איך תיראה המשפחה הסינית של העתיד?

החברה הסינית מבוססת על תפיסה מסורתית, אשר מציבה במרכזה ערכים של משפחה, יציבות ואף צניעות במובן מסוים. ניתן לראות זאת באופן יומיומי – די להיכנס למסעדה מקומית ולהביט סביב – וכן בנתונים: שיעור הנשואים בסין עולה על מדינות ה-OECD ואף על יפן וקוריאה.

ואולם, כשם שההיפתחות בפני המערב השפיעה על כל תחומי החיים בסין ב-40 השנים האחרונות, גם תפיסת הזוגיות השתנתה, או למעשה בעיצומו של שינוי. הצעירים שכיום נמצאים בגילאי ה-20 וה-30 שלהם אמנם התחנכו לאור ערכים אלה, אך גם אוחזים בשאיפות של פיתוח השכלה, קריירה והגשמה עצמית כשל מקביליהם במערב. בשאנגחאי לדוגמה, גיל הנישואים הממוצע בקרב נשים היה 26 לגברים ו24 לנשים בשנת 2005, ואילו בשנת 2014 כבר עמד על 30 לגברים ו-28 לנשים: סימן ברור לכך שבני הדור הצעיר מבקשים להספיק דבר או שניים בטרם יקימו משפחה.

כשם שהמציאות הסינית כיום טומנת בחובה את הקונפליקט בין התפיסה המסורתית למודרנית, כך מגולם בה גם הפער בין הדורות. הצעירים והצעירות בסין שבוחרים היום להינשא מאוחר, להתגרש או לא להתחתן כלל, מהווים כוח חלוץ שעומד אל מול דור הורים הלום ומבולבל.

חיי משפחה? לא תודה!

נראה כי הנשים והגברים הצעירים בסין בוחרים להשתהות עם התמסדות והקמת משפחה מסיבות דומות. ובכל זאת, לכל אחד מהמגדרים נסיבות שונות.

ז'ונג יי, מתורגמנית ב"לונלי פלאנט", שיתפה בתחושותיה ממקור ראשון אודות כוונתה שלא להינשא ולא להביא ילדים בכתבתה באתר sixth tone: "הם (ילדים) יכולים לגרום לך לבכות מרוב צחוק, אבל לפני כן ישנו ההריון, ואז לשים את החיים שלך בהמתנה במשך 18 שנים עד שיגדלו. לא תודה, אני אוהבת את החופש שלי. בשבילי הבחירה פשוטה – אני לא רוצה ילדים ולא רוצה בעל". התחושות שז'ונג יי מתארת ממש לא מסתכמות אצלה באופן אישי. נשים רבות מזדהות עם המשפט "ללא ילדים, ללא טבעת, ממשיכה לחיות בשלווה", שהפך למעין סלוגן בשנה האחרונה, ובוחרות בחיי רווקות במטרה מוצהרת להקדיש עצמן להתפתחות אישית ותעסוקתית.

כדי להבין את המצב הזה לעומקו, יש לעשות קפיצה היסטורית קטנה. במאה השנים האחרונות, נשים בסין נאבקו על הזכות לעבוד מחוץ לבית, ובעשורים קודמים אף שילמו מחירים גבוהים עבור חופש שכזה, כגון הימלטות מנישואים בשידוך או התרחקות מהמשפחה. עליית המפלגה הקומוניסטית עיצבה את המציאות מחדש, עם אידיאולוגיה על פיה לקיחת חלק בשוק העבודה נחשבת למעשה בעל אחריות לאומית. לאורך עשרות שנים התפיסה הממשלתית והחברתית העלתה ציפייה שנשים יעבדו גם במחיר של חיי המשפחה שלהן, והיתה זו נורמה לכל דבר כי בשעה ששני בני הזוג יוצאים לעבוד, המשפחה המורחבת לוקחת את חלקה באחזקת הבית והמשפחה.

ואולם בשנים האחרונות מעמדה של המשפחה המורחבת הולך ופוחת, בשעה שהמשפחה הגרעינית תופסת מקום חדש בחברה הסינית. יחד עם ההכרזה בשנת 2015 כי הגבלת הילודה משתנה מילד אחד לשני ילדים – האישה הסינית שוב חזרה לקחת תפקיד ראשי בבית, או לפחות כך מצופה ממנה, כאשר הציפיות התעסוקתיות לא פחתו כלל. כך קורה שנשים רבות שחשות שאין זו בקשה מציאותית שיצליחו לאזן בין חיי עבודה ומשפחה, בוחרות בראשון ומוותרות על השני באופן מוחלט ויזום.

ערכים מסורתיים של משפחה ויציבות (איור: מורן קל)

אך העובדה שבחרת במשהו, עדיין לא הופכת את זה לקל. נשים רווקות בסין נדרשות להתמודד עם שאלות והצקות חוזרות ונשנות מצד ההורים, גם אם הפכו לנשות עסקים מצליחות. על פי המסורת הסינית, הערך של כיבוד אבות תופס מקום מרכזי, והבחירה להמרות את ציפיות ההורים פירושה כזלזול וכפיות טובה. בנוסף, על נשים בסין שלא נישאו לאחר שנות ה20 המאוחרות נדבקת לעיתים גם תווית שקיבלה את הכינוי המעליב "שאריות", והן נשפטות ככאלו שהיו אנוכיות ובררניות מדי מכדי להינשא.

הגברים אמנם פחות סובלים מן הסטיגמה, אך גם הם אינם חפים מן הלחץ והקושי הכרוכים בנורמות החברתיות. נישואים בסין נחשבים כרשת ביטחון כלכלית לבני הזוג והמשפחה סביבם, כלי למוביליות חברתית והשגת מוניטין גבוה. עם הערכות של מעל 30 מילון רווקים יותר מרווקות, רווקים בעלי הכנסה נמוכה או נסיבות משפחתיות מורכבות נותרים ללא כלה, גם אם ירצו להתמסד. במקרים מסוימים, גברים רווקים בוחרים לעבור למדינות סמוכות, בעיקר בדרום מזרח אסיה, בתקווה שימצאו שם את כלתם לעתיד. נישואים מעבר לגבול הם כמובן לגיטימיים כאשר גבר ואישה רוצים בכך, אך כאשר מדובר בתופעה, נוצר גם פתח מסוכן שיכול להוביל להונאה הן של הגברים הסינים והן של נשים מויאטנם או לאוס לדוגמה.

גם במקרים בהם לא התקיימה בחירה מודעת ברווקות, גברים ונשים רבים איבדו אמון במוסד הנישואים וחווים ערעור בתחושת הביטחון והיכולת שלהם לסמוך על בני זוג פוטנציאליים, בשל תופעה של נישואי תרמית. בשנים האחרונות נרשמו מספר מקרים של גברים ונשים שהחלו מערכת יחסים באתרי היכרויות וגילו שמדובר בהונאה, וכי מטרתו של מי שנחשב לרגע בתור "האחד" או "האחת" היתה להתגרש בזריזות ולקבל פיצויים, או במקרים קשים אפילו לבצע סחיטה. המודעות לנושא גברה מאוד בשנת 2017, לאחר שסו ש'יאנג-מאו, מפתח אפליקציה מוכר ומוערך בסין, התאבד זמן קצר לאחר שהתגרש מאשתו אותה הכיר באתר היכרויות, וחשדות עלו כי ההתאבדות קשורה בהסדרי הגירושים.

לצד כל אלה חשוב לציין מגמה אשר אמנם פחות רווחת, אך מעניינת לא פחות מהשנים האחרונות בסין: נישואי בזק. בשנת 2017, אתר ההיכרויות Zhen’ai פרסם כי זוגות אשר הכירו באתר ובחרו להינשא, אוחזים במספר ממוצע של 100 ימים בין ההיכרות והחתונה. ייתכן ונישואי הבזק הללו מעידים על מעין כניעה ללחץ החברתי והנורמות המקובלות, ומנגד, עדויות שונות של מתחתני בזק מעלות כי לאחר שחיו תקופה ארוכה לבדם ידעו בדיוק באיזו זוגיות הם חפצים, וכי הנישואים שלהם מייצגים דווקא תוצאה של חופש.

אחוזי המתגרשים עולים בהתמדה

עד לאחרונה, תהליך הגירושים בסין היה פשוט למדי. במידה ושני בני הזוג בחרו לסיים את הקשר, היה באפשרותם להפוך את העניין לרשמי בתוך שעה ובמחיר סמלי של 9 יואן. לצד זאת, הנורמות המקובלות והתפיסה המסורתית השפיעו גם כאן והותירו זוגות רבים ביחד, גם אם בהיסוס וחוסר שביעות רצון. בשנים האחרונות הנורמות משתנות, התפיסה שזה בסדר לסיים קשר נישואים רווחת יותר ושיעור הגירושים עולה בעקביות מזה 14 שנים ברצף. בשנת 2018 התגרשו כ4.5 מילון זוגות, קרוב לפי שישה מאשר לפני שלושה עשורים.

נשים בסין. מתח בין קריירה למשפחה (איור: מורן קל)

מגפת הקורונה גם היא האיצה תהליך היפרדות בקרב משפחות רבות, וניתן אף לראות עלייה חדה במספר המתגרשים בחודשים פברואר- מרץ 2020, לאחר הסגר הראשון. בכל מדינה ההישארות המשותפת שעות רבות תחת סגר מהווה אתגר לכל זוגיות או משפחה, אולם בסין נוסף על כך אתגר שאיננו מובן מאליו: בקרב זוגות רבים אחד מבני הזוג עובד במרחק שעות נסיעה רבות, ועל כן בפועל מתגורר בסמוך למקום העבודה ופוגש את בן או בת הזוג רק בביקורים. הסגרים גרמו לזוגות רבים להישאר במרחק זמן רב ללא ביקורים, או לחילופין – להימצא לראשונה תחת אותה קורת גג למשך יותר ממספר ימים. לחלק מהמשפחות היתה זו תגלית של קירבה ואחדות, וחלקן הזדרזו להגיש את בקשת הגירושים בעקבות החוויה.

בתגובה למגמה העולה, בעשור האחרון החלה להיכנס לסין שיטת הטיפול הזוגי. גם אם נראה כי מדובר בטכניקה מוכרת מזה כמה עשורים, אין זה דבר של מה בכך בסין שזוג יבחר לשתף במורכבויות ורגעים אינטימיים מחייו האישיים בפני אדם זר, בחברה שמאמינה באדיקות שאת הכביסה המלוכלכת אין לתלות בחוץ. כעת, יותר ויותר זוגות בכלל מכירים את האפשרות של טיפול זוגי וחלקם אף נוקטים בה, הן בקרב הדור הצעיר וגם זוגות ותיקים יותר שנשואים כבר שנים רבות. בחלק מהמקרים, הרשויות עצמן מעניקות טיפול זוגי בחינם לזוגות שנמצאים מתאימים, ואולם במקרים רבים עדיין ישנם זוגות שבוחרים שלא לגשת לטיפול בשל המחיר הנתפס כיקר.

מציאות משתנה

כאשר עולה מספר הרווקים והרווקות, גרושים או שלא נישאו מעולם, זה רק עניין של זמן עד שהדבר ישפיע על ההרגלים השונים בחיי הפרט והחברה. ואכן, החברה הסינית המסורתית בה נראה שהכול מותאם תמיד ל"גודל משפחתי", מתחילה להכיר בקיומם של סטטוסים נוספים ולייצר אפשרויות חדשות, ובסין כמו בסין – היא עושה זאת בדרכה המיוחדת.

קל לראות זאת בעיקר בתחום המזון – מסעדות חדשות בוחרות בעיצוב של "אכילת סולו", ונבנות בתאים שמאפשרים מינימום אינטראקציה חברתית כך שלסועד ברור שהוא אמור להגיע לבדו. מלבד סגנון הישיבה, הדבר מתבטא גם בתפריט שמציע מנות אישיות ומגוונות יותר, בשונה מהמסעדה הסינית המסורתית בה מנה סטנדרטית מוגשת על צלחת ענק שמיועדת לכמה נפשות. ברשת ההוט פוט Haidilao הגדילו לעשות, ומשתמשים בבובות דב ענקיות על מנת להנעים את זמנם של הסועדים שהגיעו לבד.

למעשה ניתן לראות את השפעתם של "החיים בסולו" בכל תחומי הצריכה: ענפי המשחקים, חיות המחמד, המשלוחים וכמובן דירות בשכירות הם המושפעים המיידיים. אביזרי בישול ואפייה משווקים לראשונה בגדלים קטנים יותר המותאמים לאדם שגר לבדו. המצאת ה"סולו" המשעשעת ביותר היא ככל הנראה תאי קריוקי פרטיים, שנראים כמעין תא טלפון מבודד והחלו להופיע ברחבי סין ב2017, על מנת לאפשר לאנשים לשיר בקולי קולות מבלי להיקשר בסיטואציה חברתית.

חיי הרווקות משנים את הרגלי הצריכה (איור: מורן קל)

הרשויות מתגייסות

הממשל הסיני טרוד כבר תקופה ארוכה אודות משבר הילודה במדינה, המהווה סכנה דמוגרפית וכלכלית עתידית. הצעד הראשון לפתרון הבעיה היה כמובן שינוי הגבלת הילודה, אך עדיין לא די בכך ונעשים מאמצים שונים בכדי לעודד יותר גברים ונשים להפוך להורים. למרות זאת, זוגות חד מיניים ונשים המבקשות להיות אמהות חד הוריות נאלצים עדיין להיאבק על הזכות לילד ואף לשלם קנסות על ילד שנולד מחוץ לנישואים – כך שנראה שעבור השלטונות בסין, הדרך המסורתית היא הדרך המועדפת לפתור את הבעיה. 

על כן, הממשל מתערב בשלבים השונים של מעגל החיים – מההיכרות ועד הגירושים. בשנת 2017, ליגת הנוער הקומוניסטית הכריזה על השקת אתר היכרויות מטעמה, במטרה להוות פלטפורמה בטוחה מחשש להונאה; בשנת 2018 סובסדו הוצאות חתונה בשווי של מיליוני יואנים ברכישה של תכשיטים, צילומי חתונה, ירח דבש ועוד במחוז שאנש'י. בשנה זו עלתה גם הצעת חוק שביקשה להעניק הטבות מס לזוגות נשואים עם ילדים, אשר כונתה ברשתות החברתיות "מס הרווקים" ועוררה סערה ותרעומת עקב תחושת אפליה.

אך ייתכן כי ההחלטה שהכתה גלים יותר מכל התקבלה ב-2020, במטרה להוריד את אחוזי הגירושים. הצעת החוק שאושרה ואף מופיעה בקוד החברתי החדש של סין, דורשת "תקופת צינון" של שלושים ימים בטרם בקשת גירושים תקבל אישור מהרשויות, מתוך תקווה שתקופת ההשהייה תאפשר לזוג להימצא זמן נוסף ביחד ולהתקרב מחדש. ההצעה גונתה על ידי שלל ארגונים, מתוך חשש שייעשה עוול למי שנמצא או נמצאת במערכת יחסים מסוכנת, וכי במקום להוריד את אחוז הגירושים, יש בכוחה רק להוריד את המוטיבציה להינשא מלכתחילה.

נראה כי כשם שהדור הצעיר מעז לערער על הנורמות שהושרשו במשך שנים כה רבות, כך הוא גם מתרעם על הצעות חוק והחלטות ממשלה שנועדו לשים את הטבעת על אצבעו. ייתכן ועשור או שניים ירככו את המצב, והחברה הסינית תצליח למצוא את האיזון בין ערכי המשפחה לבין סלילת הדרך האישית.