איך הופכים לדרקון? הצצה אל שיגרת הלימודים הסינית

הרצון להצליח ולשגשג טמון בכל אחד ואחת מאיתנו, גם אם במינונים שונים. כל מי שאי פעם מסר מבחן למורה ביד מהססת, כנראה מכיר את התקווה לקבל ציון מיוחל, או לפחות מייחל לשמוע את צמד המילים "יפה מאוד". עבור מרבית התלמידים בסין החוויה הזו מתעצמת פי כמה, בעיקר בשל גורמים דמוגרפיים. ראשית, בשל מדיניות הילודה, הבן או הבת היחידים במשפחות רבות נדרשים לשאת לבדם בעול הציפיות של ההורים, הסבים והסבתות. לא לחינם בשפה הסינית שגורים ביטויים כגון "לקוות שהבן יהפוך לדרקון"(望子成龙), או "לקוות שהבת תהפוך לפיניקס" (望女成凤), דרכם ניתן להבין את משאלתם של ההורים כי דור ההמשך יגיע להצלחה ואף לגדולה. לעיתים, להצלחתו של הבן היחיד ישנה משמעות לא רק רגשית עבור ההורים, אלא השלכות כלכליות שישפיעו על המשפחה כולה.

בנוסף לציפיות ההורים, בוגרי מערכת החינוך הסינית מתמודדים גם עם תחרות אל מול עשרה מיליון מבני גילם, אשר יתחרוו גם הם על אותם מקומות באוניברסיטה ובשוק העבודה לאחר מכן. כיצד ניתן להשיג עליונות בתחרות הזו, לעמוד בציפיות, או אפילו רק לעמוד בקצב? התשובה נעוצה בשגרה וההתנהלות של מערכת החינוך הסינית, שמעוצבת בדיוק על מנת לנסות ולהגשים מטרות אלו ממש.

לומדים מבוקר עד ערב

אופי השיגרה משתנה מעט בין בתי הספר, היישובים והמחוזות השונים, וכמובן בין שנות הלימוד עצמן. עם זאת, העיקרון והעומס הלימודי דומים בכולם: בשעה 7:30 מגיעים אל מוסדות החינוך לפעילות מקדימה, כגון מסדר בוקר בו שומעים את חדשות היום, או קריאת ספרים אישית בכיתה על מנת לקדם את כישורי השפה. בשעה 8:00 יתחיל רצף שיעורים של 45 דקות עד שעת הצהריים, בה יוצאים כולם להפסקה של שעה בה ניתן לאכול ולנוח מעט. במרבית בתי הספר מוגשת ארוחה חמה אחידה והתלמידים אוכלים כולם יחדיו. לאחר ההפסקה יתקיימו שיעורי הערב שיסתיימו בין השעה 17:00 ל-19:00. לאורך השעות הללו ישנן הפסקות קלות, בהן מתרחשת פעילות הפגתית שנועדה לסייע לתלמידים לשמור על ריכוז וחיוניות, למשל "תרגילי עיניים" שכוללים לחיצות עדינות על הפנים, או שמיעת מוזיקה מרגיעה. הפעילות הנפוצה ביותר שמתרחשת מדי יום בכל מוסדות הלימוד היא התעמלות משותפת. כל תלמידי בית הספר מתכנסים במגרש, מסודרים בשורות ומתעמלים יחד לצלילי מוזיקה, כשתלמיד או שניים עומדים מול כולם ומובילים את רצף התנועות.

כאשר יום הלימודים מסתיים, התלמידים שבים לביתם ומתחילים להכין את שיעורי הבית ולהתכונן לבחינות הקרובות, במקרים רבים ממש עד לשעת השינה. בערים, בהן לרוב ישנן יותר אפשרויות העשרה, שעות אחר הצהריים יחולקו בין מילוי המשימות הלימודיות לצד שיעורים פרטיים או שיעורי העשרה, כמו מוזיקה ואומנות. מחוץ לערים ישנם תלמידים המתגוררים במרחק רב ונשארים במשך השבוע במעונות בשטח בית הספר, שם גם הם ימשיכו להתקדם במשימותיהם בחדרי המעונות ובספריה. כך נראים בין חמישה לשישה ימים בשבוע, כשלעיתים קרובות סוף השבוע מוקדש לתגבורים בתוך בית הספר או במסגרת קורסים חיצוניים.

בשונה מישראל, הלימודים מתאפיינים ביחסי ריחוק. המורים נקראים לרוב בשם משפחתם, בצירוף המילה "המורה". הכיתות מאוכלסות לעיתים בכ-40 עד 50 תלמידים הלובשים תלבושת אחידה מלאה. כמו במרבית העולם, הלמידה ברובה עדיין מבוססת על הרצאה ושינון, וגם אם נראה כי כבר ישנן סנוניות של שיטות למידה אחרות – עדיין מדובר בשיטה הרווחת בסין. באנגלית למשל, התלמידים מתבקשים מדי שיעור לשנן מילים חדשות לשיעור הבא, ובשלל מקצועות נדרש לזכור בעל פה חלקים גדולים מהחומר.

השיגרה האינטנסיבית עלולה להיות מאתגרת לילדים ובני נוער, בכל זאת נראה כי תלמידים, הורים ומורים רבים מגויסים ליצירת מערכת למידה אולטימטיבית, נקייה ככל הניתן מהסחות דעת ומוכוונת להישגים יוצאי דופן.

במרבית בתי הספר מוגשת ארוחה חמה אחידה והתלמידים אוכלים כולם יחדיו. (איור: מורן קל)

"זו היתה השנה בה התחלתי לשתות קפה"

סופי (כל השמות המופיעים בכתבה בדויים. ש.ש) זוכרת בבירור את העומס שליווה אותה לאורך כל שנות לימודיה: "העבודות ושיעורי הבית כה רבים, שבשלב מסוים המורים הגיעו לבית הספר עם מזוודות טרולי כדי שיוכלו לאסוף את המשימות לבדיקה. אני גרתי במעונות בהם האור היה נכבה בשעה 22:00, אבל בכל קומה היה חדר לימודים שהאור בו אף פעם לא כבה. חלק מהתלמידים ממש התגוררו שם כדי להמשיך ללמוד עוד ועוד".

גם דיאנה מתארת חוויה דומה: "בשנה האחרונה קיבלתי את כמות שיעורי הבית הגדולה ביותר, היו לי עבודות הגשה להכין מדי יום. זו השנה שהתחלתי לשתות קפה מדי ערב, כדי שאוכל להישאר ערה עד מאוחר ולהכין את כל העבודות. אין זמן שלא מוקדש ללמידה. בכל פעם שהייתי מתעצלת קצת בבית, רואה טלוויזיה או שומעת מוזיקה, ההורים שלי היו מעירים לי מיד על שיעורי הבית".

במציאות כזו, הסחות דעת אינן יכולות לבוא בחשבון. בנוסף לתלבושת אחידה, לעיתים חל איסור על איפור, תכשיטים ותסרוקות. במקרים קיצוניים הבנות יידרשו לא רק לאסוף את שיערן, אלא להקפיד על שיער קצר, מתוך החשש שעיסוק בנראות מבזבז זמן יקר ומסית את הריכוז מן המטרה.

גם יצירת קשרים אינטימיים נתפסת על פי רוב כגורם משבש שיכול להרוס את המאמצים הרבים המושקעים, כפי שמספרת מוניקה: "ישנו איסור לא רשמי על 'התאהבות', או יותר נכון: על קיום מערכות יחסים רומנטיות. רבים חווים זוגיות בפעם הראשונה רק במהלך הלימודים באוניברסיטה, אך יש גם כאלה שבגיל התיכון מקיימים קשר סודי ונמנעים מלהיראות בציבור".

סופי מתארת מקרה שחוותה באופן אישי: "היה לי בן זוג והמורה שלי גילתה אודות הקשר. היא התקשרה להורים שלי לדווח, ואפילו ניסתה באופן אישי לשכנע אותי להיפרד ממנו… למען האמת אפילו כשמקיימים מערכת יחסים זה לא כל כך משנה, היות וגם ככה אין זמן לחוות שום דבר ביחד, אפשר רק לשוטט יחד בבית הספר בסוף השבוע". 

איסור לא רשמי על 'התאהבות'. (איור: מורן קל)

תחרות זו לא מילה גסה

על מנת לעמוד בסדר היום הארוך יש לשמור על גבולות ברורים, ובמסגרת אכיפת הגבולות התלמידים מתרגלים כי לעיתים קרובות יש מי שמתבונן בהם. בכיתות רבות בסין אין זה נדיר כי אחד מאנשי הצוות נכנס לכיתה במטרה לבדוק שהתלמידים שומרים על ריכוז ונמנעים מפטפוט, אכילה והסחות דעת.

דן זוכר היטב את הדריכות שחש במהלך השיעורים: "אחד מאנשי הצוות יכול להיכנס מהדלת באחורי הכיתה ולרשום הערות מבלי שאיש ישים לב. מי שמפר את אחד הכללים נענש בהורדת ניקוד. לא יגידו לך כלום אם "יתפסו" אותך, אבל כשתצא החוצה בהפסקה תראה את שמך רשום על הלוח. בסיום שבוע הלימודים ישנו טקס קבוע בו מסכמים את השבוע, אומרים את הציונים של כל הכיתות ומכריזים על הכיתה שהשיגה את הציון הכי גבוה. לכל אחד חשוב להצליח לא רק בשביל עצמו, התפיסה הכללית היא שאתה חלק מקבוצה וגם הכיתה שלך חשובה". תופעת הפומביות של התפקוד והציונים איננה נדירה. גם בבתי ספר אחרים, ואף לגילאים נמוכים יותר, לא יהיה זה מפתיע למצוא לוח ובו מדבקות לחיזוק חיובי או שלילי, הנראה לעיני כל במרכז בית הספר.

מאז שדן סיים את לימודיו הטכנולוגיה השתכללה. בחודש מרץ 2019 החל פיילוט בתיכון בבייג'ינג של הכנסת מצלמות לכיתות בשילוב עם תוכנת בינה מלאכותית. התוכנה מעריכה את ערנות התלמידים על פי פרמטרים שונים, למשל כמה פעמים הם מצביעים או משתתפים בשיעור, ועל פי הנתונים מציגה סטטיסטיקות המסכמות את תפקודם הלימודי בכיתה עבור צוות המורים. אם עד כה היה על המורים לחכות לציוני המבדקים כדי לדעת אם תלמידיהם היו קשובים, התוכנה תאפשר להם להיות מודעים למצב באופן שוטף ובבדיקה יומיומית. כלי זה מסייע למורים בראייה מעמיקה של צרכי התלמיד ומתן סיוע מקסימלי, אך מהווה גם חשיפה מתמדת של התלמידים לביקורת. מייסדי הפיילוט גאים בתוכנית ורואים אותה כבעלת ערך רב, בעיקר עבור ההורים המשתוקקים להצלחת בנם או בתם. אנשי החינוך בבית הספר ובמחוז טוענים כי גם כך ההורים שואלים את צוות ההוראה מדי יום אודות ההישגים והתפקוד של ילדיהם בכיתה, שכן שעות בית הספר הן הזמן היחיד בו הילדים נמצאים מחוץ לטווח הראייה של הוריהם, אך המורים על משאביהם המוגבלים אינם מסוגלים תמיד לספק את התשובות. לטענתם, שימוש בתוכנה החדשנית יוכל לחזק את שוויון ההזדמנויות, ולתת מענה לכל סוגי התלמידים: המצטיינים, השובבים, וכל הקשת בין לבין. לעומתם, התלמידים המשתתפים בפיילוט אינם ששים לרעיון וחוששים לפרטיותם.

האווירה התחרותית שוררת במסדרונות בתי הספר באופן עקבי, בין אם בשל הפומביות הגבוהה או בשל סיבות אחרות. בחלק מבתי הספר, לכל קורס ישנה מגבלה על כמות הציונים מכל סוג על סמך כמות המשתתפים בקורס. כלומר, מספר התלמידים שיקבלו "מצוין" או "טוב מאוד" מוגבל ואף קבוע מראש, מה שגורם לכך שהצלחתו של אחד נמדדת בהשוואה להצלחתו של אחר.

"אין זמן שלא מוקדש ללמידה". (איור: מורן קל)

דן מספר כי בבית הספר בו למד היו שתי כיתות הצטיינות, אחת לתלמידי המקצועות ההומאניים ואחת לתלמידי המקצועות המדעיים, ובכל אחת מהן ישנם בכל רגע נתון כחמישים תלמידים. דן התחיל את לימודיו בתיכון בכיתת המצוינות ההומאנית, אך כאשר ציוניו בבחינות התדרדרו, הוא התבקש לעבור כיתה באמצע השנה כדי לפנות את המקום למצטיין אחר. "בכיתי שבוע", הוא מספר, "למדתי אחר כך ממש קשה כל המחצית הבאה עד שהצלחתי לשוב אל כיתת המצטיינים. זה היה לי מאוד חשוב, כי אהבתי מאוד את המורה לאנגלית בכיתה הזאת ורציתי להמשיך ללמוד אצלה".

גם לסיווג הכיתה כמצטיינת ישנן השלכות. במאי 2019 פורסם במגזין Inkstone כי אחד התיכונים במחוז חנאן בחר לספק מיזוג אוויר רק לשתי כיתות י"ב בעלות הציונים הגבוהים ביותר. ההחלטה שהגיעה לתקשורת ספגה ביקורת רבה, אך אחרים גם צידדו בה תחת הטענה כי אותם תלמידים מצטיינים הם אלה שיגיעו להצלחה מרשימה בהמשך, מה שגם ישפיע על תקציב בית הספר. זו היא כמובן רק דוגמה טכנית לתפיסה רחבה יותר: התחרות בקרב תלמידי בית הספר נתפסת כלגיטימית, כאשר אלו העמלים לאורך השנה זוכים לפריווילגיות אותן הרוויחו בזיעת אפם.

הזדמנות לצד הקושי

שגרת הלימודים המתוארת במגוון הסיפורים הללו איננה פשוטה, ובכל זאת ניתן למצוא בה גם מערכת סימביוטית בה כולם מגויסים למען אותה מטרה: לאפשר לכל תלמידה ותלמיד להגיע למלוא מימוש הפוטנציאל שלהם, ולחוויות הצלחה שעשויות להשפיע על המשך חייהם. בהסתכלות כוללת יותר, כשם שהצלחה של אחד משפיעה על הקרדיט של הכיתה כולה במסדר השבועי, כך ניתן לראות גם את התפיסה החברתית במערכת החינוך הסינית – ייתכן ששנות הלימוד קשות עבור הפרט, אך יובילו למצוינות אקדמית ובתקווה לשגשוג עבור החברה הסינית כולה. 

"זה הזמן הכי קשה בחיים, אבל אחריו אתה מסוגל להתגבר על כל אתגר", דן מסכם, ומזכיר את הצד החיובי: "אני סופר משכיל, יש לי המון ידע על הרבה דברים ואני גאה בזה מאוד. הלימודים ברמה כל כך גבוהה, שאחר כך באוניברסיטה הלימודים כבר לא כל כך קשים לך, וכשהייתי צריך לעשות קורסי השלמה לתואר שני בחו"ל כבר הכרתי את כל חומר הלימודים. מערכת החינוך שלי והמורים שלי נתנו לי את ההזדמנות להגיע לאן שהגעתי, ואני מודה ושמח על כך".