תמיד תהיתי איך יהיה לגור בעיר זרה. לא סתם זרה, אלא עיר שהגדרותיה לעיתים סותרות ומהוות מרכיב חשוב באישיות שלה. בייג'ינג, עיר הבירה של סין הקיסרית והמודרנית כאחת, מספרת סיפור שונה מערים אחרות בסין בפרט, ובעולם בכלל. היסטוריה בעלת אלפי שנים דרך קיסרות והגדרתה מחדש כמדינה קומוניסטית, שבשלושת העשורים האחרונים הפכה לבעלת מאפיינים קפיטלסיטים מובהקים. כל אלה מתקיימים תחת מטרייה אחת, ונראה כי השילוב המתקיים כאן הוא ייחודי לעיר השונה בתכליתה כמעט בכל אספקט שאנו מכירים במערב.
בייג'ינג היא לא סתם עוד עיר, היא שער הכניסה למדינה. היא עיר מורכבת ופשוטה, רועשת אך עם זאת מתונה, מלוכלת ונקייה, חדשנית לצד מסורת עתיקה. עיר של ניגודים המשתלבים בטבעיות, שמתקיימים בעיר, שמאפייניה המודרניים הינם תוצר מאוחר יחסית, של המאה שעברה. בירה שהיא מרכז סחר עולמי, תרבותי, בעלת מסורת עשירה וקדמה, המהווה אבן דרך והתוויה של חשיבה חדשה. השינויים אותם היא עוברת בעשורים האחרונים באים בכל מחיר ומקום, כשהפנים הם לעבר קדמה והתפתחות כלכלית מואצת וענפה.
להיות תושב זר בעיר הזאת, זו חוויה משנת חיים, ומשימה לא פשוטה כלל.
בייג'ינג. חוויה משנה חיים עבור תושב זר (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
שבע שנים אני מתגוררת בה, לא מעט זמן בכדי להכיר עיר: המקומות והאתרים, פינות חבויות. אלה משמשים הצפה ויזואלית עבורי, כמי שמורגלת לחוות את העולם דרך עדשה, וכך בוחנת זוויות, צורות, אתרים ומקומות.
שינויים רבים עברה בייג'ינג מאז שעברתי לכאן. שכונות נבנו, אתרים הוסרו או הוחלפו. מבנים ישנים של אזורים עתיקים עוברים מעטפת חדשנות, תחת פיקוח ממשלתי הדוק המנחה קדמה ופיתוח מואצים, של מבנים, חברות, תאגידים. הטמעת טכנולוגיות ממדינות זרות, כנסים בינלאומיים בשלל נושאים ותחומים. אני מוצאת את עצמי בוחנת ומתעדת, מצבים ואנשים, אירועים מקומות ואתרים. מתחקה אחר חייהם של התושבים, אולי ככה סוף סוף ייטשטש הפער. מי אתם, בייג'ינאים?
בייג'ינג. עיר של ניגודים (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
(צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
בייג'ינג היא כאמור עיר של ניגודים, יש בה המון חדש שמתכתב עם ישן: מקומות היסטוריים לצד מבנים ארכיטקטוניים מרהיבים. נראה שאת האופרה הסינית והתרבות העתיקה החליפו תרבות קניונים ומכוניות יוקרה, מותגים ובגדי מעצבים. כאן בונים הרבה, והבנייה היא למיימדים עצומים. מתחם אמנות עכשווי, שהוקם על חורבות דיוויזיות צבאיות משנות החמישים, מעוטר גרפיטי וגלריות לצידי בתי קפה מודרניים ונעימים. אוכל מערבי יקר ממדינות שונות לצד מנות סיניות מגוונות, שעלותן אינה עולה על עשרות יואנים בודדים. בניה חדשנית עם מסכי טלויזיה ענקיים וקניונים מרווחים, לצד רחובות עתיקים וצרים, שהשירותים הם ציבוריים ואינם בבתים פרטיים. אנשי חליפות במשרדים באזור פיננסי עשיר, ולצידם חליפות מאו דזה דונג, שעדיין ניתן לראות על גופם של קשישי העיר.
אוכל בבייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
בייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
עיני תרה אחר הניגודים האלה, מנסה להכיר דרכם את מהותה של בייג'ינג כיום, איזה סיפור היא מספרת, איך היא מכילה את הקדמה המואצת מול המסורת, איזה צד היא בוחרת להיות. כשמדברים על קדמה, צריך להבין מה משמעותה במדינה כמו סין, ואין דרך טובה לבחון זאת מאשר בבירתה. קדמה טכנולוגית שלא תבייש את מדינת הסטארטאפים שלנו, או את הדמוקרטיה הגדולה בעולם. כאן קורים דברים חדשים, והם קורים מהר. בבייגין של היום החיים נעשו כל כך קלים ונוחים, שקשה קצת לזכור מה היה לפני העידן הזה, בעידן שכלל אינספור התמקחויות ועמידה בתורים מורטי עצבים. הדבר היחיד שאדם צריך כיום זו סוללת סלולאר טעונה: חנויות, שווקים, אתרים, פעילויות, שליחויות, אפילו ירקנים, כולם מחוברים כיום ברשת אינטרנטית ענפה. הכל מהיר וזול, והמבחר הוא אינסופי. הכסף המזומן שהיה כל-כך נגיש ונפרש על גבי שטרות ומטבעות, הוחלף בן לילה בארנק דיגיטלי חכם, המאגד תחתיו כיום כל מה שניתן להעלות על הדעת. חברה מוטת טכנולוגיה זה כאן, וזה עוד ממשיך וייתרחק מהתרבות העתיקה ששררה כאן. הפער גדל ובכך משתנים כללי המשחק.
בייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
קצב החיים פה בעיר מהיר. אנשים כל הזמן בתנועה, לאיזשהו מקום. לעומתם יש כאלו שנראה כאילו לקחו פסק זמן אינסופי: משתטחים על ספספלים בגנים ציבוריים, רוקדים במשך שעות בפארקים ריקודי זוגות וקבוצות, כאילו הזמן עצר מלכת ואין רע בעולם. למולם נראים הפועלים, עומלים על בניינים עד השעות הקטנות של הלילה, מחפשים פינה שקטה ברחוב כדי להעביר בה כמה שעות מנוחה. וזה מסקרן ולוקח אותי הלאה לבריכות ציבוריות, לפינות חבויות, הולכת לאיבוד בתוך כל אלה במתכוון או שלא במתכוון. ומשם מגלה עוד על נבכי העיר, על הבייג'ינאים, עיר של אנשים מחוייכים, שלתחביביהם הרבים יש תמיד זמן ומקום, והם רבים ומגוונים. אנשים בעלי לב רחב, שעוזרים למכרים ולזרים, אנשים שנהנים, פשוטו כמשמעו, מהדברים הכי טריוויאליים של החיים.
בייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
בייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
וכך אני מגלה גם את עצמי דרכם, את הפוטנציאל הגלום בעיר הזו, שאולי תרגול וידיעת השפה הביאו אותי כמו רבים אליה, אך הרבה מעבר למילים עדיין משאיר אותי בה. כאן כל אדם יכול להיות כל מה שרק ירצה ויבחר. בייג'ינג זו עיר חובקת רעיונות ומטפחת דרכי חשיבה חדשות, עיר שמעודדת יזמות וכן יזמים צעירים. הרבה עסקים של זרים החיים כאן הוקמו ועדיין מוקמים ביניהם ברים, מסעדות, אוכל רחוב ישראלי, והביקוש הוא רב, הן מזרים והן מהמקומיים. אולי הקסם של העיר הזו הוא הגבול הדק בין המסורת לקדמה, שנראה כי אין מתח בין השניים אלא הם מתקיימים כאן בהרמוניה שלווה ושלמה. לכל אדם ודבר יש מקום, מצד העיר יש הכלה מלאה.
בייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)
מה יעלה בגורלה של בירת מעצמת העתיד? כפי שנראה כיום, מעמד הביניים מתחזק, ומתפתח דור של מתעשרים צעירים שקיבלו בתורשה נכסים רבים. מנגד זאת, מתמלאת העיר ב"פועלים זרים" סינים, המהגרים לבירה מכל קצוות המדינה, ללא ביטוח ואבטחת הכנסה. זוהי עיר שברוב ימות השנה עטופת אובך ושמים עכורים, אך לא תהסס לעטות שמים כחולים בכנסי מפלגה ובחגים בינלאומיים. מדיניות הילד האחד והשינויים הדמוגרפיים של העשורים האחרונים מדאיגים את ההנהגה, שעכשיו דווקא מעודדת ילודה למרות הריבוי באזרחים. הדור הצעיר עם הפנים קדימה, לעתיד ירוק, רב גוני ובריא, עד כי נדמה לפעמים שבייג'ינג קצת מפשירה מהשלטון ההדוק והכה נוכח. זוהי עיר שיתופית בכל רובד ואספקט אפשריים, דרך ענן דיגיטלי, והסקרנות של העם הזה מובילה אותם לדרכי פיתוח חדשים ומקוריים. בייג'ינג של היום כבר לא מתחקה אחר המערב – באספקטים רבים היא שנות אור לפניו, ונראה כי תמשיך להוביל גם בשנים הבאות.
מערבים בבייג'ינג (צילום: לירז מנצ'יקובסקי)