נוגה פייגה

מייסדת ועורכת

עורכת ועיתונאית, גרה בשאנגחאי. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. מרצה על תרבות וחברה בסין המודרנית.

הסודות של צבא הטרקוטה

מלכודות מוות, נהר כספית וחיילי חרס: מותו הסוער של הקיסר הראשון של סין מרתק לא פחות מחייו

צוואר של חייל מחרס. זו הייתה החתיכה הראשונה שהתגלתה על ידי שבעת האיכרים במחוז שאאנש'י, כשביקשו לחפור באר מים כדי להשקות את האדמה של הקומונה שלהם. השנה הייתה 1974, וסין כבר הייתה בדמדומיה של מהפכת התרבות הקשה. הריסותיהם של המקדשים ופסלי הקודש ניכרו בכל המדינה, והפחד מתיוג כ"מתנגדי מהפכה" וכתומכים בדת ובתרבות המיושנת התפשט בכל סין, והגיע גם לכפר הקטן שבמחוז לין-טונג (Lintong District, Líntóng qū, 临潼区), כ-35 ק"מ מהעיר ש'י-אן (Xī'ān, 西安). אין זה פלא, אם כן, שכאשר נפוצה השמועה בדבר פסלים מחרס הנראים כמו אלים במחוז הכפרי, תושבי האזור התאספו במהרה מסביב לבאר ודנו במשמעות של דיווח הממצאים לרשויות. בעוד אף אחד לא ידע בוודאות מה פשר הפסלים, דבר אחד היה ברור: דיווח לרשויות בזמן מהפכת התרבות אומר תשלום נאה ורווחה כלכלית או הרס וחורבן לכפר הותיק. לבסוף אזר אחד האיכרים אומץ ונשא מריצה עם שברי חרס למוזיאון המקומי – ובכך הביא לאחת התגליות הארכיאולוגיות הגדולות בכל הזמנים.

תגלית זו מתגלה במלוא הדרה במוזיאון צבא לוחמי החרס (Museum of Qin Terracotta Warriors and horses, Qín shǐhuáng bīngmǎyǒng bówùguǎn, 秦始皇兵马俑博物馆), המעניק הזדמנות לקהל הרחב להתפעל מהפלא הארכיאולוגי. המוזיאון מציג למעלה מאלפיים חיילים שכבר נמצאו והורכבו מחדש, כמו גם ממצאים נוספים כמרכבות, סוסים וכלי נשק שנתגלו בבורות. החיילים, שנבנו כחלק מאחוזת קברו של הקיסר הראשון של סין, ממוקמים כשני קילומטרים ממוזוליאום הקיסר, והם אחד הממצאים הבודדים שנחפרו מאחוזת הקבר העצומה. כמות החיילים, גודלם והפרטים החרוטים עליהם הופכים אותם לאחד הממצאים המרהיבים ביותר בתחום הפיסול בהיסטוריה העולמית, והביאו להכללתם ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1987. עם זאת, מעטים יודעים כי העדות המרשימה הזו היא כאין וכאפס לעומת מה שמסתתר בתוך הקבר עצמו.

"חיילי הטרקוטה, הן מבחינת גודל והן מבחינת ריאליזם, הם ממצא שלא נראה כמותו בעולם, לא לפני הקיסר הראשון ולא אחרי" מסביר פרופ' גידי שלח, ארכיאולוג ומרצה בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. "אבל ידוע לנו מתיעודיים היסטוריים שונים שהקבר עצמו של הקיסר מכיל אוצרות גדולים בהרבה. מיקומם של החיילים – שני קילומטרים מהקבר – מעידים על חשיבותם הפחותה יחסית בהיררכיה של הקבר. אפילו ממצאים אחרים שנמצאו בבורות של החיילים – ביניהם כרכרות ברונזה שמסוגלות לנסוע – לקחו הרבה יותר זמן והשקעה מהחיילים".

חיילי הטרקוטה – "ממצא שלא נראה כמותו בעולם" (צילום: נוגה פייגה)

אז מה הם חיילי הטרקוטה, ומדוע שכנו מתחת לאדמה במשך למעלה מאלפיים שנה? לפני שמסבירים את משמעות החיילים וחשיבותם ההיסטורית חשוב להבין את תפקידם באחוזת הקבר של הקיסר הראשון של סין, ואולי חשוב מכך – להכיר את אחד מהסיפורים המרתקים בהיסטוריה הסינית: עלייתו ונפילתו של הקיסר הראשון של סין, צ'ין-שה חואנג די (Qín Shǐhuángdì, 秦始皇帝).

 

הקיסר הראשון של סין

 

חייו של הקיסר הראשון של סין היו סוערים ורצופי דרמות. הוא נולד בשנת 259 לפנה"ס למלך מדינת צ'ין ולפילגשו, ובגיל 13 כבר שלט באחת הממלכות הגדולות והחזקות בסין. הנסיך הצעיר התפתח במהרה למנהיג מבריק, ובשנת 221 לפנה"ס, לאחר מאות שנים של פיצול ומלחמות, הביא לאיחוד של כל סין תחת שליט אחד. הוא הכריז על עצמו כקיסר הראשון של סין, והביא להתחלה של סדרת שושלות קיסריות ששלטו בסין עד תחילתה של המאה ה-20. זהו לא הישגו היחידי של הקיסר – בשנותיו הבודדות בשלטון הספיק לאחד את השפה הכתובה בסין, כמו גם את המערכת המוניטארית והדתית; לכבוש שטחים אדירי מימדים ולבסס כוח צבאי יוצא דופן; וכן לבנות כ-700 ק"מ של כבישים, השווים בסדר גודל לכבישים שהונחו בכל האימפריה הרומית. לבסוף, הצליח הקיסר בשנותיו הקצרות לנצח על אחד מהפרויקטים הגדולים בעולם הקדום – בניית החומה הגדולה של סין.

עם כיבושן של המדינות הלוחמות והקמתם של הפרויקטים אדירי-המימדים, עבר הקיסר להילחם באויב הבא – המוות. צ'ין-שה חואנג די הפך לאובססיבי בחיפוש אחר חיי נצח, וניסה כל תרופה וקסם שהוצעו לו. אנשים רבים נשלחו על ידו לאיים מבודדים בחיפוש אחר מעיין הנעורים. באופן אירוני למדי, ההיסטוריונים מאמינים כי הייתה זו אחת התרופות האלו – גלולות כספית – שהביאו למותו בשנת 210 לפנה"ס, בגיל 49 בלבד. הקיסר נפטר במהלך אחד ממסעותיו ברחבי המדינה, ויועציו ניסו תחילה להסוות את מותו כדי לשמור על יציבות השלטון. הסוד התגלה, ובמהרה ניכר כי אין בנמצא דמות כריזמטית מספיק כדי לרשת את הקיסר ולשלוט באימפריה שבנה. העם, מותש מבניית החומה ומסלילת הכבישים, פרץ במרד אזרחים, ושנים ספורות לאחר מות הקיסר הראשון איבדה צ'ין את כוחה והשושלת התחלפה.

צ'ין-שה חואנג די השאיר אחריו מורשת ותרבות של אחדות העם הסיני, וחלק ממפעלי הבנייה המונומנטליים שיצר נשתמרו עד היום. אחוזת קברו, שבנייתה החלה עוד בחייו, מהווה תיעוד מרהיב לחשיבותו ולמעמדו של הקיסר הראשון כאדם שבין האלים, וחושפת טפח מתרבות הקבורה של התקופה ומתפיסת החיים שלאחר המוות. האחוזה נותרה ברובה לא חפורה, והממצאים המרכזיים שקשורים לקבר נמצאים במוזיאון חיילי הטרקוטה. למי שמעוניין להלך מעל קברו של הקיסר, הסעות חינם שיוצאות מהמוזיאון לתל אחוזת הקבר מאפשרות לטייל על התל המרשים, ולדמיין – גם אם לא לראות – את האוצרות הנמצאים תחתיו.

 

המוזוליאום של צ'ין-שה חואנג די

 

"ארמונות ומגדלים נבנו בשביל מאות פקידים, והקבר מולא באוצרות נפלאים ונדירים. בעלי מלאכה צוו להכין קשתות וחצים היורים בכל מי שנכנס לקבר. נעשה שימוש בכספית כדי לדמות את מאה הנהרות, היאנגדזה והנהר הצהוב, ואת הים הגדול, והיא סודרה כך שתזרום באופן מכאני. מעל היו נציגים של מערכת הכוכבים, מתחת, המאפיינים של אדמה… לאחר שטקסי הלוויה הסתיימו והאוצרות הוחבאו היטב, המעבר הפנימי נחסם והשער החיצוני הורד, כולא את כל העובדים ואנשי המלאכה בתוך הקבר… עצים ופרחים נשתלו על הקבר כדי שיהיה דומה לגבעה."

(סה-מה צ'יין, 86-145 לפנה"ס)

כשמגיעים למוזוליאום הגדול של צין-שה חואנג די, מילותיו של ההיסטוריון הסיני הידוע, סה-מה צ'יין, מקבלות משמעות רבה – מדובר בתל גדול, פשוט למראה, שבקלות ניתן לפסוח עליו בדרך לחיילי החרס. עם זאת, תיאוריו של ההיסטוריון הנודע הפכו את המקום לאפוף מסתורין וקסם, ודבריו אודות נהרות הכספית הזורמים בו ומלכודות המוות שהוצבו בו מציתים את הדמיון כבר למעלה מאלפיים שנה. "מדובר במתחם הקבר הגדול ביותר בתולדות האנושות – סביבות ה-50 קילומטרים רבועים" מסביר פרופ' שלח. "אנחנו לא יודעים הרבה, אבל לפי מתחמי קבר אחרים מהתקופה אנו משערים שיש בו ארמון תת-קרקעי, עם ייצוגים של השמיים ושל הארץ ואוצרות מיניהם. הארמון כוסה באדמה כדי ליצור תל, שהוא מונומנט משל עצמו, ומעל התל היו כנראה מבני פולחן שלא שרדו את הזמן".

תל הקבורה של הקיסר. (צילום: גידי שלח)

תל הקבורה של הקיסר. (צילום: גידי שלח)

ההיסטוריונים נוטים להאמין לדבריו של סה-מה צ'יין, שטען כי קרוב למיליון איש עבדו על המוזוליאום של הקיסר – 700 אלף בכפייה ועוד 300 אלף אמנים ואנשי מלאכה. בהתחשב בכך שאוכלוסיית כל סין מנתה כ-20 מיליון איש, מדובר בשינוע אנשים יוצא דופן לתקופה. למרות שטענותיו בדבר מלכודות מוות בקבר ונהרות כספית הזורמים מתחת לקרקע נדמים כלקוחים מסרט של "אינדיאנה ג'ונס", נראה כי גם כאן ההיסטוריון הנודע לא השתמש בתיאורים מוגזמים: מדגימות של אדמת התל עולה כי יש בה אחוזי כספית גבוהים ביותר, דבר שמעלה את הסברה כי נהרות הכספית אכן קיימים – וכי גם תיאוריו האחרים של צ'יין נכונים במידה מה.

למרות שמיקומו של התל ידוע זה אלפי שנים, ועל אף הסקרנות הגדולה בנוגע לקבר של הקיסר הגדול, עד היום לא נעשו חפירות ארכיאולוגיות בתל שמתחתיו מרבית מתחם הקבר. "בשנות ה-90 עבר חוק שאוסר לבצע חפירות יזומות בקברים בסדר גודל כזה" מסביר פרופ' שלח. "אם זה לא למטרות פיתוח או תיירות – לא חושפים, וכרגע חשפו מספיק מחיילי הטרקוטה גם כדי לעורר את התיירות וגם כדי לבצע מחקר". ממשלת סין חוששת, במידה רבה של צדק כנראה, כי אין כרגע טכנולוגיה מספקת כדי לשמר את אוצרות הקבר. לכך נוסף החשש כי האדמה המורעלת מכספית תקרוס ותהרוס את הארמון התת-קרקעי. חיילי הטרקוטה נותרו, נכון להיום, הממצא המרכזי מאחוזת הקבר של הקיסר. למרות זאת, שווה לעשות סיבוב קצר על התל, ולו רק כדי להתרשם מגודלו של הקבר ולהנות מאווירת המסתורין של הקבר המרתק.

מצבת קברו של הקיסר הראשון – תוספת מאוחרת לתל (צילום: נוגה פייגה)

 

צבא הלוחמים של הקיסר: חיילי הטרקוטה

 

ארבעים שנים לאחר חפירת הבאר ההיסטורית, נותרו חיילי הטרקוטה העדות המרכזית לפאר של אחוזת הקבר השוכן מתחת לאדמה. החיילים הוצבו כשני קילומטרים ממזרח למתחם המרכזי של הקבר, מסודרים בשורות ומוכנים להגן על מנהיגם בחרפת נפש בעולם הבא. הם הוצבו ממזרח לקבר, כנראה כדי להגן על הקיסר מהאויבים ממזרח. החיילים מבוססים על תפיסת המינג-צ'י ("חפצים זוהרים") שהייתה נפוצה לאורך רוב ההיסטוריה הסינית, בה חפצים המונחים בקברים עוברים טרנספורמציה בעולם הבא והופכים לאמיתיים, ובכך משרתים את הקיסר. על כן, חיילי הטרקוטה לא נוצרו כקישוט ראוותני או כאמנות קיסרית – האמונה הייתה שחיילים אלו יהפכו לצבא אמיתי בעולם הבא, וילוו את הקיסר בעולם המתים.

בניגוד לאמונה הרווחת, החיילים לא שונים לחלוטין אחד מהשני ולא נבנו אינדיבידואלית באופן ידני: החיילים נבנו בחלקים על ידי מספר בתי מלאכה, שעבדו עם תבניות אבן כדי ליצור את חלקי הגוף השונים. כך זיהו החוקרים שמונה סוגי ראשים, שמונה סוגי גוף, שני סוגי רגליים, שלושה סוגי נעליים ועוד. החלקים שובצו באופן שונה כל פעם ולהם נוספו אלמנטים קטנים כמו שפם וגבות, כדי ליצור ארשת של גיוון. גילוי זה אולי פוגע בהתלהבות כי הפסלים נוצרו אחד-אחד, אך הוא דווקא מעיד על כושר ארגון וייצור תעשייתי חסר תקדים לתקופה.

בור 1 - מרבית הצבא מוצב בעמדת קרב (צילום: נוגה פייגה)

בור 1 – מרבית הצבא מוצב בעמדת קרב (צילום: נוגה פייגה)

המוזיאון של חיילי החרס מדגים את אופן ההעמדה של החיילים והחלוקה לפי היררכיה. בבור הראשון (Pit 1) והמפואר ביותר של האתר מוצב רוב הצבא – כמה אלפי חיילים המסודרים בין מסדרונות. החיילים מוצבים על-פי צורת הקרב שהייתה נפוצה באותה תקופה – הקשתים מקדימה, הכרכרות במרכז. הבורות האחרים קטנים יותר, ומכילים חיילים "בכירים" יותר: בבור השני (Pit 2) ניצב חיל הפרשים וחיל הרגלים, לצד כרכרות מלחמה רתומות לסוסים; בבור השלישי (Pit 3) נמצאים אנשי הצבא הבכירים המפקדים על הצבא; והבור הרביעי (Pit 4) נמצא ריק – ככל הנראה עדות לכך שהעבודה לא הסתיימה בזמן. החיילים נבנו כדי לעמוד בתוך חלל פתוח, ומעליהם נבנתה תקרת עץ ואדמה שכיסתה והסתירה את הבור. ארכיאולוגים מאמינים כי עם מותו של הקיסר ושריפת ארמונותיו התקרה נפגעה וקרסה, מה שהביא לשבירה של החיילים.

פסל ברונזה של כרכרה רתומה לסוסים – הגלגלים מסתובבים והשמשיה נפתחת ונסגרת (צילום: נוגה פייגה)

בהמשך המוזיאון ניתן לראות כמה דוגמאות יוצאות דופן המוצגות לראווה: שני פסלי מרכבות הרתומות לארבעה סוסים כל אחת ועשויות ברונזה מספקות הצצה ליכולות הטכנולוגיות של התקופה –  המרכבות, השוקלות טון וחצי, יכולות לנסוע, והשמשיות של הפרשים יכולות להיפתח ולהסגר. בנוסף ניתן לראות מספר פסלים שהשתמרו בצורה יוצאת דופן, חליפות ונשקים שנמצאו ושימשו את החיילים של התקופה ועוד. אחד המיצגים המרשימים ביותר הינם פנים של חייל עם שאריות צבע: חיילי החרס היו צבועים במקור, אך צביעתם נעשתה אחרי שריפת החימר ולכן הצבע לא היה יציב. עם חשיפתם של החיילים בשנות ה-70, המגע שלהם עם החמצן הביא להתפוררות הצבע תוך דקות אחדות, ורובו אבד לנצח. ניתן רק לנחש כיצד נראה הצבא במלוא הדרו לפני אלפיים שנה, משוח צבעי מלחמה ומוכן לקרב בעולם הבא. 

מיצגים במוזיאון חיילי החרס. מימין: חייל שהשתמר היטב, חיילים כפי שנמצאו בבור ופני חייל עם צבע שהשתמר (צילומים: נוגה פייגה)

 

מידע שימושי

 

הגעה: אוטובוס התיירים 5游, שנקרא לפעמים גם קו מס' 306, יוצא מתחנת האוטובוסים פאנג-דזה-צ'נג (fǎngzhīchéng zhàn, 纺织城站). קחו קו 1 של המטרו לתחנת פאנג-דזה-צ'נג ורדו לקומת קרקע לקנות כרטיס. האוטובס יוצא מחוץ לתחנה (כשעה נסיעה, 5 יואן). הקו פעיל לשני הכיוונים ורץ בין 7:00-19:00. לחילופין הגיעו לתחנת הרכבת של ש'י-אן (Xī'ān huǒchē zhàn,西安火车站), לכו כ-10 דקות  מזרחה וקחו את קו 914 או 915 עד לתחנת צבא לוחמי הטרקוטה הנקראת על שם האתר (כשעה וחצי, 7 יואן). 
מחיר כניסה: 120 יואן
שעות פתיחה: 16 במרץ-15 בנובמבר- 8:30-18:00, כניסה אחרונה ב-17:00; 16 בנומבר -15 במרץ- 8:30-17:30, כניסה אחרונה ב-16:30.
נוגה פייגה
 
עורכת ועיתונאית, גרה בשאנגחאי. בעלת תואר ראשון ללימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. כתבת לשעבר ב"ידיעות תקשורת", ב"קשת" ובמגוון אתרים נוספים. מרצה על תרבות וחברה בסין המודרנית.