתי במרכז הטולואו (צילום: טל ניצן)

מקדש משפחתי במרכז הטולואו (צילום: טל ניצן)

 

טיול במבני הטולואו

 

עיר החוף החיננית ש'יה-מן (Xiàmén, 厦门) מהווה נקודת מוצא נוחה ליציאה לטיול בכפרי הטולואו, ובאזורה יש שלושה מקבצים של כפרי טולואו: יונגדינג (Yǒngdìng, 永定) – הגדול והעשיר בבניינים מכולם; נאנג'ינג (Nánjìng, 南靖) – הקרוב ביותר לש'יה-מן; וחואה-אן (Huá'ān, 华安) – הקטן והפחות מתוייר, ולפיכך הכי אותנטי מבין השלושה.

פלגי מים ורמים בין ובתוך כפרי הטולואו (צילום: טל ניצן)

פלגי מים זורמים בין ובתוך כפרי הטולואו (צילום: טל ניצן)

כדי לחוות לעומק את כפרי הטולואו מומלץ להגיע לאזור יונגדינג וללון בו לילה אחד לפחות. הכפר חונג-קנג (Hóngkēng, 洪坑) מהווה בסיס נוח ליציאה לטיולים באזור, על אף מחיר הכניסה הגבוה אליו. בכפר יש את אחד מבנייני הטולואו המפורסמים ביותר באזור, בניין דז'ן-צ'נג (Zhènchéng lóu, 振成楼). פרסומו של הבניין הפך אותו גם לתחנה קבועה בטיולים המאורגנים ולכן הוא גדוש למדי בחנויות מזכרות. לעומתו, בנייני הכפר האחרים לא שופצו מן היסוד, ודווקא הקירות המתפוררים והדהויים שלהם הם שהופכים אותם למלאי חן וקסם. הכפר עצמו עדיין פעיל, ותושבים רבים עדיין מנהלים פה חיי קהילה משותפים.

חגיגות "חג הפנסים" במגרש הכדורסל של הכפר חונג-קנג (צילום: טל ניצן)

חגיגות "חג הפנסים" במגרש הכדורסל של הכפר חונג-קנג (צילום: טל ניצן)

הנקודה המפורסמת ביותר באזור יונגדינג היא הכפר צ'וש'י (Chūxī, 初溪), שהוקם כבר בתקופת שושלת מינג (1368-1644), ובו חמישה בתי טולואו עגולים ועוד בתים מרובעים רבים. הכפר נמצא בין גבעות מוריקות ולמרגלותיו פלגי מים זורמים, ולמרות שהוא מהווה את אחד ממוקדי התיירות של האזור – הוא עדיין מקום נעים ושליו להעביר בו אחר צהריים. בחזית הכפר שלושה מבנים עגולים ואחד מרובע אשר השתמרו היטב, וניתן להיכנס אל כל אחד מבנייני הטולואו כדי להתרשם מהארכיטקטורה המיוחדת שלהם. מהגבעה ממול תוכלו להשקיף על הבניינים מנקודת תצפית שנבנתה במיוחד, ואם תלכו אל מאחורי הכפר תוכלו למצוא מספר מבנים אותנטיים יותר.

תצפית על הכפר צ'וש'י (צילום: טל ניצן)

תצפית על הכפר צ'וש'י (צילום: טל ניצן)

נקודת עניין נוספת היא קברי בני החאקה, שמתגלים על שיפולי הגבעות ומאופיינים בקישוטים יוצאי דופן. צורת קבורה זו הינה אופיינית לבני החאקה, ומהווה עדות נוספת לייחודיות התרבות שלהם.

הקברים הססגוניים של בני החאקה (צילום: טל ניצן)

הקברים הססגוניים של בני החאקה (צילום: טל ניצן)

DSC_0582

(צילום: טל ניצן)

בכפר גאוביי (Gāoběi, 高北) תמצאו את הטולואו הגדול ביותר באזור, בניין צ'נגצ'י (Chéngqǐ lóu, 承启楼), שנקרא גם "מלך הטולואו". הבניין בעל ארבע הקומות מכיל קרוב ל-300 חדרים, שאיכלסו בימי השיא מעל 80 משפחות!

בניין צ'נגצ'י. בתקופת השיא איכלס מעל 80 משפחות (צילום: טל ניצן)

בניין צ'נגצ'י. בתקופת השיא איכלס מעל 80 משפחות (צילום: טל ניצן)

מלבד המבנים המרהיבים, גם הבתים ה"רגילים" באזור יפים ומיוחדים, וניתן בקלות להעביר פה מספר ימים מקסימים של טיול. למרות גל תיירות הפנים ההולך וגדל למקום, מדובר עדיין באזור כפרי ששומר על אותנטיות גבוהה במיוחד, ותושבי המקום עוד לא הפכו את התיירות למקור ההכנסה היחיד שלהם. כך תוכלו לחזות במקומיים מעבדים את שדותיהם בשיטות חקלאות שנדמה שכבר עברו מהעולם. בנוסף, תושבי הכפרים עודם מקיימים פולחנים סיניים מסורתיים שקשה מאוד למצוא בערים הגדולות של סין מאז מהפכת התרבות.

בית "רגיל" באזור (צילום: טל ניצן)

בית "רגיל" באזור (צילום: טל ניצן)

המקומיים מקיימים פולחנים סינים מסורתיים (צילום: טל ניצן)

המקומיים מקיימים פולחנים סינים מסורתיים (צילום: טל ניצן)

 

מידע שימושי

 

הגעה: אל העיר ש'יה-מן מגיעות טיסות ורכבות מיעדים רבים בסין. בשעות הבוקר יוצאים מספר אוטובוסים (3-4 שעות, 60-70 יואן) מתחנת פאנגחו (Fānghú qìchē zhàn, 枋湖汽车站) בש'יה-מן. לכפר חונג-קנג רדו בתחנת כפר התרבות של הטולואו (Tǔlóu mínsú wénhuà cūn, 土楼民俗文化村).
באזור בנייני הטולואו אין תחבורה ציבורית סדירה, ולכן צריך רכב צמוד או להיעזר בטרמפים על מנת לעבור מכפר לכפר.

מחיר כניסה: לכפר חונג-קנג – 90 יואן. לכפר צ'וש'י – 55 יואן. לבניין צ'נגצ'י – 50 יואן.

שעות פתיחה: כל היום. לחלק מהבניינים הכניסה סגורה בלילה.

לינה: אם אתם תרים אחר החוויה האותנטית, תוכלו לנסות לשאול את דיירי הטולואו בדבר לינה. במבנים רבים מאפשרים לינה בתנאים בסיסיים ביותר ובמחירים זולים. אך אם אתם מעוניינים בחוויה מעט נוחה יותר, בכפר חונג-קנג תמצאו בית הארחה נחמד בבניין פויו (Fúyù lóu chángdì kèzhàn, 福裕楼常棣客栈). מנהל המקום דובר אנגלית ויוכל גם לאסוף אתכם מתחנת האוטובוסים ולסייע בהתניידות באזור לבקשתכם. למידע נוסף ולהזמנות לחצו כאן.

עונה: האביב והסתיו הן העונות המועדפות לטיול פה. שימו לב שמחוז פוג'יאן הוא אזור מוכה טייפונים בקיץ, ולכן זוהי דווקא לא עונה מומלצת לביקור. לעומת זאת החורף כאן אינו קר כמו ברבים מחלקיה האחרים של סין, ועם קצת בגדים חמים אפשר לטייל בקלות.

 

טל ניצן
 
רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.