טל ניצן

מייסדת ועורכת

רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.

סיפור דרך: ערוץ דילוג הנמר

כל הפרטים החשובים על "הטרק של סין"

לצ'ילה יש את טורס דל פיינה, לנפאל יש את האנפורנה ואת האוורסט בייס קמפ, ולסין יש את ערוץ דילוג הנמר (Hǔtiào xiá, 虎跳峡) או למעשה טיגריס, ובאנגלית משכנעת יותר – Tiger Leaping Gorge. נופיו אולי צנועים יחסית לטרקים המפורסמים האלו ואפילו יחסית לטרקים אחרים בסין, והוא בוודאי קצר וקליל יותר, אך מדובר בטרק המפורסם ביותר בסין. הערוץ נמתח על פני 16 ק"מ בין העיירות צ'יאוטואו (Qiáotóu, 桥头) לדה-ג'ו (Dàjù, 大具) שבצפון מערב יונאן. בערוץ יש למעשה שני מסלולים שונים, כאשר המסלול העליון הוא הטרק האמיתי. הטרק הפך לאבן שואבת לתרמילאים מכל העולם, אך למרבה הפלא, כשתצעדו בו תגלו שאתם לבד ברובו המוחץ של הזמן.

לאלו החוששים ממצבם הגופני, אל תתנו למילה "טרק" להרתיע אתכם – בניגוד להפחדות החוזרות ונשנות של ספרי טיולים, נראה שכל אדם בעל כושר סביר ובריאות תקינה מסוגל לעשות את הטרק הזה. בנוסף, במידה ואינכם קצרים בזמן אין כל לחץ להספיק אותו ביום-יומיים כפי שעושים רבים, אלא ניתן ואף מומלץ לחלק אותו ליותר ימים ולהנות תקופה ארוכה יותר מהאוויר הנקי (גם אם הוא דל), מהשקט ודלילות האוכלוסין, ומהשמיים זרועי הכוכבים – כולם אלמנטים שחסרים במקומות כה רבים בסין.

ערוץ דילוג הנמר (צילום: טל ניצן)

 

ערוץ דילוג הנמר: מסלול הטיול

 

נקודת הפתיחה של הטיול היא העיירה צ'יאוטואו, שם תוכלו גם להשאיר ציוד ב- Jane's Tibetan Guesthouse (ההסעות היוצאות בדרך חזרה יעצרו לכם שם אם תבקשו). מהעיירה צריך ללכת ברגל עד לקופת הכרטיסים ואחר כך ללכת עוד קצת עד תחילת המסלול עצמו, ואם תגיעו בהסעות מהוסטלים בליג'יאנג הנהגים יורידו אתכם ממש בתחילת המסלול העליון או התחתון לבחירתכם.

למרות שהמסלול לכאורה קצר יחסית – סך הכל כ-20 ק"מ – אין זה אומר שהוא קל, ולא כדאי לזלזל בו. המסלול כולו מהלך על גובה של מעל 2,000 מטר (נקודת השיא 2,650 מ'). כתוצאה מכך, כל צעד שנעשה בכיוון העלייה, כרוך עבור מי שאינם מורגלים בגבהים, בהתנשמות והתנשפות. שני המקטעים הראשונים של המסלול, שלוקחים בסך הכל לרוב האנשים בין 3-5 שעות, הם עלייה כמעט רצופה ובחלקה חדה מאוד. שיא העלייה הוא שביל 28 הפיתולים הידוע לשמצה (חלק מהמקטע השני), אשר לטענת רבים יש בו יותר מ-28 פיתולים, אבל אולי זה רק העייפות מהעלייה שמערפלת את החושים או האוויר הדליל שמשבש את יכולת הספירה.

מי שמאס מהדרך יוכל להיעזר באחד המקומיים, שמצטרפים למסלול עם סוסים קטנים ומוכנים לסחוב את המטיילים (או את תיקיהם) תמורת סכום צנוע. חברים אלו מועילים מאוד מסיבה נוספת – למסלול אין ממש מפות ברורות, ובעוד שהוא די פשוט לאורך רוב הדרך, קל להתבלבל בתוך חלק מהכפרים שעוברים במסלול. אם יש לידכם מקומי עם סוס, לעומת זאת, הוא כבר ידאג להעיר לכם אם טעיתם בדרך.

מימין – מוביל סוסים; משמאל – הדרך עוברת בתוך הכפרים (צילום: טל ניצן)

לאורך הדרך תבינו למה ערוץ דילוג הנמר זכה לתהילתו: המסלול מלא בנופים מרהיבים עוד מתחילתו, עת נגלה בפני המטיילים נהר היאנגדזה הגדול ורחב ידיים זורם בין שדות והרים מוריקים. בהמשך נכנס המסלול במקביל לנהר לערוץ הצר והנהר נעלם ונגלה לסירוגין. אז מתגלים הר דרקון הג'ייד המושלג (Jade Dragon Snow Mountain, Yùlóng xuěshān, 玉龙雪山)  והר חאבה המושלג (Haba Snow Mountain, Hǎbā xuěshān, 哈巴雪山) עצומי המימדים שמהווים את קירות הערוץ, ויספקו נופים דרמטיים.

נהר היאנגדזה שיתגלה בפניכם מהווה את אחד מעמודי התווך של התרבות הסינית. הנהר, שנקרא בסינית "הנהר הארוך" (Cháng Jiāng, 长江) – כשמו כן הוא – הנהר הארוך ביותר בכל אסיה, וכן הנהר השלישי באורכו בעולם. היאנגדזה זורם מהרי ההימלאיה שברמה הטיבטית במערב וזורם על פני לא פחות מ-6,300 ק"מ, עד שהוא נשפך לים סין המזרחי ליד שאנגחאי. לאורך ההיסטוריה היו לחלקי הנהר שמות מגוונים באזורים השונים בהם עבר. אחד מהם היה השם יאנגדזה (Yángzǐ, 扬子), אשר לימים הפך לשם הנהר כולו על ידי אירופאים שהגיעו לאזור הדלתא של הנהר. חלק הנהר שבו נמצא ערוץ דילוג הנמר, נקרא נהר החולות המוזהבים, או נהר ג'ינשה (Jinsha River, Jīnshā jiāng, 金沙江), על שם הזהב הנשלה ממנו עד ימינו.

ההרים המושלגים (צילום: טל ניצן)

בשנות ה-80 וה-90 היו נוהגים התרמילאים להמשיך את המסלול עד לכפר חה-טאו-יואן (Walnut Garden, Hétáoyuán, 核桃园), ואף לחצות את הנהר במעבורת ולהמשיך עד דה-ג'ו. אך כיום חלק זה של המסלול הפך לדרך סלולה היטב, ועל כן איבד מכוח המשיכה שלו. לכן מרבית המטיילים בוחרים לסיים את המסלול בגסטהאוס של טינה (Tina’s Guesthouse). הגסטהאוס מציע חדרים בסיסיים, כמו גם מסעדה עם אוכל טוב. חשוב מכך, הגסטהאוס מציע הסעה (55 יואן) יומית לליג'יאנג או לשאנגרי-לה בכל יום ב-15:30 – בררו מראש כי השעה משתנה מדי פעם.

הגסטהאוס של טינה גם מצטלב עם המסלול התחתון,  שכיום הוא למעשה לא יותר מכביש העובר בין הכפרים הפחות מבודדים, ובו מספר נקודות תצפית מוסדרות לצפייה על הערוץ. מהכביש הזה באזור הגסטהאוס של טינה תוכלו לרדת באחת משלוש דרכים עד לשפת הנהר. על אף שערוץ דילוג הנמר הוא אתר תיירות מוסדר, בכל אחת משלושת הדרכים לרדת לערוץ (ואחר כך גם לעלות חזרה ממנו) שומרים היום מקומיים הדורשים תשלום כביכול עבור התחזוקה והניקיון של הדרך – נוהג מעט מקומם, אך מאחר ומדובר במחיר סמלי (10-20 יואן) מומלץ לשלם ולהמשיך ללכת. אם תשמרו את ה"כרטיס" תוכלו לרדת ולעלות באותה הדרך וכך לחסוך תשלום נוסף. אחת הדרכים הפופולאריות לעלות למעלה היא באמצעות "סולם השמיים" שגובהו יגרום לרבים לרעוד מפחד אם לא כבר בתחתית הסולם, אז תוך כדי הטיפוס למעלה.

מימין – "סולם השמיים"; משמאל – מבט אחרון אל הערוץ (צילום: טל ניצן)

אל תפספסו את החלק הזה של המסלול: זוהי הזדמנות לחזות בפלא של נהר בסדר גודל כזה הנדחק לערוץ צר כל כך, ובנוסף להתרשם מרעש המים השוצפים והקוצפים אשר נשמע חלש יותר גם לאורך כל המסלול העליון, אך מדהים עוד יותר מקרוב. בתחתית הערוץ גם נמצא הסלע ממנו לכאורה דילג הנמר המפורסם שהעניק לערוץ את שמו – האגדה מספרת על שני ציידים שרדפו אחרי נמר, כשדחקו אותו עד לגדת הנהר חשבו כי הוא לכוד ואין לו לאן לברוח יותר. אז למרבה הפלא הנמר טיפס על הסלע, דילג דילוג אדיר לגדה הנגדית של הנהר וברח. כיום מנסים כמה סלעים לטעון לכתר כ"סלע דילוג הנמר", ולמעשה לאורך הערוץ יש לא פחות משלושה סלעים אשר עליהם נטען כי זה זה הוא הסלע ממנו דילג הנמר.

מימין – מי הערוץ השוצפים; משמאל – אחד הסלעים מהם דילג הנמר לכאורה (צילום: טל ניצן)

 

מידע שימושי

 

הגעה: מרבית המטיילים יוצאים מליג'יאנג, על האוטובוסים הנוסעים בתדירות גבוהה לכיוון שאנגרי-לה ועוצרים בעיירה צ'יאוטו (שעתיים, כ-30 יואן). ברבים מההוסטלים בליג'יאנג מציעים הסעה (40 יואן) מעט נוחה יותר לערוץ. מכיוון שההסעות הללו ממשיכות גם למסלול התחתון תוכלו לבקש שייקחו את התיקים שלכם לגסטהאוס של טינה שם תוכלו לאסוף אותם בסוף המסלול.

בכיוון ההפוך עלו על האוטובוסים משאנגרי-לה לליג'יאנג ורדו בצ'יאוטו (שעתיים וחצי, 25 יואן).

מחיר כניסה: כרטיס הכניסה לשמורה עולה 65 יואן.

ציוד: בתום כל מקטע בטרק יש גסטהאוס אשר מציע אוכל וגם ניתן להצטייד בו במים, אך מומלץ לשאת עמכם בכל זאת כמות גדולה של מים, וכן חטיפים לרגעים הקשים בעליה. קרם הגנה וכובע הם חיוניים גם במזג אוויר קר בשל השמש החזקה הקופחת בגבהים אלה. פנס עשוי להיות שימושי אם תתעכבו בדרך בטעות (השתדלו מאוד שלא להיכנס לחשכה). נעלי טיולים טובות הן הכרחיות, שכן אזורים במסלול עשויים להיות חלקים. 

עונה: העונה המומלצת ביותר בדרך כלל היא האביב אז נמצא הנהר בשיאו הודות למים המגיעים מהתמוססות השלג בהרים. המים גורמים לזרימה אדירה של הנהר אשר סוחף עמו אדמה וצבעו הופך לחום. עונה מומלצת נוספת היא הסתיו בזכות מזג האוויר המתון. רבים מגיעים הנה בקיץ, אז מתכסות הגבעות בעשב ירוק רענן, אך למעשה הגשמים הרבים גורמים דווקא בעונות אלו לסכנת החלקה חמורה בקטעים רבים של המסלול. בחורף, הטמפרטורות אמנם נמוכות וקר, אך בעת ההליכה זה דווקא יכול להוות יתרון גדול, ואף שהרבה מהצמחייה מתייבשת ומצהיבה, המים של הנהר מקבלים צבע כחול מהפנט.

שימו לב: אל תקלו ראש במסלול הפופולרי – כל שנה מוצאים פה מספר מטיילים את מותם מהידרדרות של אבנים ותנאי שטח לא טובים. לפני היציאה למסלול חובה להתעדכן באכסניה בליג'יאנג בנוגע למצב המסלול.

אם אהבתם את הטרק בערוץ דילוג הנמר אל תפספסו את הטרק בעמק יובנג!

 

טל ניצן
 
רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.