טל ניצן

מייסדת ועורכת

רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.

מסע בטראסות האורז לונגג'י

הטראסות המרהיבות הסמוכות לגווילין הן ביקור חובה למטיילים באזור

מחוז גואנגש'י אמנם התפרסם בזכות נופי הקארסט הייחודיים והנהרות המרהיבים של גווילין ויאנגשואו, אך שמו יצא למרחקים גם בשל טראסות האורז לונגג'י (Lóngjǐ tītián, 龙脊梯田) המפורסמות. קו המתאר המפותל של שדרת ההר בלונגשנג, על גביו נבנו הטראסות, מזכיר את פיתולי הדרקון הסיני, ועל שמו נקראו הטראסות לונגג'י, או בעברית – גב הדרקון.

הטראסות נמצאות באזור לונגשנג (Lóngshèng, 龙胜) אזור בעל נוף הררי מיוער יפהפה. בין טראסות האורז המרשימות תמצאו כאן כפרים שלווים ושקטים ובני מיעוטים חביבים, שכנגד כל הסיכויים מצליחים לשמר את המסורות העתיקות שלהם בסין המודרנית. למרות שהטראסות הפכו זה מכבר לאטרקציה תיירותית ידועה, הכפריים המתגוררים באזור ממשיכים לעסוק בחקלאות בדבקות, וניתן עוד לראותם מבצעים עבודות תחזוקה בטראסות ומטפלים בגידולי האורז.

לונגג'י. טראסות אורז מרהיבות (צילום: טל ניצן)

לונגג'י. טראסות אורז מרהיבות (צילום: טל ניצן)

בת המקום מטפלת בטראסות (צילום: טל ניצן)

בת המקום מטפלת בטראסות (צילום: טל ניצן)

לטראסות ולהרי הסביבה נוף מיוחד וקסום, אשר משתנה בהתאם לעונות השנה: האביב נחשב לעונה הטובה ביותר להגיע לטראסות, אז הן מוצפות במים וזוכות לצבעים היפים ביותר, גם אם ערפילים עשויים לכסות את האזור מפעם לפעם; בקיץ הגבעות מוריקות כאשר האורז מתחיל לנבוט וצומח לאיטו; בסתיו האורז מתחיל להתייבש והטראסות מזהיבות; ובחורף לאחר הקציר הטראסות נותרות ריקות אך כשיורד שלג הן מתכסות שמיכה לבנה וקסומה.

אביב בלונגג'י. טראסות מוצפות מים וערפילים (צילום: טל ניצן)

אביב בלונגג'י. טראסות מוצפות מים וערפילים (צילום: טל ניצן)

 

מיעוטי האזור

 

באזור הטראסות ניתן לפגוש את בני מיעוט הדז'ואנג, אשר מחוז גואנגש'י הוא המחוז האוטונומי שלהם. הדז'ואנג הוא המיעוט הגדול ביותר של סין, ובניו מונים כ-18 מיליון נפש המתגוררים בעיקר באזור זה. למעשה גם בגווילין וביאנגשואו מתגוררים רבים מבני המיעוט, אך קשה להבחין בהם משום שהם לא תמיד לובשים את הבגדים הייחודיים למיעוט. בלונגג'י תוכלו לזהות בקלות את בנות המיעוט על פי הכובעים הססגוניים שהן לובשות.

לצידם של הדז'ואנג חיים באזור הטראסות גם בני יאו, מיעוט קטן בהרבה המונה רק כ-2 מיליון אנשים. למעשה יאו הוא שם כולל לקבוצות מיעוט רבות ומגוונות הנוטות לגור בהרים של דרום סין, אשר לכל אחת מהן מנהגים מובדלים ולפעמים אף שפה שונה. שמם של קבוצת בני היאו המתגוררים בלונגג'י יצא למרחקים בזכות המנהג של נשותיה להסתפר רק פעם אחת במהלך חייהן ולהאריך שיער באופן יוצא דופן, מנהג שזיכה אותן בשמן הנודע  "ארוכות השיער". הדרך בה סידרו הנשים את שערן באופן מסורתי אף היה אינדיקציה למצבה המשפחתי של אישה בקבוצה זו – אישה שטרם נישאה נהגה להסתיר את כל שערה במטפחת שחורה, בעוד אישה נשואה תכרוך את אותה מטפחת וגם תשאיר על המצח "גולגול" מחוץ לה.

לנשות הדז'ואנג כובעים ססגוניים (צילום: טל ניצן)

לנשות הדז'ואנג כובעים ססגוניים (צילום: טל ניצן)

בת מיעוט יאו (צילום: טל ניצן)

בת מיעוט יאו (צילום: טל ניצן)

נשות יאו. הנשים הנשואות משאירות "גולגול" קדמי מחוץ למטפחת (צילום: טל ניצן)

נשות יאו. הנשים הנשואות משאירות "גולגול" קדמי מחוץ למטפחת (צילום: טל ניצן)

 

הכפרים של לונגג'י

 

הכפר הפופולארי והתיירותי ביותר של הטראסות הוא פינג-אן (Píng'ān, 平安), אליו מגיעים מרבית התיירים הבאים בטיולים מאורגנים ובהסעות מהמלונות ומהוסטלים. בכפר מתגוררים בני מיעוט דז'ואנג, ויש בו כמה מנקודות התצפית המרהיבות ביותר של הטראסות. ריבוי התיירים בו עשוי להעיב מעט על החוויה, אך בתמורה תקבלו תשתיות תיירות נוחות ביותר.

הסיורים המבקרים בפינג-אן עושים גם עצירה בכפר חואנגלואו (Huángluò, 黄洛) – כפר של בני מיעוט יאו, שנשותיו נחשבות לבעלות השער הארוך ביותר מבין כפרי היאו. בכפר זה גם עושות הנשים מופעים אשר חושפים בפני המבקרים את שערן הארוך של הנשים.

תצפית מהכפר פינג-אן (צילום: טל ניצן)

תצפית מהכפר פינג-אן (צילום: טל ניצן)

עבור מי שמחפש חוויה קצת יותר אותנטית – אזור הכפר דה-דז'אי (Dàzhài, 大寨) הוא הבחירה הנכונה. באזור תמצאו מספר כפרים קטנים של בני מיעוט יאו, שהגדול מביניהם הוא דה-דז'אי, או מילולית: הכפר הגדול. קבוצת הכפרים הזו רואה הרבה פחות מבקרים, ומרבית המטיילים המגיעים אליה הם סינים או תרמילאים. באזור זה ניתן לצאת לטיול רגלי בשבילים העוברים בין הטראסות ולעצור בנקודות התצפית השונות.

tipanda_small

 

מומלץ להישאר ללון באחד הכפרים באזור דה-דז'אי (ראו מידע שימושי) וביום למחרת לצאת לטיול לכפר לפינג-אן. השביל המוביל אל הכפר ברור ומסודר וההליכה לוקחת כ-4 שעות ואינה קשה במיוחד.

 

אזור הכפר דה-דז'אי (צילום: טל ניצן)

אזור הכפר דה-דז'אי (צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

 

מידע שימושי

 

הגעה: שלושה אוטובוסים ישירים לכפר דה-דז'אי (שעתיים וחצי-שלוש, 30 יואן) יוצאים כל יום מהחניה של מלון הונג-קונג (Hong Kong Hotel, Xiāngjiāng fàndiàn, 香江饭店) הסמוך לתחנת הרכבת בגווילין (Guìlín huǒchēzhàn, 桂林火车站), אך לעיתים קשה למצוא עליהם מקום ללא הזמנה מראש דרך ההוסטלים בטראסות.

בנוסף ניתן לקחת בעלות קצת פחותה מתחנת האוטובוסים צ'ינטאן בגווילין (Qíntán qìchē zhàn, 琴潭汽车站)  אוטובוס לכיוון לונגשנג (Lóngshèng, 龙胜) ולרדת בחה-פינג (Hépíng, 和平) ומשם מיניבוס לפינג-אן (Píng'ān, 平安) או לדה-דז'אי (Dàzhài, 大寨).

מחיר כניסה: 90 יואן (כרטיס אחד לכל הכפרים).

שעות פתיחה: 8:30-17:30. ניתן להישאר באזור הטראסות גם לאחר שעות הפתיחה, אך לא נמכרים יותר כרטיסים.

לינה: ישנם מספר בתי הארחה ברמות שונות בפינג-אן ובדה-דז'אי. בכפר הקטן והחמוד טיאן-טואו-דז'אי (Tiántóuzhài, 田头寨) שנמצא ממש מעל דה-דז'אי יש הוסטל של YHA בשם (Dragon’s Den (大寨国际青年旅舍, התנאים בו לא בסטנדרט גבוה, אבל הצוות דובר אנגלית ואדיב במיוחד.  למידע נוסף ולהזמנות לחצו כאן

טל ניצן
 
רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.