החלק הדרומי של אגן טארים, אותה קערת חול המכילה את מדבר הטקלאמקאן ומהווה את ליבו הגאוגרפי של מחוז ש'ינג'יאנג, ידוע כלב התרבות האויגורית, ומכיל את הערים האויגוריות המשמעותיות והמשפיעות ביותר מבחינה הסטורית. בהתאם לכך האיזור יודע תקופות מתיחות תכופות, וכדאי להתעדכן ממטיילים אחרים על מה המצב בערים השונות בטרם הנסיעה אליהן, שכן בתקופות בהן המתח גואה, הכניסה לזרים עשויה להיות חסומה באופן חלקי או מלא.
ינגיהיסאר
ינגיהיסאר (Yīngjíshā, 英吉沙) הנמצאת מעט דרומה מהעיר המפורסמת קשגרר, נחשבת לבירת הנפחים של האויגורים. האויגורים נחשבו ובצדק לחרשי המתכות המיומנים ביותר במרכז אסיה, והסכינים שחישלו, שנקראו פצ'וק, היו לשם דבר באזור בשינג'יאנג. הפצ'וק נחשב לסמל גברי מובהק ועד לפני כעשור היו נוהגים הגברים האויגורים לשאת סכין מעוטר לתפארת עד שהדבר נאסר. למרבה הצער, נכון ל-2017 תעשיית הסכינים הידועה של ינגיהיסאר נסגרה כמעט כללית, קולות הפטישים נדמו ושלל החנויות שמכרו את הלהבים המחושלים להפליא עומדות שוממות או שהומרו בחנויות לממכר חלפי רכב.
דרכי הגעה: ניתן להגיע מקשגר ברכבת (50 דקות-שעה, 5-15 יואן).
פצ'וק, הסכין האויגורי הידוע. יאנגיהיסאר (צילום: נעם בקנר)
סכיני פצ'וק ביאנגיהיסאר (צילום: נעם בקנר)
ירקנד
רבים פוסחים על ירקנד (Shāchē, 莎车) בדרכם דרומה לחותאן, וחבל שכך, שכן לאור האפרוריות העכשווית של חותאן מדגימה ירקנד בדיוק את אותו הקסם המצופה מעיר שוק מאובקת על דרכי מסחר נשכחות. מבחינה היסטורית ידועה ירקנד כעיר החשובה ביותר לעוברים ושבים מטיבט, קשמיר והודו, והצטיינה בתערובת אתנית מרתקת של אויגורים, בני חאן ובני חווי וכן קהילות שוקקות של סוחרים קשמירים, פשטונים ומלווים בריבית מהודו. עוד היתה ידועה העיר בתושביה הרבים הלוקים במחלת הזפקת, מחלה הנגרמת ממחסור ביוד או גורם זיהומי ומתבטאת בהתנפחות של בלוטת התריס ולעיתים הצוואר כולו. המאפיין המחריד של העיר היה כה בולט, עד כי הוא חוזר באופן נשנה בדיווחי נוסעים מן העת העתיקה ועד התקופה המודרנית, ומפורט בכתביהם של הנזיר הנודד ש'ואן-דזאנג, מרקו פולו וארת'ור מקרטני. כיום בשל ניהול מים משופר חלפה הזפקת מירקנד ותושביה בריאים ומלאי מרץ.
הסיבה העיקרית שבזכותה שווה להגיע לירקנד היא העיר העתיקה שלה, אשר בניגוד לערים אחרות בש'ינג'יאנג עוד שימרה רבות מן המרקם המסורתי שבה, על סמטאותיה המתפתלות, בתי החצר מגולפי העמוד, אשר עצי תות בקרבם והמקצב האיטי של חיי היום יום שבה. נכון ל-2017 גם ירקנד עוברת תהליך מואץ של פיתוח לא מבוקר, ויש להניח שתוך שנים ספורות כבר לא יוותר הרבה ממרקם החיים המסורתי, שמפנה את מקומו למודרנה במובן הסיני של המילה.
המזאר בירקנד העתיקה (צילום: נעם בקנר)
לאחר ביקור בשוק הקטן והמצוין המוכר הכל החל מעבודות נחושת יפהפיות, עריסות מגולפות (באשיק) וכלי נגינה אויגורים, כדאי לפנות אל הסמטאות הצרות הפונות מערבה לביקור בבית הקברות והמזאר הנפלא השוכן בליבו.
המזאר הוא אתר קדוש, לרוב מבנה קבר המשמש כאתר עלייה לרגל לשם תפילה והודיה. תרבות המזארים קשורה פעמים רבות לפעילותם של מסדרים סופים, והעליה לרגל היא מן ההיבטים המרכזיים של חייהם הדתיים של האויגורים. בשנים האחרונות רבים מן המזארים החשובים ננעלים לציבור. המזאר בירקנד, המשתייך לענף מתחרה של הנקשבנדים של קשגר, ייחודי במיקומו הנוח במרכז העיר, בארכיטקטורה המרשימה שלו ובכך שעדיין משמש מקום עלייה לרגל, תפילה ותחינה לתושבי העיר.
מרחק הליכה קצר מהמזאר מצויים קברי החאנים של ירקנד (Yè'ěrqiāng hánguó líng, 叶尔羌汗国王陵, מחיר כניסה: 15 יואן). החאנים, בהתאם לשמם, הם צאצאים של בית המלוכה הצ'ינגיזידי, מזרעו של כובש העולם, צ'ינגיז חאן, והם שימשו פטרונים חשובים של אמנות וספרות באיזור. המסורת מייחסת לאשת אחד החאנים, אמאניסה את קיבוץ שנים עשר המקאמים (סולמות או מודוסים מוזיקלים) המרכיבים את המוזיקה האויגורית המסורתית, ומשמש נכס צאן ברזל שלה, ומרכיב חזק בזהות המקומית.
ניתן לומר במידה רבה כי ירקנד היא אחת הערים ה"אויגוריות" האחרונות, ואם אתם באיזור בהחלט מומלץ להגיע אליה לטיול יום מקשגר, או במסגרת עצירה בדרך דרומה לחותאן.
השוק של ירקנד (צילום: נעם בקנר)
דרכי הגעה: ישנם אוטובוסים סדירים (שעתיים-שלוש נסיעה) היוצאים מקשגר אך רכבת (שעתיים-שלוש, 10-30 יואן) מומלצת יותר בשל העדר המחסומים בדרך. מירקנד תוכלו להמשיך לחותאן, לחזור לקשגר או לקחת אוטובוס צפונה דרך המדבר לעיר קוצ'ה שעל הנתיב הצפוני של דרך המשי.
לינה: בשל המצב במחוז, בית ההארחה הבינלאומי של ירקנד (בכתובת: xīnchéng lù / gōngyè lù lùkǒu, 新城路／工业路路口) פותח וסוגר את שעריו חליפין בפני מטיילים זרים, ומומלץ להרים אליו טלפון לפני היציאה להבטיח שיש אפשרות לשהות בו. בית ההארחה ממוקם בנוחות על רחוב ש'ין צ'אנג לו, ובאופו מוזר בתוך מתחם של תחנת משטרה, המשרה תחושה מוזרה של בטחון מאיים.
טלפון: 86-0998-8510080
חותאן
מבחינה היסטורית חותאן (Hétián, 和田) היתה אחת הערים החשובות באיזור, ונודעה במיוחד באבני הג'ייד שייצאה, בבעלי המלאכה שבה ובאריגי המשי שיצאו מגניה. על פי המסורת, חותאן היתה המקום הראשון בו גודלו טוואי משי והופק האריג מחוץ לתחומי התרבות הסינית המרכזית. זה קרה לאחר שנסיכה סינית הביאה עמה את ביצי הטוואי בכדי להבטיח לעצמה מלבושים ראויים, וכך נוסדה התעשייה באזור, ממנו התפשט הידע לעבר איראן והמזרח התיכון. חותאן גם נודעה כממלכה בודהיסטית חשובה אשר השפעתה על התפתחות הבודהיזם בסין ובטיבט הייתה מכרעת. עם הגעת האסלאם לקשגר, פצחו שליטי קשגר בסדרת מתקפות עד אשר הכניעו את חותאן, וגדעו הסטוריה בודהיסטית של אלף שנים באיזור.
הדי הכיבוש משתקפים בשירו של מחמוד אל קשגרי, מלומד תורכי מוסלמי שנולד בתחומי הממלכה הקראחנידית של קשגר:
" באנו עליהם כמבול,יצאנו אל עריהםהטלנו את מקדשי-אליליהם ארצהוהטלנו צואה על ראש הצלם"
מקור: קשגרי, בתרגום ר. דנקוף
הדחקת הבודהיזם מחותאן כמעט בין לילה דנה אותו ואת מקדשיו לשכחת חול הנצח, אך כטבעם, מקומות קדושים לרוב לא נזנחים אלא פושטים ולובשים צורה. חותאן בהתאם, ידועה בעושר הרב של מקומותיה הקדושים, קברי הצדיקים שבה והיא כולה נדמית כגלקסיה גאוגרפית קדושה הזרועה ככוכבים בחולות שסביב.
אתרים בחותאן
שוק יום ראשון ושוק בעלי החיים
מתחם השוק של חותאן פעיל ברוב ימות השבוע אך מגיע לשיא פעילותו ביום ראשון. מלבד הלקט המוכר של ירקות, פירות נהדרים, תבלינים וכלי עבודה, ניתן למצוא בעלי כנף ובעיקר יונים משלל זנים אשר האויגורים מטפחים באהבה רבה, וכן עגלות המוכרות מנות מחייבות של פולואו (פלוב) ואטריות הלאגמן. במרחק של קילומטר ממתחם השוק מתקיים בימי ראשון שוק בעלי החיים של חותאן, אשר הוא אמנם קטן בהרבה ממקבילו המפורסם בקשגר, אך דווקא מכך נובע קסמו, חפשו את מתחם הגמלים שמאחוריו.
השוק עבר תהפוכות בשנים האחרונות, ובתוך כך דוכנים רבים נסגרו ואחרים הפכו לחנויות ממוסדות בעלות קסם. תהליך זה השפיע באופן ניכר על האווירה בשוק, ועדיין אם אתם נמצאים בחותאן, אל תוותרו על ביקור בו.
דרכי הגעה: עצרו מונית ובקשו להגיע לשוק – Dà bāzhā, 大巴扎.
מוטב להגיע בשעות הצהריים או אחריהן – לחנויות השוק אין שעות פתיחה קבועות אך הן נוטות להיפתח מאוחר בבוקר או בצהריים.
מכירת גמלים. שוק בעלי החיים בחותאן (צילום: נעם בקנר)
פולואו. מנה מחייבת (צילום: נעם בקנר)
מפעלי השטיחים
תעשיית השטיחים המפורסמת של חותאן הניבה בעבר דוגמאות יפהפיות של שטיחים אשר מגלמים את סיפורה של דרך המשי עצמה. שטיחי חותאן קשורים ישירות למסורת האריגה של אסיה המרכזית, אך שאלו מוטיבים אומנותיים מן התרבות הסינית, ובמיוחד היו ידועים בדוגמאות הרימונים הנפלאות שהציגו. לצערנו כבר בראשית המאה ה-20 דעכה התעשייה, והתוצרת המקומית של ימינו אינה אלא צל חיוור של תקופת הזוהר של המאות ה-18 וה-19. למרות זאת ביקור באחד ממפעלי השטיחים באיזור יתן לכם מושג על המורכבות הטכנית והטכנולוגית הגלומה בתהליך האריגה, והוא בהחלט מומלץ אם יש לכם זמן המתנה בעיר,
דרכי הגעה: בקשו מנהג מונית לקחת אתם למפעל נקשיוואן (Nakixwan Manual Carpet Factor, Nàkèxīwān shǒugōng dìtǎn chǎng, 纳克西湾手工地毯厂) הנמצא ממזרח לנהר.
טוות השטיחים של חותאן (צילום: נעם בקנר)
טוויית משי בחותאן (צילום: נעם בקנר)
מוזיאון חותאן
המוזיאון הקטן אך האיכותי של חותאן (Hétián bówùguǎn, 和田博物馆) מציע תערוכה מרוכזת אך מעניינת של ממצאים מאיזור חותאן העשיר היסטורית. שני חדריו מציגים טקסטילים עתיקים, טקסטים בודהיסטים, קשתות סקיתיות ושתי "מומיות" משומרות היטב.
שעות פתיחה: 10:00-13:00, 16:30-19:30 (שעון בייג'ינג). בימי רביעי המוזיאון סגור.
"מומיה" במוזיאון חותאן (צילום: טל ניצן)
מסביב לחותאן
אחד האתרים החשובים באיזור הוא מזאר אמאם אסים (Yīmǎmù Āsīmù dà mázhā, 伊玛目阿斯木大麻扎), המשוייך לשייח אשר היה ממשתתפי מסע המלחמה הקרחנידי נגד חותאן הבוהיסטית ונהרג במקום, אך ייתכן והקבר מייצג מקום פולחן קדום יותר. המזאר פופולארי בעיקר בחודשי האביב בו התקיימו בעבר אספות פולחניות ושוק מיוחד. נכון ל-2017 המזאר עצמו סגור ומסוגר אך ניתן לשוטט בדיונות שסביב ולהתרשם מהאווירה המיוחדת השוררת באזור ומשפע הקברים המועטרים דגלים ארוכים, מוטות קנה, ועורות כבשים מלאי קש, זכר לקרבנות שהועלו באיזור על ידי עולי הרגל.
דרכי הגעה: אוטובוסים יוצאים מתחנת האוטובוס המזרחית של העיר (Dōngjiāo kèyùn zhàn, 东郊客运站) בכל 15 דקות אל עבר העיירה ג'י-יה (Jíyà xiāng, 吉亚乡), הנמצאת כ-40 קילומטר ממרכז חותאן. האוטובוסים עוצרים בדרך במרחק לא רב מהאתר, מנקודת ההורדה סביר שתוכלו לתפוס מונית או טוקטוק.
בג'י-יה גם מצוייה סדנת אריגת משי מעניינת, בה נעשים בדי האטלאס הידועים של מרכז אסיה בשיטה הדומה לבאטיק.
דגלים ועורות כבש. מזאם אמאם אסים (צילום: נעם בקנר)
(צילום: נעם בקנר)
להרפתקנים מבינכם החפצים בהשלמת הנתיב הדרומי בנסיעות ארוכות ומאובקות, או סתם דחוף להם להגיע לצ'ינגחאי בנסיעה יבשתית, ניתן להמשיך בתחבורה ציבורית מחותאן מזרחה ולנסוע דרך צ'רצ'ן\צ'יאן מו (Qiěmò, 且末) וצ'רקליק\רואוצ'יאנג (Ruòqiāng, 若羌) ועד לעיירת המכרות של שה-מיאן קואנג (Shímián kuàng, 石绵矿) המפורסמת בעיקר במצבורי האזבסט שלה ובענני האבק המרחפים מעליהם.
לאחרים מומלץ להמשיך מחותאן צפונה לעבר קוצ'ה או לקחת רכבת או טיסה לאורומוצ'י.
מידע שימושי – חותאן
דרכי הגעה: ניתן להגיע ברכבת מקשגר או מירקנד, וכן באוטובוס מכל אחד מהמקומות – אך זה פחות מומלץ.
לינה: במלון ש'י-יו (Hotan Xiyu Hotel) השוכן לא רחוק ממוזיאון חותאן ומלין זרים, תמצאו חדרים נוחים בכ-200 יואן ללילה. כתובת המלון: No. 261 Beijing West Road, Běijīng xī lù 261 hào, 北京西路261号