טל ניצן

מייסדת ועורכת

רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.

ארמון הקיץ הישן

ביקור בין שרידיו המפוארים של הארמון הקיסרי בבייג'ינג

מספר דקות נסיעה מארמון הקיץ המפורסם של בייג'ינג, יושב לו בנחת אחיו הזנוח – ארמון הקיץ הישן או "גן הבהירות המושלמת" (Yuánmíng Yuán, 圆明园). ארמון הקיץ הישן מהווה פארק שקט ושליו ממחליפו המפורסם, ומורכב מגנים ירוקים ורחבי ידיים ומשרידים היסטוריים של הארמון המפואר שפעם עמד כאן. האתר רואה מעט מאוד תיירים זרים ואפילו סינים – אך חשיבותו להיסטוריה הסינית ולהגדרת הזהות של הסיני המודרני גדולה ביותר.

 

היסטוריה

 

סיפורו הטרגי של ארמון הקיץ הישן מבטא היטב את קורותיה המרתקים של סין במאה ה-19. בניית הארמון החלה כבר ב-1707 על ידי קיסרי שושלת צ'ינג, והוא עבר פיתוחים ושיפוצים נוספים לאחר מכן. בשיאו שימש הארמון כמשכן הקבע של קיסרי השושלת, ממנו משלו על סין בעוד העיר האסורה שמרה על מעמדה הטקסי ושימשה לאירועים רשמיים.

לצד שגשוגה של סין כמעצמה, הלכו והדרדרו קשריה עם מעצמות המערב. משחר הקיסרות הסינית תפסה עצמה סין כמעצמה מרכזית וחשובה, כפי שמעיד שם המדינה בסינית, שפירושו "ממלכת המרכז". לתפיסה זו הייתה כמובן אחיזה ממשית במציאות – בסין נבנתה ציוויליזציה מפוארת ומערכת שלטון מורכבת בשלב מוקדם מאוד בהיסטוריה. היא הפכה ליצואנית תרבות מן המעלה הראשונה אשר השפיעה באופן עמוק על תרבותן של שכנותיה, ולימים היא תהפוך אף למדינה העשירה בתבל ולתקופות גם לבעלת שטח טריטוריאלי עצום.

שרידי שיש בארמון הקיץ הישן (צילום: טל ניצן)

שרידי שיש בארמון הקיץ הישן (צילום: טל ניצן)

אבל המציאות המשתנה שהביאה עמה המאה ה-19 (ולאחר מכן המאה ה-20) טפחה בפרצופה של הקיסרות הסינית והכריחה אותה לעבור תהליך ארוך של שינוי תפיסתי, שעתיד היה לחולל תהפוכות דרמטיות בסין. בעוד המעצמות האירופאיות החלו להתחזק ולהתרחב במסגרת האימפריאליזם, המשיכה סין להתמקד בעצמה ובמדינות הסובבות אותה. כל אלו הובילו לסדרת התנגשויות בין הממלכה המרכזית למערב, כשאחד המרכזיים שבהם – מלחמת האופיום – חרץ את גורלו של הארמון המפואר.

מלחמת האופיום הראשונה (1839-1842) פרצה עקב שאיפותיה של בריטניה להמשיך ולהגדיל את הסחר בסין, שנתקלו בסירוב עקשני מצד השושלת, תוך כדי התנשאות מצד הסינים כלפי השליחים הבריטים. משהבינו הבריטים שלא יצליחו להשיג את דרישותיהם מסין באמצעים דיפלומטיים, הם החלו להרחיב את הסחר הלא חוקי באופיום על מנת לגרום להתמכרות בקרב האוכלוסייה הסינית ולהעלות את הביקוש לסחר הבריטי אשר יספק את האופיום. צעד זה הביא להסלמה מהירה של המצב, ולפרוץ המלחמה הקשה. סין, עד אז מעצמה כמעט בלתי מעורערת, גילתה כי נשקיה העתיקים וספינותיה הצנועות לא עומדים בקנה אחד עם הנשקים המתוחכמים של המערב, והיא קרסה במהרה למול הממלכה הבריטית. התוצאה הייתה קשה: סין נחלה מפלה קשה ולבסוף בריטניה כופפה את ידה לפתוח מספר נמלים בהם יתבצע סחר חופשי, ובנוסף למסור את הונג-קונג לידה.

(צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

ואולם, במהרה גבר תאבונם המסחרי של הבריטים מחדש, ומשנכשלו בשנית הצעדים הדיפלומטיים להשגת מטרותיהם נפתחה מלחמת האופיום השנייה (1850-1860). מלחמה זו הסתיימה אף היא בהפסד צורם של סין, והפעם הוא גם עלה לה בנזק תרבותי והיסטורי: הכוחות הבריטיים נכנסו יחד עם כוחות צרפתיים לארמון הקיץ ב-1860, שדדו את האוצרות ההיסטוריים החשובים של סין מהמוזיאון שהיה בארמון, ניפצו והרסו רבים מהאוצרות ולבסוף שרפו והחריבו את הארמון כליל. עם שריפת הארמון אבדו אינספור יצירות ספרות, אמנות וכלים שווי ערך מההיסטוריה הסינית.

 

שרידי ארמון הקיץ הישן

 

מהארמון המפואר והיפהפה שהיווה את גן התענוגות של הקיסרים הסינים בעבר, נשאר כיום מעט מאוד. אפילו גני הארמון שהצליחו לשרוד את חורבן מלחמת האופיום השנייה, נהרסו במרידות ובמהפכות שטלטלו את סין במאה ה-20. הצעות לשיפוץ הארמון שבות ועולות, אך הדיון הציבורי בנושא נותר סוער שכן בזיזת אוצרות הארמון על ידי מעצמות המערב נותרה פצע פתוח בסין, ויש הרוצים לשמר את חורבות הארמון כתזכורת להשפלתה של סין.

השרידים הבולטים ביותר בגן כיום, וכתוצאה מכך גם החלק המפורסם ביותר שלו הם באופן אירוני "האחוזות המערביות" (Xīyáng lóu, 西洋楼) – ארמון קיסרי שנבנה בהשראת ארכיטקטורה אירופאית. במקום נותרה קשת עשויה אבן שיש לבנה, ששרדה את כל האסונות והפכה לסמל של המקום כולו.

קשת השיש. הפכה לסמל של ארמון הקיץ הישן (צילום: טל ניצן)

קשת השיש. הפכה לסמל של ארמון הקיץ הישן (צילום: טל ניצן)

לצד הקשת שרדה גם אבן שיש מסותת בצורת צדפה, שניצבה לפני החורבן במרכז מזרקה מפוארת שעמדה בחזית האחוזות ושימשה כמעין שעון. מלבד הצדפה, הורכבה המזרקה מ-12 פסלי ברונזה בדמות ראשי 12 החיות של גלגל המזלות הסיני. בניגוד למרבית כלי הברונזה של הארמון, שהבוזזים האירופאים לא הבינו את ערכם, פסלי החיות דווקא כן נבזזו. פסלים אלו הפכו ברבות השנים להיות מוקד המאבק להחזרת חפצי הארמון אל סין, 7 מתוכם אכן הוחזרו אליה והם מפוזרים כיום בין מוזיאונים שונים בבייג'ינג בעוד בארמון הקיץ הישן ניתן למצוא העתקים שלהם בלבד.

צדפת האבן (צילום: טל ניצן)

צדפת האבן (צילום: טל ניצן)

בנוסף תוכלו למצוא באזור זה את המבוך המשוחזר שבמרכזו פביליון שיש מקסים. מסופר כי הקיסר היה נוהג לשבת בפביליון ולצפות בשפחותיו מתחרות זו בזו מי תפתור את המבוך ראשונה ותגיע אל הפביליון.

המבוך המשוחזר (צילום: טל ניצן)

המבוך המשוחזר (צילום: טל ניצן)

 

הגנים של ארמון הקיץ הישן

 

מלבד החשיבות ההיסטורית והלאומית של ארמון הקיץ הישן, הוא נודע בזכות גניו השלווים והנעימים. בימי הזוהר שלו זכו גני הארמון לכינוי "הגן של אלף הגנים" (Wàn yuán zhī yuán, 万园之园), על שם חלקות הגן הרבות. גם כיום ניתן לשוטט בשבילי הגן בהנאה בין שפע צמחיה, פרחי מים ופרחים מגוונים אחרים, לשבת על גדות האגמים המשובצים בפארק ולהנות מפנינות הטבע הפזורות בו.

פרחי מים בגני הארמון (צילום: טל ניצן)

פרחי מים בגני הארמון (צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

(צילום: טל ניצן)

בעבר היו מפוזרים בגנים גם קרוב ל-200 גשרי אבן, אך מתוכם רק גשר אחד בודד שרד ועומד עד היום בגן. יתר הגשרים שניתן לראות היום בפארק הינם שחזורים מאוחרים.

גשר האבן היחיד ששרד בפארק (צילום: טל ניצן)

גשר האבן היחיד ששרד בפארק (צילום: טל ניצן)

גשר אבן משוחזר (צילום: טל ניצן)

גשר אבן משוחזר (צילום: טל ניצן)

 

מידע שימושי

 

הגעה: קו 4 של הרכבת התחתית לתחנת הארמון (הנקראת על שמו), לצאת מיציאה B (היציאה הצפון-מזרחית).

מחיר כניסה: 10-35 יואן.

שעות פתיחה: ינואר-אמצע מרץ, אמצע אוקטובר – דצמבר: 7:00-19:30; אמצע מרץ- אפריל, ספטמבר- אמצע אוקטובר: 7:00-20:00; מאי-אוגוסט: 7:00-21:00. מכירת כרטיסים נסגרת שעתיים לפני הסגירה.

טל ניצן
 
רכזת אדמניסטרטיבית במכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית. למדה באוניברסיטאות ג'יאו טונג בשאנגחאי ובדז'ה-ג'יאנג בחאנגדז'ואו. בעלת תואר ראשון בלימודי אסיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.