שרון שמר

עורכת

בוגרת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. אשת חינוך, טיולים והמילה הכתובה, שמחפשת כל הזדמנות לקיים את שלושת העולמות הללו במקביל.

מהכפר הנידח ועד התור בקופה

ענף התיירות בסין שוקק ומתפתח. כיצד מייצרים היום את יעדי העתיד, ומה צפוי לאטרקציות המצליחות במרוצת הזמן?

מדריך התיירים זאביק רילסקי עדיין זוכר את ההגעה ליעדים חדשים בשנות ה-90: "התחלנו לכלול את נפת המיעוטים לונגשנג בתוכניות הטיול שלנו לסין. הייתי מגיע מדי פעם עם קבוצה קטנה של ישראלים לנפת המיעוטים בכדי להכיר את אורחות חייהם, סגנון לבושם […] מערכת הקשרים שלנו הלכה והתהדקה בכל ביקור, ואף שלא דיברתי את שפתם, משהו בקשר העין ביטא את רגשותינו".

זמן לא רב לאחר מכן, זאביק גילה על בשרו את מהלכם הטבעי של הדברים. "לאחר 3 שנים של מפגשים הרגשתי ככוריאוגרף של המיעוט המקומי, או מי שנטל חלק ביצרת מפגשים בין תיירים ליושבי ההרים. וראה זה פלא, כשהגעתי בתום האביב התבקשתי לשלם תשלום בכניסה לנפת המיעוטים. כששאלתי על מה ולמה, נאמר לי שמפאת זרם התיירים שהחל להגיע לאזור החליטו המיעוטים לגבות תשלום בכניסה לנפה ולהעשיר בכך את קופת הכפרים, ולפתח ענף חדש בסביבה: 'תיירות'".

מי שיבקר היום בלונגשנג, שנים רבות מאז שזאביק הגיע למקום עם קבוצת התיירים הראשונה, כבר ימצא תשתיות נוחות ומזמינות ללינה ואירוח, תחבורה קלה לשימוש ומגוון אפשרויות בידור, פנאי והעשרה. התהליך הזה, בו יעד עלום שם הופך לאטרקציה תיירותית מושכת ומפורסמת, מתרחש בעולם כולו. אולם תהליך שבמדינות אחרות מתפרש על פני עשורים רבים, עובר בסין תהליך מואץ ומזורז, שמאפשר לנו להתבונן מקרוב יותר על האופן בו תיירות נוצרת ועל ההשלכות לאורך הדרך.

 

קופת הכרטיסים בלונגשנג, שנים לאחר ביקוריו של זאביק (צילום: צוות האתר)

 

מספר התיירים הולך וגדל

"לא ניתן להתעלם מהגידול המרשים והמתמיד בתיירות הנכנסת, וגם בתיירות הפנים, לסין", מתאר ד"ר יניב בלחסן, מהמחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת "בן גוריון בנגב". "הערכות דיברו ב-2019, לפני שהתפרצה מגפת הקורונה, על מעל 170 מיליון תיירים שהגיעו לסין, זאת לעומת כ-140 מיליון ב-2018".  

מבחינת תיירות פנים, לפי נתוני האקדמיה הסינית לתיירות, בשנת 2019 בלבד נרשמו שישה מיליארד ביקורי תיירות פנים, שהכניסו כ6.63 מיליארד יואן למשק הסיני, והעניקו תעסוקה ישירה או עקיפה לקרוב לשמונים מיליון אזרחים. ד"ר בלחסן מוסיף: "הערכות שגם שם תמשיך הצמיחה בעיקר בגלל שינוי ערכי בתרבות הסינית. אם בעבר תיירות נתפסה כבזבוז כסף, כיום יותר חברים בני המעמד הבינוני הצומח בסין מאמצים את תרבות הצריכה שכוללת גם הוצאות על פנאי ונופש. נוסיף לזה שרק כעשרה אחוזים מהסינים מחזיקים פספורט ונקבל ביקוש לשירותי תיירות ונופש שמבקש להתפרץ איפשהו, וסין מספיק גדולה כדי לספק חוויות תיירותיות יוצאות דופן גם לאזרחיה".

הצמיחה המרשימה הזו בשני סוגי התיירות איננה מקרית, ובנוסף ליוזמות פרטיות כרוכה במדיניות ברורה של הממשל הסיני, כפי שמתאר ד"ר בלחסן: "הממשלה בסין מעורבת עמוקות בפיתוח וקידום מגזר תיירות הפנים והחוץ במגוון דרכים, כגון רגולציה, עידוד השקעות זרות, שיווק והכשרה […] סין משקיעה לא מעט בשיווק ופיתוח אזורי תיירות ובשנים האחרונות גם מקבלת סיוע מארגון התיירות העולמי".

 

מה הופך כפר קטן ליעד אטרקטיבי?

נוף יפה הוא מהקריטריונים הברורים הנדרשים למקום המבקש להפוך לאתר תיירות, אך לרוב זה לא מספיק. על מנת להפוך לאתר משגשג ומצליח יש לנקוט בפעולות יזומות – חלקן יצירתיות מאוד.

הכפר ג'יאדזו (Jaizu) בסצ'ואן לדוגמה, נהנה מיופייה המרהיב של דרום מערב סין, אך מיקומו המרוחק של הכפר ממקור מים הקשה מאוד בהקמת תשתית תיירותית. לכן, בשנת 2014 אנשי הכפר נענו פה אחד להצעה ממשלתית להזיז את בתיהם ולרכז את היישוב סמוך יותר לנהר המין הסמוך, וכעת למרבית מתושבי הכפר כבר יש גסטהאוסים שמתמלאים בעונת השיא. במקרה אחר במזרח סין, בכפר צ'נג'יאפו  (Chenjiapu) שכולל כמאה משפחות בלבד ושרוי בערפל מרבית השנה, נפתחה בשנת 2018 חנות ספרים. החנות נהנית מדמי שכירות נמוכים ומגורים חינם לצוות העובדים, ונראה שבהחלט מחזירה את ההשקעה: כיום החנות משגשגת ומושכת אליה תיירים ברמה כזו שרבים מתושבי הכפר מתפרנסים ממתן שירותי תיירות. בשבוע הזהב של אוקטובר 2018, ביקרו בחנות למעלה מ-10,000 תיירים, רובם תיירי פנים, שביקשו לחוות בעצמם את האווירה המיוחדת של החנות הפריפריאלית.

וודז'ן (Wuzhen) היא אולי הדוגמה הותיקה ביותר לשינוי יזום למען תיירות. שריפה הרסנית שפרצה במקום לפני שני עשורים היוותה את ההזדמנות לשנות את פני העיירה ויחד איתם את מקור ההכנסה המרכזי בה. אנשי המקום זיהו שני דברים המעניקים לוודז'ן פוטנציאל תיירותי: תעלות מים ואדריכלות סינית מסורתית. מכאן התהליך היה חד ומהיר: התעלות נוקו ותושבים פונו מבתיהם במטרה ליצור מתחם תיירות ייעודי. בשנת 2014 נוספה אטרקציה תיירותית משמעותית: פסטיבל התאטרון השנתי של וודז'ן, שבשנת 2019 כבר התהדר במספר המרשים של 35,000 מבקרים על פני עשרה ימי פסטיבל בלבד. אותם אלפים הם רק חלק מתוך שבעה מיליון תיירים, שמאז שינוי התדמית פוקדים את וודז'ן מדי שנה.

מדוע ממשלת סין, הרשויות המקומיות וגם בני אדם פרטיים משקיעים טרחה ומשאבים כה רבים למטרות תיירות? התושבים של וודז'ן, צ'נג'יאפו וג'יאדזו נהנים מיותר משרות, חלקן דורשות פחות יגע כפיים מאשר מקורות הפרנסה הקודמים, והתושבים והמקומיים גם יחד זוכים במרוצת השנים לתחבורה ציבורים משופרת, תשתיות נוחות במרחב הציבורי ומגוון רחב יותר של עסקים ושירותים. את הדוגמה הבסיסית ביותר לכך ניתן לראות בפועל ב"מהפכת השרותים" של 2015, במהלכה נבנו עשרות מבני שירותים ציבוריים בערים ובכפרים בדגש על שמירה על היגיינת הציבור.

מעבר לשיפור תנאי המחיה במקומות המתוירים ובסביבתם, לשינוי פניה של סין במסגרת תהליך בניית התיירות ישנן השלכות עצומות ובעלות ערך. אתרים היסטוריים נחשפים וזוכים לשימור, מתאפשר מפגש בין תרבויות אשר מקרב את סין אל המערב, וחשוב לא פחות – את המערב לסין. תייר שיגיע היום לאחד מאתרי התיירות הגדולים בוודאי ימצא לפחות אדם או שניים שיוכלו לסייע לו באנגלית, לא עניין של מה בכך ביחס לעשר שנים קודם לכן. ובהתאם, התיירות מספקת לסין את מערך ההסברה הטוב ביותר, כזה שרק מראה עיניים יכול לספק.

 

תעלות מים ואדריכלות סינית מסורתית הפכו את וודז'ן לפנינה תיירותית (צילום: צוות האתר)

 

הצד האחר של ההצלחה

ובכל זאת, כאשר הצמיחה כה מהירה ודרמטית, צפוי שיופיעו גם "כאבי גדילה" במהלך הדרך שישפיעו על חיי התושבים, התרבות והנוף. בדאטונג (Datong) למשל שבמחוז שאנש'י הצפוני, נערך שיפוץ מאסיבי בשנת 2008 במטרה למצות את הפוטנציאל התיירותי הגלום בעיר בשל המקדשים והאתרים המצויים בה עוד מימי שושלת דז'או במאה החמישית לפני הספירה. במהלך שנות השיפוץ הארוכות, העיר העתיקה של דאטונג נעזבה על ידי יותר ממחצית מתושביה. התושבים שלא פונו על ידי העירייה ולא היו בעלי משאבים לעזוב את האזור, מצאו עצמם חיים במעין עיר רפאים חלקית.

הכפר גוביי (Gubei), הסמוך למקטע החומה גובייקואו (Gubeikou), פונה גם הוא מתושביו בשנת 2010 ונבנה מחדש כ"כפר מורשת היסטורי" עם תשתית תיירותית של עיירת מים (עיירה המתאפיינת בריבוי גשרים, נחלים ותעלות, ש.ש) שתמשוך ותכיל מיליוני מבקרים, למרות שבמקור התהדר הכפר בתעלת מים אחת בלבד. בשני המקרים הללו ישנם מקומיים אשר שמחים על התפתחות התיירות באזורם והאפשרויות שמזדמנות להם, לצד כאלו שחשים שנעשה להם עוול וכי נדרשו להיפרד מאדמה שהשתייכה להם במשך דורות. מעבר לתושבים עצמם, רבים בסין ומחוצה לה מעלים שאלות אתיות אודות הבחירה לשחזר ערים עתיקות תוך הריסה של מבנים בעלי חשיבות היסטורית בתהליך עצמו, כמו גם יצירה יש מאין של תצורות נוף חדשות.

 

תעלות מים יש מאין (צילום: צוות האתר)

 

גם מבחינה תרבותית עולה מורכבות אתית, מה שמתבטא לעיתים קרובות בדרום סין בה ניתן לפגוש בייצוג עשיר של מיעוטים, ולמשל בעיר ג'ינגחונג (Jinghong) ביונאן, הנמצאת בסמוך לגבול ונהנית משפע רב של תרבויות. באוגוסט 2020 התקבלה החלטה בקרב השלטון המקומי בעיר כי על עובדי הציבור יהיה ללבוש תלבושת מסורתית לפחות כשני ימי עבודה בשבוע, ככל הנראה בין היתר על מנת להגביר מחדש את זרם התיירות שנפגע במהלך מגפת הקורונה. לצד מקומיים הסבורים כי יש בכך העצמה אתנית למיעוטים השונים, היו גם כאלה שהעלו חשש כי הצגה כזו של המסורת עבור רווח רק תפגע באותנטיות בטווח הרחוק.

בדרך להצלחה תיירותית וכלכלית, ניתן לשנות ולפגוע בחזותם של יישובים שלמים, במרקמם האנושי ואפילו בייצוג והאותנטיות של בני המקום. מי יקבע מתי הרווח עולה על ההפסד?

 

מונומנט בצורת עיטור הראש של שבט המיאו (צילום: צוות האתר)

 

גלגל החיים

רבים מהתיירים הישראלים המגיעים לסין מרגישים לעיתים חוסר באיזו אותנטיות שעלולה ללכת לאיבוד בתוך השחזור, ההשקעה והבנייה, ואולי אפילו לחוש בהחמצה מסוימת. לצד זאת, עצם ההתפתחות הזו היא שמאפשרת לנו להגיע לסין מלכתחילה ואף לבצע פעולות בסיסיות כמו לשבת במסעדה ולהזמין מנה, בפשטות גדולה הרבה מבעבר.

נראה שלכל יעד תיירותי צפוי גורל דומה – שיפור בתשתיות ובאיכות החיים, שיוביל איתו גם לאובדן של משהו ממרקם החיים הקודם. ד"ר בלחסן מסביר כי מדובר בעצם בתאוריה מוכרת בעולם המחקר, ומסביר זאת לפי המודל של ריצ'רד בטלר: "ליעדי תיירות יש מחזור חיים שמושפע מגידול בכמות התיירים שמוביל, לפי בטלר, למיצוי ובסופו של דבר לירידה באטרקטיביות של היעד התיירותי […] השלבים במודל של בטלר הם: גילוי, מעורבות, פיתוח, התייצבות, קפאון, ואז יש מספר תרחישים שנעים בין דעיכה להחייאה מחדש".

בסין הגדולה והזריזה, מתאפשרת ההזדמנות לראות תהליכים נרקמים במהלך מספר שנים בודדות. מי שטייל בסין לפני 10 שנים, ככל הנראה ימצא היום בקלות הבדלים רבים בטיול חוזר. מה צופן העתיד הקרוב, והאם התיירות הסינית בדרך לדעיכה או החייאה מחדש? כנראה שאין דרך וודאית לדעת מלבד לחכות ולראות. אם תשאלו אותנו – אנחנו בטוחים שלתייר העתידי של סין צפויות הפתעות שאנחנו כיום עוד לא יודעים לדמיין.

 

נוחות מקסימלית או פגיעה באותנטיות? (צילום: צוות האתר)

 

שרון שמר
 
בוגרת המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון. אשת חינוך, טיולים והמילה הכתובה, שמחפשת כל הזדמנות לקיים את שלושת העולמות הללו במקביל.