אם זכיתם להיות הישראלים היחידים שלא ביקרו בתאילנד, ש'י-שואנג-באנה (Xishuangbana, Xīshuāngbǎnnà, 西双版纳) היא הכי קרוב שתגיעו לכך בסין. ג'ונגלים סבוכים, אקלים טרופי, טיגריסים ופילים הם רק חלק ממה שתמצאו באזור ייחודי זה, ומטיילים רבים בוחרים להעביר פה מספר ימים בשיטוט בין הכפרים בסביבה. "ש'י-שואנג-באנה" הוא למעשה אזור המכיל עשרות כפרים, שמורות טבע ושבילי אופניים נהדרים, ובקצהו הדרומי תוכלו למצוא גם את מעבר הגבול ללאוס.

טראסות האורז ביואן-יאנג (Yuanyang Rice Terraces, Yuányáng tītián, 元阳梯田) הינן האחות הגדולה והמפורסמת יותר של טראסות לונגג'י (באזור גווילין), והן משתרעות על פני שטח עצום של 125 קמ"ר. קשה להפריז ביופיין של מאות טרסות האורז הפזורות על צדי ההרים, כאשר אור השקיעה פוגע בהן וצובע אותן באדום. הטראסות באזור זה שייכות לבני החאני, אחד מהמיעוטים האתניים הרבים של סין, שיצרו אותן כדי להתמודד עם מצוקת הקרקע הקשה של ההרים. היום מדובר באתר תיירות מרהיב ביופיו, וכמעט בלתי אפשרי לצלם פה תמונה גרועה. רוב המטיילים מגיעים ליומיים, כך שיספיקו לחזות בשקיעה ובזריחה מעל הטראסות, אך ניתן בהחלט להישאר פה מספר ימים ולטייל בין הכפרים השונים.

קונמינג (Kūnmíng, 昆明), עיר הבירה של מחוז יונאן, נקראת בפי הסינים עיר האביב הנצחית. ואכן, מדובר בעיר שמשית מלאה אתרי טבע, פארקים, מקדשים, פינות חמד ואטרקציות מרתקות. קונמינג היא המקום בו מטיילים נחצים לשניים – חצי הרואה בה בירה קסומה עם אופי ואתרים מרובים, וחצי הרואה בה עיר סינית מודרנית טיפוסית ואפורה. לא חשוב עם איזה צד תסכימו, הביקור בקונמינג הוא חובה למי שרוצה לטייל באזור, והעיר מכילה כמה אטרקציות מעניינות שיכולות למלא יום-יומיים ללא בעיה.

יער האבנים (Stone Forest, Shílín, 石林) הפך לאטרקציה תיירותית סואנת, עם מאות סינים ומערבים שנוהרים אליה מדי יום, כך שאם אתם מחפשים שמורה להתבודד בה עם "אמא טבע" ולהתחבר לאני הפנימי שלכם, כנראה שזהו לא המקום בשבילכם. עם זאת, אל תתנו לזה לגרום לכם לוותר על המקום – יער האבנים הוא מקום מיוחד ופוטוגני להפליא, ושביליו הרבים מאפשרים למצוא מקומות מבודדים גם בתוך ים התיירים. היער מכיל אבני גיר המיתמרות לגובה של כ-30 מטרים, תוצאה של שחיקה בת מאות מיליוני שנים של מים ורוחות, וכן מים זורמים ומפלים קטנים. למרות שניתן להישאר לישון כאן, מרבית המטיילים מקדישים ליער יום אחד וחוזרים לישון בקונמינג.

השמועה מספרת כי האדמה האדומה של דונג-צ'ואן (Dongchuan Red Land, Dōngchuān hóngtǔdì, 东川红土地) התגלתה לעולם על ידי צלם, שזיהה אותה כשטס מעל שמי יונאן ואחר כך הלך לחפש אותה. נראה שהצלם שמח לשמור את הסוד בתוך הקהילה, שכן עד היום נשארו הטראסות סוד של צלמים והרפתקנים. אז למי שחש שטראסות האורז של יואן-יאנג מעט מתויירות מדי, ובכלל למי שחי ונושם טבע או צילום – כדאי בהחלט להשקיע ולבקר במקום המופלא הזה. השילוב בין אדמה המכילה אחוזי מתכות שונות גבוהים במיוחד לאיכרים סינים בעלי תושייה, יצרו 50 קילומטרים של טראסות אדומות עוצרות נשימה. במקום מגדלים מגוון גידולים וביניהם תפוחי אדמה, תירס, לפתית, וצמיחתם מוסיפה גוונים מרהיבים לאדמה המיוחדת. השדות יפים במיוחד עם ערב – בעיקר בזמן השקיעה – ומספר מקומות לינה שהחלו לצוץ לאחרונה מאפשרים להפוך את הטיול במקום לנינוח יותר. הזמנים הטובים ביותר לטייל פה הם מאי-יוני וספטמבר-נובמבר.

הגעה: שני אוטובוסים ישירים יוצאים בבוקר (7:50, 8:30) מהתחנה הצפונית של קונמינג (Běibù qìchēkèyùnzhàn, 北部汽车客运站) לכיוון פה-דז'ה (Fǎzhě, 法者), שהיום ידועה גם כעיירת האדמה האדומה (Hóngtǔdì zhèn, 红土地镇) – מחיר כרטיס כ-35 יואן. למרות שהמקום נמצא כשלוש שעות נסיעה מקונמינג, האוטובוסים נוסעים לאט למדי והדרך עשויה להימשך 4-5 שעות. ניתן גם לשכור רכב שיסיע אתכם לשם – מיניוואן אמור לעלות 200-300 יואן ל-4-6 אנשים (כל כיוון). בשני המקרים אמרו שאתם רוצים לרדת בחואה-גואו (Huāgōu, 花沟) או בחואה-שה-טואו (Huāshítou, 花石头), בשני הכפרים הללו למצוא הוסטלים.

נסיעות בתוך האזור: בתחומי דונג-צ'ואן קשה עד בלתי אפשר להסתדר בתחבורה ציבורית, לחלק מהמקומות אפשר להגיע רגלית אך חלקם רחוקים מדי. מרבית המלונות יוכלו לעזור לכם בהשכרת רכב עם נהג (אם כי הצוות לא בהכרח דובר אנגלית).

מחיר כניסה:  חינם.

שעות פתיחה: כל היום.

 

לזריחה על השדות הגיעו לדה-מה-קאן (Dǎmǎkǎn, 打马坎); לשקיעה מרהיבה הגיעו לוואפאנג ליאנג-דזה (Wǎfáng Liángzi, 瓦房梁子) או ליואה-פו- אוו (Yuèpǔ āo, 乐谱凹); בכפר הנהר הצפוני (Běihé cūn, 北河村) תוכלו לקבל מחזה דרמטי של השדות מלמעלה.

לקריאה נוספת לחצו כאן.

העיר העתיקה החמודה של דאלי (Dali, Dàlǐ, 大理) נמצאת זה שנים בצל של אחותה הגדולה, ליג'יאנג. מדובר בעיר עתיקה מקסימה השוכנת בין אגם יפהפה ורחב ידיים לבין רכס הרים רם גובה, ומכילה שלל אטרקציות חביבות עם כמות מעטה יותר של תיירים משכנתה המפורסמת. דאלי מחולקת לשניים – העיר המודרנית והחדשה ש'יאגואן (Xiàguān,下关), והעיר העתיקה, המכילה חומה מרשימה ומבני מגורים רבים. לעיר העתיקה שורשים לתחילת שושלת מינג (1368-1644), ומתגוררים בה עשרות בני מיעוטים הנותנים לה נופך ססגוני וייחודי ביותר. האטרקציה הידועה מכולן היא שלוש הפגודות של מקדש צ'ונגשנג (Chóngshèng sì sān tǎ, 崇圣寺三塔) – שלוש פגודות שמיקומן יוצר משולש ונבנו במאה ה-9 לספירה. הפגודות שרדו למעלה מאלף שנים של משטרים הפכפכים ורעידות אדמה, וכיום הן נמנות עם הנופים הידועים ביותר בסין.

אין מילים לתאר את יופייה של ליג'יאנג (Lijiang, Lìjiāng, 丽江), עיר המיעוטים של בני הנאש'י, המהווה מזה שנים אחד מיעדי התיירות הנחשקים בסין, וסמטאותיה הצרות מלאות תמיד במאות תיירים מכל העולם. העיירה כולה מורכבת ממאות רחובות ובתי אמנים, שיחד עם מוזיקאים מקומיים יוצרים זרימה אמנותית קסומה. סביבתה של העיירה מהפנטת לא פחות, עם הר דרקון הג'ייד המושלג (Yù lóng xuěshān, 玉龙雪山) המיתמר ברקע ובריכת הדרקון השחור (Hēi lóngtán, 黑龙潭) הפסטוראלית שהפכה לסמלה של ליג'יאנג ושל יונאן כולה. בני המקום ישמחו לתת לכם הדגמות של התרבות שלהם, הכוללת שלל ממתקים מיוחדים וריקודים מסורתיים. ליג'יאנג גם ידועה כמקום היציאה לערוץ דילוג הנמר המרהיב.

שאנגרי-לה (Shangri-la, Xiānggélǐlā, 香格里拉), העיירה הטיבטית הנינוחה שנקראה בעבר דז'ונגדיאן (Zhongdian, Zhōngdiàn, 中甸), זכתה לתהילה לאחר שהממשל החל לשווק אותה כ"שאנגרי-לה"- גן עדן עלי האדמות כפי שמתואר ברומן של ג'יימס הילטון מ-1933. למיי שמגיע מיונאן מדובר בנגיעה הראשונה עם העולם הטיבטי, על האוכל, התרבות והאוויר הדליל שבו, אך מי שמגיע מהאזור הטיבטי בסצ'ואן יתקשה להסתדר עם חנויות התיירים והמסחור שעבר המקום. העיר העתיקה של שאנגרי-לה ספגה בתחילת 2014 שרפה קשה ביותר, שכילתה למעלה משני-שלישים מבתיה העשויים מעץ, ורובה נבנתה מחדש לחלוטין, אך גם אם היא איננה אותנטית כמקודם, היא שמרה היטב על יופייה. שאנגרי-לה ידועה גם בזכות מנזר סונג-דזאן-לין (Sōng​zàn​lín​sì, 松赞林寺​) המפואר, ששוכן סמוך לה, ובנוסף האזור ניחן בנופים יפהפיים בהם תוכלו לחזות בשמורת הטבע היקרה פו-דה-צואו (Pǔdácuò guójiā gōngyuán, 普达措国家公园).

שמורת הטבע יאדינג (Yading Nature Reserve, Yàdīng fēngjǐngqū, 亚丁风景区) שבמחוז סצ'ואן היא אחד הסודות השמורים של הממלכה הטיבטית. למערביים היא אמנם תגלית חדשה יחסית, אבל לטיבטים היא מהווה אתר קדוש וחשוב כבר קרוב לאלף שנים. השמורה מציעה מסע מאתגר בינות נופים עוצרי נשימה של אגמים מרהיבים, כשברקע מתנשאות במלוא הדרן שלוש פסגות מושלגות בעלות מעמד קדושה בעולם הטיבטי: "הר החוכמה” (Jampelyang), "הר הכח” (Chana Dorje), ו"הר החמלה" (Chenresig). כל אלו מגובים בהליכה בגבהים מסחררים (4,000-5,000 מטר מעל פני הים) ובמפגש עם טיבטים מקסימים.

אם יש לכם כמה ימים וברצונכם לטעום את החיים הטיבטים – טאגונג (Tagong, Tǎgōng, 塔公) היא המקום עבורכם. זוהי אחת העיירות היפות שתתקלו בהם באזור, והנסיעה אליה עוברת בין נופים משגעים. העיירה הפצפונת מוקפת מרחבי דשא אינסופיים, בהם יושבים הטיבטים ולוגמים תה מחמאת יאק להנאתם – והיו בטוחים שתוזמנו להצטרף לפיקניק. במקום נמצא מקדש טאגונג הגדול והידוע בו עדיין מתפללים מדי יום, ובמורד הדרך תחזו במבנה ענק ומוזהב מוקף דשא – זוהי הפגודה המוזהבת של מו-יה (Mùyǎ jīntǎ, 木雅金塔).

מלבד מרכז המחקר לפנדה הגדולה אין בצ'נגדו (Chéngdū, 成都) הרבה אטרקציות מרשימות, מזג האוויר בה אפרורי וגשום לעיתים קרובות, ובכל זאת אי אפשר שלא להתאהב בבירה של סצ'ואן. קצב החיים בה איטי בהרבה מערים אחרות בסין והתפתחה בה תרבות מרתקת של בילוי בפארקים וישיבה נינוחה בבתי התה השלווים שבתוכם. את הריגושים מספקים האוכל החריף-חריף שיגרום לאמיצים ביותר לדמוע וחיי הלילה התוססים המתחבאים מאחורי החזות השלווה של העיר. בנוסף, ההיסטוריה המרשימה של האזור הפורה ביותר בסין באה לידי ביטוי במוזיאונים ובמקדשים מרשימים בתוך העיר ובסביבתה, כמו גם בעיירות העתיקות הסובבות אותה.

קשה להישאר ציניים למראה עשרות הפנדות בכל הגילאים המתרוצצות במרחבי מרכז המחקר והרבייה של הפנדה הענקית (Chengdu Panda Breeding and Research Center, Dàxióngmāo fánzhí yánjiū zhōngxīn, 大熊猫繁殖研究中心), ומצדיקות את התעשייה הענפה שבנתה סין סביב הדוב הענק. מרכז הרבייה של הפנדות כשמו כן הוא – מרכז מחקר חשוב לשימור ולרביית החיה שהפכה לאחד מסמלי סין. לתיירים מדובר בממתק אמיתי, הכולל גן קסום ומושקע ועשרות פנדות גדולות ופנדות אדומות לצד טווסים, ציפורים וברבורים. אם יתמזל מזלכם, אולי תוכלו אפילו לראות גורי פנדה מטופלים במרכז. במרכז הרבייה לא ניתן להתנדב או להצטלם עם הפנדות יותר. אם אתם מעוניינים להתנדב (בתמורה לכמה מאות יואנים), פנו לאחד המרכזים האחרים באזור.

קשה להפריז בתחושת הפליאה העולה ממראהו של הבודהה הגדול של לשאן (Leshan Giant Buddha, Lèshān dàfó, 乐山大佛) – פסל הבודהה הגדול בעולם. הבודהה מיתמר לגובה הלא יאומן של 71 מטרים, אצבעותיו באורך 8 מטרים ואזניו 7 מטרים כל אחת. את הרעיון לחצוב בהר בודהה ענקית הגה הנזיר הבודהיסטי חאי טונג (Hai Tong) אי שם בשנת 713, במטרה להרגיע את זרמיו של הנהר תחתיו. 90 שנים ואלפי פועלים אחר כך, הנהר אכן נרגע, ולשאן זכתה לשם עולמי בזכות הפלא הזה. מעטים יודעים כי הפסל נבנה עם מערכת ניקוז שהקדימה את זמנה- צינורות מיוחדים הממוקמים בראש, מאחורי האזנים ובכתפיים מסיתים את מי הגשמים ועוזרים לשמור על הגוף יבש. ניתן (ורצוי) לראות את הבודהה הן מלמעלה והן מלמטה, בדרך קצרה המתחילה בתצפית על הראש וממשיכה במדרגות לאורך גופו של הבודהה המסתיימות בקרקעית הפסל.

מקדשים עתיקים, נופים מרהיבים וזריחה מבורכת אחת: כאחד מההרים הקדושים ביותר לבודהיסטים, אמיי שאן או הר אמיי (Emei mountain, Éméi shān, 峨眉山), הפך לאחר מאתרי התיירות הפופולריים במחוז סצ'ואן ובסין כולה. ההר מתנשא לגובה של כ-3,000 מטרים מעל פני הים, וביום טוב תוכלו לראות ממנו הרים מושלגים ושטחים נרחבים מסצ'ואן. ההר מוכן היטב לתיירים ומכיל מספר מסלולים אפשריים, הנעים בין יום טיול לשלושה-ארבעה ימים (נראה כי מרבית המטיילים עושים אותו ביומיים). מומלץ להגיע לפה בין מאי לאוקטובר, ולהתכונן לחלוק את השבילים והרכבת עם אלפי תיירים סינים ומערביים.

אל תתנו למחיר הכניסה הגבוה להכניע אתכם: פארק ג'יודז'איגואו (Jiuzhai Valley, Jiǔzhàigōu fēngjǐng míngshèngqū, 九寨沟风景名胜区) הוא לא פחות ממעשה כישוף של הטבע, עם עשרות שבילים המובילים לאגמים מרהיבים, מפלים אינסופיים והרים מושלגים. האתר זכה לתהילה נוכח הצבעים המיוחדים של מי אגמיו, הנובעים מתהליכים כימיים שונים שיצרו גווני ירוק, טורקיז ותכלת יוצאי דופן. באתר אף תשעה כפרים טיבטים פסטוראליים, המשולבים היטב עם הטבע של האזור. הפארק הוא ביתם של כמה מיני חיות שנמצאים בסכנת הכחדה, כולל דב הפנדה המפורסם ומינים שונים של קופים וציפורים, אך סביר יותר שתתקלו בהמוני סינים מצטלמים מאשר בפנדה מהלכת. החודשים המומלצים לביקור בפארק הם ספטמבר-נובמבר, אך כל עונה מביאה עמה נופים דרמטיים משתנים. 

במקום מרוחק ומיושב בדלילות בינות להרים שוכנת לה העיירה המנומנמת לאנגמוסה (Langmusi, Lángmùsì, 郎木寺), אשר אוכלוסייתה היא תמהיל של סינים בני חאן עם בני מיעוט החוי המוסלמי והמיעוט הטיבטי. לאנגמוסה נמצאת על הגבול בין הפרובינציות סצ'ואן וגאנסו והנהר החוצה אותה מסמל את הגבול בין השתיים. יש בה שני מנזרים טיבטיים מרכזיים – קירטי גומפה (Kirti Gompa, Gé'ěrdǐ sì, 格尔底寺) מן העבר הסצ'ואני, וסרטרי גומפה (Sertri Gompa, Sàichì sì 赛赤寺) בצד הגבול של גאנסו, הידוע בנופיו המרהיבים. מלבד זאת, העיירה קונה לעצמה לאט לאט שם בזכות טיולי הסוסים היוצאים ממנה למשך זמן של יום-חמישה ימים בהם תוכלו לסייר בערבות המרעה האינסופיות של האזור ובהרים הסובבים אותו (220-300 יואן ליום, תלוי במספר המשתתפים). אך אפשר ומומלץ לטייל גם ברגל – מסלול מצוין של מספר שעות (הלוך ושוב באותה הדרך) רצוף פרחי-בר, ציפורים ונביעות מתחיל מקירטי גומפה לכיוון דרום מערב אל תוך ערוץ נאמו (Namo Gorge, Nàmó dàxiágǔ 纳摩大峡谷), והוא לא היחיד.

מנזר לאבראנג (Labrang Monastery, Lābǔlèng sì, 拉卜楞寺) המפורסם וגדול הממדים שנמצא בש'יאחה (Xiàhé, 夏河), הינו אחד מהמנזרים הטיבטים הידועים והחשובים ביותר. המנזר נוסד ב-1709, והיה למרכז העולם הטיבטי בסין במשך מאות שנים. במאה ה-20 ספג המקדש הרס מסוים, ומרבית המבנים שתראו פה שוחזרו בשנות ה-80 לאחר מהפכת התרבות. עם זאת, המנזר ממשיך לשמור על כוחו האזורי עד היום, עם קומפלקס מקדשים מפואר ופעיל המארח מספר אירועים ופסטיבלים מרשימים במהלך השנה. אין פלא, אם כך, שבשנים האחרונות המקום הפך לגן עדן למטיילים המחפשים חוויה רוחנית וקסומה, שעוד לא הפכה לאתר תיירות מהונדס. המנזר העצום מכיל 18 היכלים, שישה מרכזי לימוד לנזירים ומוזיאון לבודהיזם, וחיים בו כ-1200 נזירים – הכמות המרוכזת הגדולה ביותר מחוץ לטיבט. מטיילים יכולים להתרשם מרוב ההיכלים, להצטרף לתפילה בבוקר ולישון בבתים של בני המיעוט הטיבטי המקומיים.

כשעומדים מול ההרים הצבעוניים בפארק הגיאולוגי דז'אנגייה (Zhangye Danxia National Geological Park, zhāngyē dānxiá guójiā dìzhìgōngyuán, 张掖丹霞国家地质公园), קשה להאמין שלא מדובר בחלום. הצבעים המרהיבים והמגוונים שנוצרו בהרים נראים סוריאליסטים למדי, והליכה בפארק מרגישה כמו טיול במחוזות דמיוניים. במציאות לא מדובר במשיכת מכחול כמובן, כי אם תוצאה של הליכים גיאולוגיים בני מיליוני שנים של אבן החול במקום, אשר הולידו תצורות מיוחדות במינן הנקראות דאנש'יה. דז'אנגייה אינה המקום היחידי בו נוצרה התופעה, אך היא בקלות הדוגמא המרהיבה ביותר לה בסין, אם לא בעולם כולו. המקום זוכה להתעוררות תיירותית בשנים האחרונות, אך מיקומו בגאנסו הנידחת שומר עליו מלהפוך לאתר תיירות מצועצע, וכל תמונה שתצלמו פה תהפוך לשיחת היום בקרב מעגל חבריכם. בשנים האחרונות נפתח בסמוך לכאן פארק חדש בשם בינגגואו (Bīnggōu, 冰沟), אך הוא אינו מרשים כמו הפארק המרכזי והגישה אליו מוגבלת.

צריחיו הגבוהים של מעבר ג’יה-יו-גואן (Jiayuguan Pass, Jiāyùguān, 嘉峪关) מסמלים את סופה של החומה הגדולה של מינג (1368-1644), ומבחינת הסינים סימל המקום גם את גבולה של הציוויליזציה הסינית. המעבר, שנבנה סביב שנת 1372, היה סמל לעונש ולגירוש, שכן מנודי סין נהגו לעבור בו בדרכם לחיי גלות במדבר. היום הבדידות הזו היא בדיוק מה שהופכת את מעבר ג’יה-יו-גואן לכה מיוחד – מראה החומה הסינית והמבצר המפואר באמצע המדבר, כשברקע ניצבים הרים מושלגים, הינו יחיד במינו בסין. למרות שיפוצים מסוימים, מעבר ג’יה-יו-גואן הוא המעבר הצבאי הוותיק ביותר ששרד עד היום, והזדמנות לראות את החומה הגדולה של מינג ללא מתיחת פנים יסודית ולאחר נזקי המדבר שעברה במשך מאות שנים. במקום עוד מספר אטרקציות קטנות, כולל מוזיאון קטן ולא מרשים במיוחד של החומה הגדולה.

כשהגיעה השמועה למערב בדבר האוצר הדתי והתרבותי המתחבא אי שם בצפון דרך המשי, מעטים האמינו כי הדבר אפשרי. מאה שנים אחרי, ומערות מוגאו (Mogao Caves, Mògāo kū, 莫高窟) הן אחד מהאתרים החשובים בהיסטוריית הבודהיזם הסיני בפרט והבודהיזם בכלל: 500 מערות התפילה שנחצבו במצוק לאורך אלף שנים חושפות 45 אלף מטרים רבועים של ציורי קיר, פסלים מרשימים ומסמכים ייחודיים, באוצר שאין שני לו בעולם. המערות מציגות אמנות מרהיבה מהמאה ה-4 ועד המאה ה-14 וחושפות טפח מן החיים בשנים אלו, וקשה שלא להתרגש למראה הציורים המרהיבים המכסים אותן מקיר אל קיר. בין הציורים הרבים ניתן למצוא פורטרטים של מנהיגים מקומיים ודמויות היסטוריות מפורסמות, כמו גם עדויות בלעדיות למנהגים שנעלמו מסין, כמו ריקודים וטקסי קבורה מקומיים. המערות, הנקראות לעיתים "מערות אלף הבודהות" או "מערות דון-חואנג" על שם הקרבה לעיר המקסימה דון-חואנג, הן אתר חובה לכל חובב אמנות, היסטוריה, ארכיאולוגיה ותרבות.

צבא לוחמי הטרקוטה (The Terracotta Army, Bīngmāyǒng, 兵马俑) ואחוזת הקבר של הקיסר הראשון של צ'ין (Mausoleum of the First Qin Emperor, Qín Shǐhuáng líng, 秦始皇陵) הם מהאתרים המפורסמים ביותר בסין, הם מכונים על ידי הסינים "פלא העולם השמיני", והוכרו כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו – ולא לחינם. צ'ין שה-חואנג חי במאה ה-3 לפסה"נ והיה הקיסר הראשון של שושלת צ'ין, השושלת שאיחדה לראשונה את סין תחת השלטון הקיסרי שיימשך מעל ל-2000 שנים. האתר התפרסם במיוחד בזכות הבורות הסובבים את הקבר, בהם נמצא צבא של אלפי לוחמים עשויים חרס הנראים כל אחד שונה מחברו. ככל הנראה מה שהתגלה הוא רק קצה קצו של המזלג – החוקרים מעריכים שככל שיחפרו בורות קרובים יותר לקבר, הממצאים שיתגלו יהיו יותר ויותר מרשימים. לכן, חפירת הבורות וחקירתם עדיין נמשכות ואף ניתן לראות אותן בזמן אמת.

לקריאה נוספת לחצו כאן

חומת העיר ש'י-אן (Xian City Wall, Xī'ān chéngqiáng, 西安城墙) המרשימה היא ככל הנראה הדבר הראשון שייפגשו עיניכם כשתגיעו לעיר העתיקה של ש'י-אן. מדובר באחת החומות העתיקות והשמורות מבין חומות הערים הסיניות. אף על פי שנבנתה לראשונה כחומתה של העיר צ'אנג-אן עוד בתקופת שושלת טאנג (617-906 לספירה), החומה ששרדה עד היום היא שיפוץ שנעשה על ידי הקיסר הראשון של שושלת מינג (1368-1644). כיום ניתן להקיף את העיר העתיקה בהליכה על החומה שאורכה כמעט 14 קילומטר, ולקבל מבט מגבוה על יופייה של העיר ואתריה.

שעות פתיחה:  8:00-20:00 (כל השערים נפתחים באותה שעה, השער הדרומי נסגר הכי מאוחר, בשעה 20:00). החל מ-18:00 אין עלייה על החומה, רק ירידה ממנה.

ניתן לעלות לחומה ממספר שערים שונים, אך המומלץ ביותר הוא השער הדרומי בו גם יש הופעות שונות במהלך היום וניתן אפילו להשכיר אופניים לטיול על החומה.

לקריאה נוספת לחצו כאן.

מגדלי הפעמון והתוף (Bell Tower, Zhōnglóu, 钟楼 & Drum Tower, Gǔlóu, 鼓楼) הם הסמלים של העיר ש'י-אן, הניצבים בליבה של העיר העתיקה ומאירים את לילותיה בצבעים בוהקים. הייעוד המקורי של מגדל הפעמון (כמו של שאר מגדלי הפעמון בסין) היה לבשר מדי בוקר את השעה. המגדל של ש'י-אן נותר עד היום אחד הגדולים והמרהיבים מסוגו בסין. הוא נבנה לראשונה ב-1384 על ידי שושלת מינג בסמוך למגדל התוף שבעיר, אך משגדלה העיר, כ-200 שנה לאחר מכן הוא הוזז ממקומו על מנת שימשיך לסמל את מרכזה של העיר. כיום, ניתן לטפס על המגדל, לצפות בנוף הנשקף ממנו וכן להתרשם מן התערוכות המוצגות בו ומהפעמון שעדיין עומד על המשמר.

בדומה לו, נבנה מגדל התוף בשנת 1380 על ידי שושלת מינג, אך הוצב בו תוף ענק שתפקידו היה לבשר דווקא את סוף היום עם בואה של השקיעה. נוסף על הנוף שנשקף ממגדל התוף, תוכלו לראות בו את התוף הגדול ביותר בסין כיום, אשר נמצא במגדל מאז 1996, כמו גם תופים רבים אחרים, שחלקם נוצרו לפני מאות ואלפי שנים. בנוסף בכל יום מתקיים במגדל מופע תופים.

הרובע המוסלמי של ש'י-אן (Muslim Quarter, Huímín jiē, 回民街) הוא ביתם ומרכזם התרבותי השוקק של בני דת האיסלאם בש'י-אן. ראשית ההיסטוריה המוסלמית בסין נעוצה באמצע המאה ה-7, תחת שלטונה של שושלת טאנג שבירתה צ'אנג-אן, הלוא היא העיר העתיקה של ש'י-אן. כיום חיים בש'י-אן כמה עשרות אלפי מוסלמים, רוב רובם בני מיעוט החוי. הרובע, אשר ממוקם מצפון לרחוב המערבי (Xī dàjiē, 西大街) בעיר העתיקה, מציע שוק אוכל צפוף וססגוני המלווה בשלל ניחוחות וטעמים חדשים שנובעים מהשילוב המיוחד בין התרבות הסינית למוסלמית. ברובע תמצאו גם כמובן כמה וכמה מסגדים, הוותיק, הידוע ומן הסתם גם הגדול שבהם הוא המסגד הגדול של ש'י-אן (Great Mosque of Xi’an, Xī'ān dàqīngzhēnsì, 西安大清真寺).

כ-120 קילומטר מהעיר ש'י-אן נמצא הר חואה או חואה שאן (Hua Mountain, Huà shān, 华山), אחד מחמשת ההרים הגדולים של סין, אשר בין היתר מהווה את ביתם של כמה וכמה מקדשים דאואיסטים. את ההר נהוג לחלק כיום לחמש פסגות, כשהפסגה הדרומית והגבוהה מבינן מתנשאת לגובה של כ-2,150 מטר. ההר התפרסם לאחרונה בעולם בזכות "שביל הקרשים שבשמיים" (Chángkōng zhàndào, 长空栈道), שנחשב לאחד השבילים המסוכנים בעולם, אך בימים אלה ניתן לטייל בו בבטיחות עם רתמות. ומכל מקום, אפשר להנות מההר גם בלי לעבור בשביל זה, ובנוסף ניתן להחליף את העלייה הרגלית המפרכת להר, בנסיעה ברכבל המעפיל לפסגה הצפונית או המערבית.

שעות פתיחה: דצמבר-פברואר: 9:00-17:00; מרץ-אוקטובר: 7:00-19:00.

1. כדאי לארגן מראש אוכל ושתייה לכל היום, שכן על פסגת ההר המחירים גבוהים מאוד.
2. כשתרדו מהרכבת בחואה שאן צפון, יחכו נהגים רבים אשר ינסו למשוך אתכם למיניבוסים בתשלום. התעקשו וחפשו את המיניבוסים החינמיים.

לקריאה נוספת לחצו כאן.

שמה של החומה הגדולה (The great Wall of China, Chángchéng,长城)  נישא למרחקים, ולא לשווא נחשבת לאחד מהפלאים הארכיטקטונים של העולם. אכן קשה להשאר אדישים למראה של אלפי קילומטרים של חומה עתיקה, הנמתחים לאורך הרים אפלוליים וצומחים לעמקים דרמטיים. לחומה נקודות תצפית לאורך רוב צפון סין, אך מרבית התיירים הולכים לצפות בה באזור בייג'ינג. ראשית רעיון בניית החומה במאה השביעית לפני הספירה, והיא נבנתה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה בתוואי זה או אחר. מרבית חלקי החומה שנראים היום נבנו בתקופת שושלת מינג (1368-1644), ובאזור בייג'ינג חלק מהחלקים שופצו מהיסוד גם במאות ה-19 וה-20. ליד בייג'ינג יש מספר נקודות תצפית על החומה, כאשר המוכר והקרובים לעיר הם באדאלינג ומוטיאניו.

שעות פתיחה: תלוי באזור.

לקריאה נוספת לחצו כאן.

העיר האסורה (The Forbidden City, Gùgōng, 故宫) הינה האתר המפורסם ביותר בתחומי העיר בייג'ינג, ואחד מאתרי התיירות החשובים בסין. העיר פותחת בפני מבקריה את הארמון הקיסרי, שהיה מקום משכנם של קיסרי סין החל מן המאה ה-15 בתקופת שושלת מינג, ועד לנפילתה של השושלת הקיסרית האחרונה, צ'ינג, ב-1911. המקום היה אסור לכניסה לאנשי העם עד לתחילת המאה ה-20, וזהו מקור שמו. במהלך כ-500 שנים חיו פה 24 קיסרים וסביבם אלפי בני משפחה, משרתים וסריסים, שהפכו את העיר האסורה למרכז שלטוני רווי תככים, רצח ויצרים.

העיר האסורה יושבת במרכז העיר בייג'ינג ומכילה קרוב לאלף בניינים ו-8,700 חדרים, הכוללים את כס המלכות של הקיסרים, חדריהם הפרטיים וגלריות קיסריות. העיר מהווה מופת של ארכיטקטורה סינית, וחבויים בה מאות אלמנטים הלקוחים מאמונות עממיות ומאלמנטים קוסמולוגיות. ניתן להעביר שעות בשיטוטים במתחם, ולאור גודלו וחשיבותו מומלץ לפנות לו כמעט יום טיול שלם. בסיום הטיול תוכלו לחצות את הכביש ולטפס על הגבעה בפארק ג'ינגשאן (Jǐngshān gōngyuán, 景山公园), משם תראו את העיר מלמעלה, במלוא הדרה.

שעות פתיחה: נובמבר-מרץ: 8:30 – 16:30, החל מ-15:30 אי אפשר כבר להיכנס; אפריל-אוקטובר: 8:30- 17:00, החל מ-16:00 אי אפשר כבר להיכנס. בימי שני העיר האסורה סגורה.

לקריאה נוספת לחצו כאן.

כיכר טיאן-אן-מן (Tian’anmen Square, Tiān'ānmén guǎngchǎng, 天安门广场), אשר היוותה את המוקד הפוליטי של המפלגה הקומוניסטית, הפכה לשם נרדף למחאה הקשה שידעה בייג'ינג בשנת 1989, שהסתיימה בדיכוי אלים בידי הממשל הסיני. מדובר בכיכר רחבת ידיים במרכז העיר בייג'ינג הקרויה על שם שער טיאן-אן-מן (מילולית "שער השלום השמיימי"), שנבנה ע"י שושלת מינג (1368-1644) ומהווה אחד מהסמלים הגדולים ביותר של סין. מעל השער הזה הכריז מנהיגה הידוע של המפלגה הקומוניסטית מאו זה-דונג על הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1949. מרבית התיירים עוברים בכיכר בדרכם לביקור בעיר האסורה הסמוכה למקום. במקום תוכלו לראות את האנדרטה לגיבורי העם, את אולם הזיכרון ליו"ר מאו, וכן רבבות סינים המנסים להצטלם על רקע דיוקנו האייקוני של מאו במרכז השער.

לרוצים להיכנס לאולם הזיכרון, חובה להפקיד את התיקים בשמירת החפצים מעבר לכביש בעלות של כ-25 יואן (תלוי אם יש חפצי ערך בתיק או לא).

מקדש השמיים (Temple of Heaven, Tiāntán, 天坛) הפך לאחד הסמלים החשובים והמרכזיים של בייג'ינג, שימש במקור את קיסרי שושלות מינג (1368-1644) וצ'ינג (1644-1911) בתפילותיהם לשמיים למען גשמים ולמען יבול טוב. המקדש הוא למעשה חלק מפארק רחב ידיים שגודלו מגיע ל- 2.73 קמ"ר, והמבנה המפורסם בו נמצא בחלקו הצפוני. בתוך הפארק יש מספר היכלים ואטרקציות מרתקות נוספות, המצדיקות ביקור של מספר שעות במקום. בנוסף לתיירים, מדי יום ביומו מגיעים לפארק סינים הגרים בקרבת מקום לשוטט ולעסוק בספורט בתחומיו, ואם תגיעו לכאן בשעות הבוקר תזכו לראות אותם גם כאן מתרגלים טאיצ'י למשל.

שעות פתיחה: הפארק – 6:00-22:00 (בחורף נפתח ב-6:30); ההיכלים השונים – נובמבר עד מרץ: 8:00-17:00; אפריל עד אוקטובר: 8:00-17:30.

לקריאה נוספת לחצו כאן.

ארמון הקיץ (Summer Palace, Yíhéyuán, 颐和园) הוא אתר עצום שמשלב פארקים, ארמונות ואגמים, ונחשב לפארק הקיסרי הגדול והשמור ביותר בסין. הפארק נמצא במקומו כבר מאמצע המאה ה-18, אך ספג התקפות גם במלחמת האופיום השנייה (1860) וגם במרד הבוקסרים (1900). כיום הוא מהווה מפלט פסטורלי מרחובותיה הסואנים של בייג'ינג, אף שגם הוא כמובן מושך תיירים רבים. גולת הכותרת של הפארק היפה היא גבעת אריכות הימים (Wànshòu shān, 万寿山), שהפכה לסמל הפארק, ובחזיתה שורת מבנים המשתלבים זה בזה בהרמוניה. מפסגת הגבעה נשקף נופו המקסים של אגם קונמינג הענק שבלב הפארק, ואם תרצו דווקא להשקיף על נופה של הגבעה מרחוק תוכלו לקחת שיט על מי האגם.