בין מיתוס למציאות
"החומה הגדולה של סין" הוא אחד המותגים המוכרים ביותר בעולם. כמעט כל אדם שמע על החומה הגדולה, והיא מככבת לא רק בתיאורים היסטוריים וארכיאולוגים של סין אלא גם כאתר תיירות מוביל בעולם. כיום החומה משמשת השראה ליצירות אומנות, מופיעה בסרטי קולנוע ויצירות טלוויזיוניות (וראו למשל הומאז' לחומה בסדרה "משחקי הכס") בפתגמים, משלים ועוד. בסין מספיק השם "החומה הגדולה" (Chǎngchéng, 长城) או "החומה הארוכה של 10,000 לי (Wànlǐ chángchéng, 万里长城)", לפעמים בצירוף של שרטוט סכמתי של חומה, כדי לשמש פרסומת למגוון מוצרים; החל מתעמולה של המפלגה הקומוניסטית ועד למיתוג של משקאות אלכוהולים, מכוניות ובתי מלון. אבל מה באמת אנחנו יודעים על "החומה הגדולה" והאם אתרי התיירים הפופולאריים – כגון באדאלינג (Bādálǐng , 八达岭) ומוטיאניו (Mùtiányù, 慕田峪) באזור בייג'ינג – מייצגים את "החומה הגדולה"?
לפני שלושים שנים פרסם ההיסטוריון ארתור וולדרון את ספרו פורץ הדרך "החומה הסינית הגדולה: מהיסטוריה למיתוס" (Arthur Waldron, The Great Wall of China: From History to Myth.). בין שאר המיתוסים אותם ניסה וולדרון לנפץ, משמעותית ביותר, לפחות מבחינת התפישה הפופולארית של החומה, העובדה שלמעשה אי אפשר להגדיר באופן ברור את החומה הגדולה (בה' הידיעה). למעשה, חומות גדולות (או חומות ארוכות, להבדיל מחומות עיר היקפיות) נבנו בסין במהלך 2,500 השנים האחרונות. החומות הללו ממוקמות בתוואים שונים ונבנו בתקופות שונות. לא פחות חשוב, לאורך תקופות ארוכות ומשמעותיות בהיסטוריה, למשל בתקופת הזהר של שושלת טאנג (618-907 לספירה) לא היתה כלל חומה בגבול הצפוני של סין.
מפה המציגה את מקטעי החומה השונים על פי תקופות. ( צילום: אוסף פרטי של פרופ' שלח)
בין המיתוסים הנוספים שנוגעים לחומה ניתן למנות את התפישה המקובלת שהחומה (או החומות) הפרידה בין אזורי החקלאות לאזורי הערבה ונועדה למנוע פלישות של העמים הנוודים (טורקים, מונגולים ואחרים) לשטחי סין. בפועל רוב קווי החומה ממוקמים כך שחקלאות התקיימה גם מדרום וגם מצפון להם ובמקרים יוצאי דופן, כמו החומה של תקופת ליאו וג'ין (שנדון בה למטה), החומות מצויות עמוק בתוך שטח הערבה. בנוסף, חוקרים רבים דוחים את הטענה שהחומה היא מערך הגנתי כנגד התוקפנות של עמי הערבה. לטענתם קווי חומה רבים נבנו דווקא בתקופות של התפשטות האימפריות הסיניות וככלי לשמר את הכיבוש על אזורים שלפני כן לא היו בשליטה סינית. זאת ועוד, במאמר שפרסמתי לאחרונה אני טוען שלפחות חלק מן החומות לא היו בעלות אופי צבאי טהור אלא שימשו, כמו חומות שנבנות כיום בחלקים שונים של העולם (למשל חומת טראמפ המפורסמת בגבול עם מקסיקו), לעצור גלים של פליטים.
החומות הגדולות שאותן ניתן לראות באתרי התיירות המפורסמים, נבנו בתקופת שושלת מינג (1368-1644 לספירה) ומייצגות את השלב המאוחר ביותר של בניית חומות ארוכות. הן בנויות מליבה של אדמה מהודקת מחופה בלבנים צרופות או באבנים מסותתות. אלו חומות מרשימות ביותר המתנשאות לגובה של כ-5 מטרים ובעלות רוחב דומה. ציפוי הלבנים מעניק לחומות עמידות כנגד שחיקה של רוחות וגשמים וליבת האפר מעניקה להן גמישות שמקשה מאוד על פריצתן. קווים מוקדמים של חומות נבנו בטכניקות פשוטות יותר ובממדים פחות מרשימים, אך הישרדותן לאורך אלפי שנים, אורכן, והמיקום הגיאוגרפי שלהן לא פחות מרשים. חלק מהחומות הקדומות נבנו מאבנים בלתי מסותתות (אבני שדה) אך הטכניקה המקובלת ביותר לבניית חומות (לא רק חומות ארוכות אלא גם חומות של ערים) מכונה טכניקת ה"אדמה המהודקת" (Rammed earth). בטכניקה זו, שמופיעה בסין כבר בתקופה הניאוליתית וממשיכה לשמש עד היום לבניית קירות וחומות בסין, בונים תבניות עץ של מקטעי החומה ולתוכן שופכים שכבות דקות של אדמה (רצוי אדמת לס דקת גרגר). כל שכבה מהודקת היטב בכלים מיוחדים ולאחר מכן מוסיפים שכבה נוספת וחוזר חלילה. לאחר שהשכבות כולן הודקו כך אחת על השניה ניתן להסיר את מסגרת העץ ומקטע החומה נותר לעמוד. למרות הדרך הפשוטה יחסית של הקמתן חומות אלו שרדו לפעמים אלפי שנות בליה של גשמים ורוחות.
החומה של שושלת מינג מוכרת היטב לתיירים וסיפורה ידוע באופן יחסי. בהמשך הכתבה אספר את סיפורן של החומות הקדומות יותר בסין ובמונגוליה ואציין מקומות, מתויירים פחות, שבהם ניתן עדיין לראות שרידים של מפעלי הענק אלו.
דוגמא לחומה בנויה בשיטת האדמה המהודקת. ניתן לראות את שכבות האדמה האופקיות ואת המקטעים (הקווים האנכיים) שנוצרו בתבנית. החומה בפרובינציית גאנסו בין הערים וו-ווי ו-דז'אנגייה. (צילום: אוסף פרטי של פרופ' שלח)
ראשיתה של החומה הסינית
רבים מייחסים את ראשית החומה הסינית ל"קיסר הראשון של צ'ין" (Qínshǐ huángdì, 秦始皇帝) אשר הניצחון שלו בשנת 221 לפסה"נ על שש המדינות היריבות סלל את הדרך לראשית העידן הקיסרי של סין. עוד נחזור לקיסר הראשון אך האמת היא שחומות ארוכות, חלקן באורך של מעל 1,000 ק"מ, הוקמו בסין כבר כמה מאות שנים לפני האיחוד הקיסרי. בתקופה זו, הידועה בהיסטוריה הסינית כעידן "המדינות הלוחמות" (משנת 453 לפסה"נ ועד לאיחוד הקיסרי), האזור שאנו מזהים היום כסין היה מחולק בין מדינות שונות. חלק מאותן מדינות היו בעלות שטח גדול מאוד ועצמה כלכלית וצבאית אדירה. מדינות אלו ניהלו מלחמות לחיים ולמוות אחת כנגד השניה. צבאותיהן של המדינות מנו מאות אלפי חיילים ואף יותר, ויכולתן לגייס כח אדם ומשאבים היתה כמעט בלתי מוגבלת. על רקע זה החלו חלק מהמדינות לבנות בגבולן מערכי חומות שנועדו לעזור בהגנה על אזורים שהיו מועדים לפלישה צבאית. בניגוד לקווים המאוחרים יותר שמוקמו בספר הצפוני של סין, חלק מן החומות הקדומות הללו מוקמו בלב סין והפרידו בין שתי מדינות "סיניות". אחת מן החומות שמתחרה על תואר "החומה הקדומה ביותר בסין" נבנתה על ידי מדינת צ'י (Qí, 齊) ששלטה בחלק התחתון של הנהר הצהוב ובחצי האי שאנדונג. על פי מחקר חדש שערך הפרופסור יורי פינס מהאוניברסיטה העברית, נראה כי החומה הוקמה בסביבות שנת 441 לפסה"נ. מדינת צ'י היתה מוגנת באופן טבעי על ידי האוקיאנוס בגבולה המזרחי ואזור של ביצות ונהרות בגבולה הצפוני והמערבי. רק גבולה הדרומי היה חשוף באופן יחסי ושם, על גבי רכס טאי-יי (Tàiyí, 泰沂), נבנתה מאבני שדה החומה באורך של מעל 600 ק"מ. למרות שהחומה הקדומה של צ'י הפכה בשנים האחרונות לסמל של פטריוטיזם מקומי בשאנדונג, שם אף הוקמו אגודות של חובבי החומה, אף קטע שלה לא הפך לאתר תיירותי של ממש. מיקום החומה הרחק מן הערים הראשיות בפרובינציה וקשיי ההגעה לתוואי החומה מסבירים אולי את העדרה ממפת התיירות. למרות זאת, ניתן לראות שרידים של החומה ולבקר באחד מהאזורים הכפריים היפים של צפון סין. נקודת התחלה לסיור כזה יכולה להיות ב ג'יניאנג גואן (Jǐnyáng guān, 锦阳关) סמוך לעיירה לאי-וו (Láiwú, 莱芜) – תוואי החומה מופיע בחלק מהמפות באזור וחלקים ממנה ניכרים בברור בצילומי הלווין של גוגל.
החומה של מדינת צ'י, מתקופת המדינות הלוחמות (מאה 6 עד 3 לפני הספירה). (צילום: גידי שלח)
החומה הקיסרית הראשונה
תקופת שושלות צ'ין (221 – 209 לפסה"נ) וחאן המערבית (206 לפסה"נ עד 9 לספירה)
מיד לאחר שהקיסר הראשון של צ'ין הכריע את המדינות היריבות ואיחד את "כל אשר מתחת לשמיים" הוא החל במדיניות שנועדה להבטיח את ביצורה של אחדות חדשה ושברירית זו. המדיניות, שמיוחסת ליועץ הבכיר שלו – לי סה (Lǐ Sī, 李斯, מת 208 לפסה"נ), כללה האחדה של המידות והמשקלות הנהוגות בכל המדינה, הכרזה על מטבע אחיד, האחדה של הכתב הסיני, מסעות תעמולה וחוקים שנועדו לעודד נאמנות ולמנוע כל אפשרות למרד. על פי ההיסטוריה של צ'ין, בשנת 215 לפסה"נ, כאשר צ'ין השלימה את התפשטותה דרומה ואת תהליך האיחוד הפוליטי והאדמיניסטרטיבי של כל חלקי האימפריה, נשלח הגנרל מנג טיאן (Méng Tián, 蒙恬) הבכיר במצביאי צ'ין, בראש כח של 300,000 חיילים להילחם בשבטי הצפון. בשנה שלאחר מכן החלו מנג ואנשיו לבנות קו חומה שהגדיר את גבולה הצפוני של האימפריה. בעבר סברו החוקרים שלא מדובר בקו חומה חדש אלא באיחוד קווי חומה שנבנו על ידי המדינות בצפון בתקופת המדינות הלוחמות. מחקרים ארכיאולוגיים של השנים האחרונות הוכיחו שלא כך הדבר ושמדובר בקו חדש שנבנה מצפון לתוואי החומות הקדומות יותר. קו זה, באורך של כ 2,800 ק"מ, שכלל גם מגדלי תצפית ואיתות, דרכי גישה ומחנות צבא נלווים, נבנה בתוך תקופה של כחמש שנים. בעוד שבעבר נחשבה בניית החומה של צ'ין (כמו חומות מתקופות מאוחרות יותר) למייצגת אסטרטגיה של התגוננות כנגד התוקפנות של עמי הערבה, ההיסטוריון ניקולה די-קוסמו הראה שבפועל צ'ין היתה הצד התוקפני בעוד שהחומה שימשה לשליטה באזורים שנכבשו זה לא מכבר.
קטעים יפים של החומה של צ'ין ניתן לראות באזור האורדוס במונגוליה הפנימית, סמוך לעיר באוטואו (Bāotóu, 包头). קטע מרשים של חומת עפר ניתן לראות בפרובינציית נינגש'יה סמוך לעיר גויואן (Gùyuán, 固原). החומה, שאותה ניתן לראות מהכביש, שמורה ברוחב של כ-20 מטרים ולגובה של כשלושה מטרים. מדי כמה עשרות מטרים ניתן להבחין בהתרחבויות של החומה, כנראה שרידי בסיסים של מגדלי תצפית והגנה.
חומה מתקופת השושלות צ'ין וחאן באזור העיר גויואן, בפרובינציית נינגש'יה. (צילום: גידי שלח)
למרות התמוטטותה המהירה של השושלת, החומה של צ'ין המשיכה להתקיים. שושלת חאן, שעלתה לשלטון לאחר מלחמת אזרחים עקובה מדם, סבלה בתחילת הדרך מחולשה פוליטית וכלכלית והיתה נתונה ללחץ של עמי הערבה שהתאגדו תחת הנהגתם של שבט הש'יונג-נו (Xiōngnú, 匈奴). למרות עליונותם הצבאית של הש'יונג-נו, בהסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 192 לפסה"נ הוכרה החומה כקו הגבול ביניהם. לאחר תהליך השתקמות ארוך חזרה סין לעוצמתה. נקודת המפנה התרחשה עם עליית הקיסר חאן וו-די (Hàn Wǔdì, 汉武帝, שלט 141-87 לפסה"נ) לכס השלטון. הקיסר הצעיר עבר למדיניות אקטיבית ופתח במתקפה כנגד הש'יונג-נו. הש'יונג-נו אמנם לא נעלמו מהזירה לגמרי אך הם נהדפו הרחק צפונה ומערבה. לאחר נסיגתם לעומק הערבה האריך הקיסר את החומה מערבה, לאורך מסדרון גאנסו עד ל-'שער הג'ייד' (Yùmén guān, 玉门关). כיום ניתן לבקר בקצה המערבי של החומה של חאן אך החומות שתראו שם, בשער הג'ייד וכן בג'יה-יו גואן (Jiāyù guān, 嘉峪关), עברו ברובן שחזור מאסיבי וקשה לדעת מה מידת האותנטיות שלהן.
חומה מימי חאן במחוז גאנסו. (צילום: צוות האתר)
מבחינה אסטרטגית ופוליטית, החומה של חאן לא היתה קו הגנה בודד אלא כללה אזור חייץ שלפעמים השתרע ברוחב של יותר ממאה ק"מ וכלל ביצורים קדמיים חומות ועוד. ניתן להתרשם מכך בצורה יוצאת דופן בנאת המדבר של אג'ינה (Éjìnà, 额济纳) במונגוליה הפנימית, מצפון לקו החומה של גאנסו. בזכות מיקומם באזור מדברי ומרוחק מכל ישוב שרדו באג'ינה ביצורים ומבנים מתקופות שונות שחלקם עומדים עד היום במלוא גובהם המקורי. מתקופת חאן ניתן לראות כאן ביצורים מרשימים וכן מגדלים ששימשו לאיתות באש ועשן. על פי התיעוד במסמכים שהתגלו בחפירות האתרים מתקופת חאן, באזור זה לא היה קו חומה אך היו כאן אזורים שתפקדו כפי שדרכי טשטוש משמשות צבאות כיום – מדי ערב היו מטאטאים את הדרך ובבוקר בודקים האם יש עקבות שמעידות על חדירה לתחומי האימפריה.
'המבצר האדום' (Hóngchéng, 红城) – מחנה מבוצר מתקופת שושלת חאן באזור אג'ינה (צילום: צוות האתר)
ימי הביניים – חומות מסתוריות בעומק הערבה
במשך כאלף שנים, מהמאה הראשונה לספירה ועד לנפילת שושלת טאנג במאה ה-10 לספירה, לא נבנו בסין חומות בקנה מידה מונמנטאלי. מהמאה השלישית עד למאה השישית, סין היתה מפוצלת למספר רב של מדינות ושושלות שהחליפו זו את זו בתדירות גבוהה. במהלך תקופה זו הוקמו בסין מספר מערכי חומות מוגבלים באורכם. לאחר האיחוד הקיסרי בתקופת שושלת סוי (581-618 לספירה), ועוד יותר מכך בתקופת שושלת טאנג (618-907 לספירה) הגישה המדינית והצבאית היתה דינמית והדגישה התפשטות כלפי צפון ומערב. לכן לא נבנו בתקופה זו חומות. תקופת שושלת סונג (960-1279 לספירה), שהוקמה לאחר נפילת טאנג, היוותה אמנם את אחד משיאי ההתפתחות הכלכלית, הטכנולוגית והתרבותית של סין אך מבחינה צבאית השושלת היתה חלשה יחסית. עמים זרים חדרו לחלקים של צפון סין והקימו בהם שושלות ששילבו מרכיבים מתרבותם הנוודית ביחד עם מאפיינים ארגוניים שהם שאלו מהתרבות הסינית. הראשונים לעשות כן היו החיטאנים, שהקימו את שושלת ליאו (916-1125 לספירה) – שושלת עוצמתית ששלטה בחלקים מצפון סין ומרכז אסיה, ממנצ'וריה במזרח ועד מונגוליה במערב. בראשית המאה ה-12 הופיע בזירה כוח חדש שהגיח ממנצ'וריה (צפון מזרח סין של ימינו) – הג'ורצ'נים. הג'ורצ'נים הביסו תוך פחות מ-10 שנים את שושלת ליאו, הדפו את שושלת סונג הסינית דרומה והקימו את שושלת ג'ין (1115-1234 לספירה) ששלטה בכל עמק הנהר הצהוב ובאזורים נרחבים מצפון ומערב לו. השיא של תקופת השושלות הזרות בסין הגיע עם עליית המונגולים שהחלו להתפשט ממולדתם עם עלייתו של צ'ינגס חאן וסיימו את כיבוש סין כולה בתקופת נכדו קובלאי חאן.
דווקא בתקופה זו, בה האזורים המזוהים עם "החומה הגדולה" בצפון סין נשלטו על ידי שושלות זרות, הוקמה אחת ממערכות החומות הגדולה בהיסטוריה של סין ושל העולם כולו. למיסתורין של חומות אלו, שאורכן הכולל מגיע לכ-3,500 ק"מ, ובצירוף של חלקי חומה מקבילים אורכן יכול להגיע ל-5,000 ק"מ או אף יותר, תורמת העובדה שאף מקור היסטורי בן הזמן לא מתאר את בנייתן או מייחס אותן למי מהשושלות ששלטו באזור. בניגוד לקווים אחרים של חומות שממוקמות פחות או יותר בתפר שבין האזורים המיושבים יותר של סין לבין אזורי הערבות דלילי האוכלוסיה שמצפון וממערב, מערכת חומות זו ממוקמת ברובה עמוק בתוך אזור הערבות והמדבריות. כבר בראשית המאה ה-20 זיהה ההיסטוריון הסיני החשוב ואנג גואו-ווי (Wáng Guówéi, 王国维, 1877-1927) את החשיבות של מערכת החומות של תקופת ימי הביניים. לטענתו החומות נבנו במהירות רבה, בניסיון נואש של שושלת ג'ין להדוף את הצבאות המונגוליים של צ'ינגס חאן.
צוות חוקרים שאני עומד בראשו מקיים בשנים האחרונות מחקר סביב קטע מהחומה הממוקם בצפון מזרח מונגוליה. מחקר זה מצטרף למחקרים היסטוריים וארכיאולוגיים שחולקים על ההסבר של ואנג. תוצאות התיארוך שלנו משייכות את בניית הקטע הזה של החומה לשושלת ליאו, במאה ה-10 או ה-11 לספירה, זמן רב לפני עליתו של צ'ינגס חאן. בסקרים ובחפירות שלנו זהינו מרכיבים מגוונים של מערכת החומות, כולל החומות עצמן, חפיר שמלווה את החומה לכל אורכה וכן מקבצי מבנים ומתחמים עגולים ומרובעים שמוקמו מדרום לקוו החומה. על פי המחקר שלנו, למרות מורכבותה של מערכת החומות וההשקעה הגדולה שנדרשה להקמתה, החומות כנראה לא נועדו לבלימת צבאות פולשים אלא לניטור ואולי עצירה של פליטים שנעו ביחד עם עדריהם מצפון דרומה ואיימו לחדור לשטחי האימפריה של ליאו.
תוואי החומות של תקופת ימי הביניים בסין ובמונגוליה.
אזור המחקר בצפון מזרח מונגוליה: מתחמים עגולים ומרובעים שממוקמים מדרום לקו החומה. ( צילום: אוסף פרטי של פרופ' שלח)
החומות של שושלות ליאו וג'ין, כולל מערכת המחנות והמתחמים שממוקמים לאורכן, נבנו בטכניקת ה"אדמה המהודקת". גם במקור החומות לא היו גבוהות במיוחד (כ-2-3 מטרים) וכיום חלקים גדולים מהן נשחקו בצורה משמעותית. קווי החומה והמבנים הנלווים לה ממוקמים באחד האזורים הנידחים ביותר אפילו בקנה מידה של מונגוליה. ניתן לראות את השרידים מדרום לאגם Khukh בפרובינציית דורנוד בצפון-מזרח מונגוליה. בסין ניתן לראות קטעים שמורים יחסית של החומה בחלק הצפון-מזרחי של מחוז צ'ה-פנג (Chìfēng, 赤峰) בפרובינציית מונגוליה הפנימית. תצפית יפה על החומה ניתן לעשות מראש הר געשי קטן שנמצא בפינה הצפון מזרחית של אגם דא-לי-נור (Dálǐnuòěr, 达里诺尔). אזור האגם מעניין ויפה גם בזכות כרי המרעה שלו וכן שמורה גיאולוגית שנמצאת לא הרחק ממנו.
קוו החומה באזור אגם דא-לי-נור במונגוליה הפנימית. ( צילום: אוסף פרטי של פרופ' שלח))
חומר לקריאה מעמיקה יותר על החומה הסינית ועל החומות שתוארו במאמר ניתן למצוא במקורות הבאים:
Di Cosmo, N. (2002). Ancient China and its Enemies. Cambridge: Cambridge University Press.
Pines, Y. (2019). The earliest ‘Great Wall’? The Long Wall of Qi revisited. Journal of the American Oriental Society 138 (4): 743-762.
Waldron, A. (1990). The Great Wall of China: From History to Myth. Cambridge: Cambridge University Press.
Shelach-Lavi, G, et al., (2020). Medieval long-wall construction on the Mongolian Steppe during the eleventh to thirteenth centuries AD, Antiquity. 94(375): 724-741. doi:10.15184/aqy.2020.51