התקופה הקיסרית
לאחר שנים של לחימה וסכסוכי גבולות, בשנת 221 לפסה"נ סין אוחדה ונכנסה לתקופה הקיסרית, שתמשך 2,000 שנים ותסתיים רק בתחילת המאה ה-20.
צ'ין (Qin)
מבין כל המדינות שלחמו בתקופה הקודמת, אט אט החלה להתקדם מדינת צ'ין, ולבסוף בשנת 221 לפסה"נ היא הצליחה לאחד את כלל המרחב הסיני תחת שלטונה, וקבעה את בירתה באזור העיר ש'י-אן של ימינו. מייסד השושלת צ'ין-שה חואנג (Qin Shi Huang) היה הראשון להכריז על עצמו כקיסר, ולכן שושלת צ'ין נחשבת לשושלת הקיסרית הראשונה של סין. השושלת פעלה לאיחוד סין על ידי האחדה של השפה, הכתב, המידות, המטבעות ועוד, ובנוסף כבר בתקופתה החלה בנייתה של החומה הגדולה. מיזם בנייה שאפתני לא פחות שנעשה בתקופתה הוא אחוזת הקבר של הקיסר הראשון, ובתוכה בצבא לוחמי הטרקוטה.
חאן (Han)
אמנם שושלת צ'ין היא זו שיצרה את האיחוד בפועל, אך השושלת שהטמיעה את מסורת האיחוד והקיסרות היא שושלת חאן, ששלטה בין 207 לפסה"נ ל-220 לספירה. בתקופתה התגבשה אולי יותר מכל הזהות הסינית, ועד היום קרואים על שמה "בני חאן", קבוצת הלאום הגדולה ביותר בסין המהווה כ-92% מאזרחיה. הקונפוציוניזם הופך בתקופה זו לדת מדינה, מעמד שיישמר עד נפילת השלטון הקיסרי בראשית המאה ה-20, ובנוסף נקבעות 5 הקלאסיקות, שיהוו הבסיס החינוכי של כל מלומד במדינה לאורך מאות שנים. שטחה של סין מגיע בתקופה זאת לשיא גודל חדש, והתרבויות השכנות לה סופגות השפעות תרבותיות רבות.
תקופת הפיצול
עם נפילת שושלת חאן, נכנסת סין לתקופה ממושכת של פיצול (221-589 לספירה). בתחילה קמו על חורבותיה לאחר שנות דור של קרבות עקובים מדם, שלוש ממלכות עיקריות הנלחמות ביניהן על ההנהגה, מלחמה שהביאה לחורבנן. בשנת 280 לספירה, מצליחה שושלת ג'ין מצליחה לאחד מחדש את סין, אך לאחר שלושים שנה בלבד קורסת גם היא ונסוגה דרומית לנהר היאנגדזה, שם היא זוכה דווקא לפריחה תרבותית ואמנותית. בין היתר הדאואיזם חווה תחייה מחודשת, מתפתחים תחומי הרפואה והכימיה ואומנויות כמו כתיבת שירים וקליגרפיה משגשגות. בינתיים בצפון מתחיל עידן שלטון נוכרי ממושך שנקרא "16 הממלכות של חמש העמים הנכריים". ב-439 לספירה מצליחה שושלת ווי הצפונית לאחד את צפון סין. השושלת ידועה במיוחד כמי שאימצה את הבודהיזם כדת מדינה, וכן יזמה מפעלי בנייה ענקיים של מקדשים בודהיסטים וביניהם חציבת מערות יונגאנג ליד דאטונג, ומערות לונגמן בסמוך ללואו-יאנג והרחבת מערות מוגאו בגאנסו. בנוסף, היא שהכינה את הקרקע לאיחוד הקיסרי החדש.
סוי (Sui)
בשנת 589 לספירה, מאחדת שושלת סוי את סין מחדש. השושלת לא החזיקה מעמד זמן רב – עד 618 לספירה, פחות משלושים שנה. אך היא הניחה את היסודות המנהליים, הכלכליים והתרבותיים לשליטה הממושכת של שושלת טאנג שתבוא אחריה. היא נודעה במיוחד במפעלי בנייה שאפתניים שככל הנראה גם התישו את כוחה, המפורסם שבהם הוא התעלה הגדולה, התעלה המלאכותית הארוכה בעולם, המחברת בין חאנגדז'ואו בדרום לבייג'ינג בצפון.
טאנג (Tang)
אחת השושלות המפוארות והמשגשגות ביותר שידעה סין, שלטה בין 618-907 ובשיאה בסוף המאה ה-7, הייתה האימפריה החזקה בעולם באותה תקופה. גם תחומים אחרים שגשגו ובהם מסחר בינלאומי שהביא עימו השפעות תרבותיות הדדיות, פריחה אמנותית של חדשנות בציור ותור הזהב של השירה, הבודהיזם הופך לדת מדינה ועוד. בירתה הייתה צ'אנג-אן, היא העיר העתיקה של ש'י-אן, ובתקופה זו מגיע פיתוחה של העיר לשיאים מדהימים – זו העיר הגדולה ביותר בעולם העתיק עד ללונדון במאה ה-19, עם כשני מיליון תושבים.
סונג (Song)
עם קריסתה של טאנג, מתחילה תקופת פיצול רבת תהפוכות נוספת (הפעם קצרה בהרבה), שנקראת חמש השושלות ועשר הממלכות. בסופו של דבר בשנת 960 מצליחה שושלת סונג לאחד את סין ולשלוט בה למשך 300 השנים הבאות. המחצית הראשונה של שלטונה זכתה לכינוי "הרנסאנס הסיני" בזכות שגשוג טכנולוגי שכלל בין היתר את המצאת אבק השריפה. אך במקביל, מדובר בתקופה של חולשה צבאית ויריבות עם העמים השכנים בהם החית'אנים, הטנגוטים והג'ורצ'נים שגיבשו מדינות מאורגנות וכבר לא היו עמים ברברים כמקודם. לבסוף, העימותים גובים מהשושלת מחיר כבד וב-1128 היא נאלצת לסגת אל מדרום לנהר היאנגדזה. השושלת קובעת את בירתה בעיר חאנגדז'ואו, שם תשרוד מעל 150 שנה תוך שגשוג כלכלי.
יואן (Yuan)
השושלת המונגולית משלה בסין בין 1271-1368, תחת שרביטו של השליט קובלאי חאן, בנו של לא אחר מהכובש המונגולי הידוע לשמצה צ'ינגיס חאן. לאחר שאיחד את כל סין תחת שלטונו, קובלאי חאן מצליח, על אף היותו כובש זר, לבסס בה תקופת שקט ושלווה. דווקא לשלטון הזר הייתה תרומה ניכרת לסין – בתקופה זו הורחבו דרמטית גבולותיה וחבלי ארץ כמו גאנסו, יונאן, טיבט, מונגוליה הפנימית וש'ינג'יאנג, נחשבים מאז ועד היום לחלק מסין; מעמדה של בייג'ינג כבירה הלאומית החל בתקופתם ונמשך כמעט ברציפות עד ימינו; פתיחות תרבותית חסרת תקדים הובילה לחידושים טכנולוגיים רבים כמו גם לכניסה של מוסלמים ואירופאים דוגמת מרקו פולו, שפרסמו את סין בשאר חלקי העולם.
מינג (Ming)
מרידות עממיות, בין השאר בשל זרותם של המונגולים, הובילו לבסוף בשנת 1368 להדחת שושלת היואן והקמת שושלת מינג, שבירתה נאנג'ינג. בתקופה זו נקראה סין "אימפריית מינג הגדולה" משום ששלטה על שטחים נרחבים ביותר לרבות חלקים מקוריאה, מוויטנאם ומבורמה. האימפריה בונה צי ספינות מרשים ביותר לתקופתו שמבצע שבעה מסעות ומגיע אפילו עד לכף התקווה הטובה שבדרום אפריקה. שושלת מינג משקמת ומחזקת את מערכת החומות שלימים תקרא החומה הגדולה, והשרידים מתקופה זו הם שעומדים על תילם עד היום ומוכרים בכל העולם. ב-1420 הבירה חוזרת לבייג'ינג, שם נבנה הארמון הקיסרי של מינג שישרת גם את שושלת צ'ינג אחריו, ומוכר יותר כעיר האסורה. בין היתר תקופה זו נחשבת גם לתור הזהב של הספרות הסינית, בה התפרסמו הרומנים הגדולים של סין, בהם "המסע למערב" ו"רומן שלוש הממלכות".
צ'ינג (Qing)
שושלת צ'ינג המנצ'ורית בנתה את עצמה מתוך אסופת שבטים על רקע היחלשותה של מינג והצליחה לשלוט בסין קרוב לשלוש מאות שנים בין 1644-1912. תחילת שלטון השושלת נחשבת על ידי רבים לתקופת שגשוג ופריחה אך כבר במאה ה-19 השגשוג מתחיל להתפוגג ושליטתה של השושלת הולכת ונחלשת בתהליך איטי ביותר שיבוא על סיומו רק כמאה שנה לאחר מכן. במקביל, באירופה מתרחשת המהפכה התעשייתית ותוך שנות דור מתהווה פער גדול בין המערב למזרח שרק ילך ויגדל עד לאמצע המאה ה-20. בשנים אלו גם גידול האוכלוסין המואץ בסין מתחיל לתת את אותותיו והמונים סובלים מרעב קשה, ועל רקע זה מתחילות מרידות איכרים. אם לא די בכך, המדינות האירופאיות הקולוניאליסטיות וכן יפן מנסות לקנות לעצמן השפעה בסין החלשה. דריסת רגל שמובילה לאחת מנקודות השפל הכואבות ביותר בהיסטוריה של סין, הלוא היא מלחמת האופיום הראשונה (1839-1842). המלחמה מתחילה אחרי ששאיפתה של בריטניה להמשיך ולהרחיב את הסחר באופיום בסין, נתקלת בסירוב עקשני מצד השושלת. סין נוחלת במלחמה מפלה קשה ובריטניה מכופפת את ידה לפתוח מספר נמלים בהם יתבצע סחר חופשי, ובנוסף למסור את הונג-קונג לידי בריטניה. מנקודה זאת ואילך רק מתחזקת השפעת המעצמות הזרות בסין אשר בסוף המאה יעשו בה ככל העולה על רוחן. במחצית השנייה של המאה, מנסה סין לבצע רפורמות ולהחיל תהליך מודרניזציה, אך זה מעט מדי ומאוחר מדי. יתרה מכך, הרפורמות נקטעות במהרה כאשר הקיסרית האלמנה צה-ש'י (Cixi) מדיחה את הקיסר הצעיר מהשלטון. כישלון הרפורמות ובמיוחד הרפורמות הצבאיות הוביל לקושי בדיכוי מרידות וכן לתבוסות משפילות, בין היתר במלחמת סין-יפן הראשונה. מצבה המתפורר של סין לקראת סוף השושלת יוביל לבסוף לקיצה של שיטת הקיסרות כולה בסין.