אז סין באמת כמו שמספרים עליה?

כל היכרות עם מדינה חדשה עבורנו מלווה תמיד בחששות, סקרנות ותהיות, אולם נראה כי סין מציפה לעיתים חששות רבים מאשר מרבית שכנותיה במזרח אסיה, ולא בכדי. השמועות על המדינה העצומה והמרוחקת רבות, החל מהסברה כי "סינים לא נחמדים" וכלה ב"אין שם אוכל נורמלי", ועשויות להעלות שאלות רבות בקרב כל מי שטרם ביקר במדינה אפופת המסתורין.

אלא שסין הינה מדינה עצומה, המשתרעת על פני מעל לתשעה מיליון קילומטרים רבועים וגובלת עם 14 מדינות, ביניהן רוסיה, ויאטנם והודו. ברגע שנותנים על כך את הדעת, מתבהר מיד כי לא ניתן להגדיר אותה באופן פשטני וחד משמעי. הדרך הטובה ביותר להבין את התרבות, המנהגים ואורח החיים הסיני היא אולי גם המהנה ביותר: התנסות, אך הדבר לא תמיד אפשרי. בדיוק לשם כך, ישנו ניסיונם של אחרים. שישה גברים ונשים שחוו את סין בדרכים שונות שיתפו אותנו בחוויותיהם. באופן בלתי נמנע, כולם הגיעו עם ציפיות מסוימות, אך כאשר הציפיות פוגשות את המציאות – הכול יכול לקרות.

סינים לא נחמדים? (צילום: טל ניצן)

החבר מהנסיעה לטאגונג

גיא לוי, בן 24 מירושלים, ציפה לחוסר תקשורת מוחלט עם המקומיים במהלך הטיול התרמילאי שלו במחוז סצ'ואן: "כשהגעתי לראשונה אל הטריטוריות הטיבטיות במערב סצ'ואן, כל מַשאת נפשי הייתה יצירת קשר, ולו הקטן ביותר, עם נזיר מקומי. אחד שיוכל לספר לי מעט אודות חייו, על משמעות הנזירוּת ואולי גם על רזי הבודהיזם המסתורי. עד מהרה השלמתי בצער עם המציאות, לפיה משאלתי החדשה לא תתגשם. הרי כה נדיר לאתר אדם סיני המבין אנגלית, לא כל שכן נזיר טיבטי".

אך מתברר שאנגלית יכולה להפוך מותרות, וישנן מגוון דרכים לתקשר וללמוד על התרבות המקומית, כפי שקרה לגיא. "דווקא בחילוף וואנים מקרי בדרכנו אל העיר טאגונג, התיישבנו על ספסל אחד מאחורי שני נזירים. בצעד נועז ומפתיע שלף אחד מהם את הפלאפון שלו והגיש אותו לעברי כשעל מסכו מוצג קוד ה- QR  לוויצ'ט שלו. אני, אפוּף תדהמה, ניסיתי לתפעל במוגבלות את האפליקציה שהורדתי ימים ספורים בלבד קודם לכן. סריקת הקוד צלחה ומעתה היה לי חבר חדש בוויצ'ט: "הנזיר מהנסיעה לטאגונג". הכל נעשה בדממה מוחלטת, וללא שום צורך במילים. לאחר ההגעה לטאגונג, שעות אחדות עברו עד אשר קיבלתי הודעת וויצ'ט חדשה. היה זה חברי החדש, שהזמין אותנו להצטרף אליו לסיבוב באזור. שני הנזירים המתינו לנו מרוגשים ביציאה מההוסטל בו לנו, והתחלנו בהליכה יחדיו לעבר גבעה בשולי העיירה, תוך שיחת הכרות מעמיקה יותר העוברת בדרך חתחתים של ארבע תחנות תרגום באפליקציה."

למרות הסרבול הכרוך בצורת תקשורת שכזו, גיא מתאר את המפגש בצורה משמעותית ובלתי נשכחת: "סיימנו את היום בארוחת ערב באחת המסעדות המקומיות אליה הובילו אותנו הנזירים. בסוף הארוחה שלפנו כהרגלנו את הארנק במטרה להשתתף בתשלום, כשלתדהמתנו החשבון כולו שולם מבעוד מועד על ידי ביידו ודונדו, חברינו החדשים. תחושת אי נעימות גררה אותנו למשא ומתן עקשני מולם בנוגע לתשלום. השניים, שלא הרפו מדעתם, חזרו והדגישו כי מדובר בגורל, וכי הארוחה היא דרכם המזערית להודות לנו על המפגש. ברגשות מעורבים השתכנענו והבענו תודה והערכה."

נזירים טיבטים בסין. לא מה שחשבתם (צילום: טל ניצן)

כרטיסים כנגד כל הסיכויים

תומר קון, סטודנט ללימודי אסיה מדור סין וכלכלה באוניברסיטה העברית, לא היה בטוח איזו חוויה מצפה לו עם תחילת הטיול, מבחינה אנושית, אך גם טכנית: "בינואר 2016 נחתתי בהונג קונג בפעם הראשונה. משם עברתי את הגבול הרגלי לשנדז'ן והתחלתי במסע שלי לגילוי התרבות הסינית. למי שקצת מכיר, ינואר זו תקופה לא פשוטה להגיע לסין אם לא קנית כרטיסי אוטובוס או רכבת חצי שנה מראש. ראש השנה הסיני ממש קרוב וכולם חוזרים למשפחות, אין שום סיכוי להשיג כרטיסים. בכל זאת הצלחתי לקיים את המסע בן שלושת החודשים שלי מדרום לצפון, רק בזכות עזרה מדהימה מכמה מקומיים בשנדז'ן".

החוויה האנושית החיובית במהלך הטיול של תומר באה לידי ביטוי גם בתרבות חיי הלילה: "כחובב אלכוהול וברמן, רוב המקומות שהייתי מבלה בהם בלילות הם הברים בסין, שם גיליתי שוב עד כמה מדובר באנשים פתוחים ומקסימים, שאפשר לשתות איתם יחד, לשחק ולצחוק המון בסינית. גם כשלא מבינים אף מילה – ברור שהכול באווירה טובה. למי שמתחבר לאווירת חיי הלילה ואולי קצת חושש מתחילת המסע בסין, אני ממש ממליץ לא להירתע".

חיי הלילה בסין. "גם כשלא מבינים אף מילה – ברור שהכול באווירה טובה" (צילום: טל ניצן)

המערביות שמדברות סינית

שימוש בשפה הסינית, או לפחות כמה מילים בסיסיות כמו "ני חאו" (שלום) וש'יה-ש'יה (תודה), עשוי גם הוא להשפיע על התקשורת ולפתוח צוהר לקירבה, כפי שמספרת נועה, בת 28 מירושלים, גם היא סטודנטית ללימודי אסיה באוניברסיטה העברית. נועה ביקרה בסין בקיץ 2019 כדי ללמוד ולטייל, כשהיא כבר מדברת סינית באופן חלקי: "נחתנו בבייג'ינג וירדנו מהמטוס המומות – אף אחד לא דיבר אנגלית מסביבנו, ו-90% מיושבי המטוס היו דוברי סינית. אני והחברה שטיילתי איתה החלטנו לנסות את הסינית שלנו, וכשעלינו על האוטובוס לטרמינל פנינו בביישנות בסינית לנוסעת לידנו. היא ענתה לנו בחיוך והחמיאה לנו על הסינית שלנו, נתנה לנו המון המלצות, הזמינה אותנו לבקר אותה בבייג'ינג אם יהיה לנו זמן וגם נתנה לנו את הוויצ'ט שלה. הרבה נוסעים אחרים לידנו התלהבו גם מהמערביות שמדברות סינית, ותוך כמה דקות הרבה אנשים רצו לעשות איתנו סלפי. פחדתי שהסינים יהיו סנובים או לא ירצו לדבר עם מערביים, כי זה מה ששמעתי לפני – שהם ממש לא נעימים, ובחודשיים ששהיתי שם גיליתי בדיוק את ההיפך! אנשים חמים ומקסימים, שברגע שמדברים איתם בסינית הם מפשירים וחברותיים ומזמינים להצטרף אליהם ליציאות וארוחות ערב בבתים. הם גרמו לי להרגיש בנוח ברגע שעשיתי את הצעד הראשון ופניתי אליהם בסינית, והחווייה בסין הייתה מבחינה אנושית ממש חיובית בשבילי".

לא מקשה אחת

אם טיול לבד או בזוג טומן בחובו שפע של חוסר וודאות, על אחת כמה וכמה שטיול משפחתי מעלה שאלות וחששות. מלי כהן ברייר מפרדס חנה מתארת חוויה מפתיעה, גם בטיול עם ילדים: "בשנתיים האחרונות היינו בסין 4 פעמים עם ילדים שהיום הם בני 8 ו-6. למרות שקראנו ותכננו מראש, לא היה לנו מושג למה לצפות ולא מעט פעמים הופתענו. הגודל העצום של סין עורר בנו נטייה מראש להתייחס אליה כאל מקשה אחת של משהו רחוק ולא מוכר. גילינו שיש בה הכל מהכל: טבע אין סופי אל מול טיול עירוני, אזורים שמורגלים בתיירים עם אוכלוסייה דוברת אנגלית ואזורים מרוחקים עם טווח רחב לטעויות. למדנו על בשרנו שיש רק דבר אחד משותף לכל האזורים – בכולם ישנים על מזרנים קשים".

כמובן שגם כשמתרגלים לרעיון שסין ענקית ומלאת מורכבויות, ישנם נושאים שתמיד נשארים שנויים במחלוקת. "תחום נוסף שהרבה משפחות לפני טיול בסין חוששות ממנו ולא יודעות למה לצפות הוא כמובן האוכל. לא כל הסינים אוכלים ג'וקים, למרות שיש כאלה שכן. ברוב המקומות בהם אכלנו אפילו נהנינו מאוכל עונתי טרי, מגוון, טעים ונקי".

"ברוב המקומות בהם אכלנו אפילו נהנינו מאוכל עונתי טרי, מגוון, טעים ונקי" (צילום: טל ניצן)

חוויה חושית מטריפה

ארזו מושייב, דיילת אויר ב"אל על" מזה 3 שנים, חוותה גם היא על בשרה את ההבדל בחוויה בין מקומות שונים בסין: "הפעם הראשונה שלי בסין היתה לפני 4 שנים, בשאנגחאי. הגעתי בספונטניות לחוויה שהתגלתה כלא טובה. הסינים לא הבינו מילה ממה ששאלתי או אמרתי והרגשתי חוסר בתקשורת בסיסית. לא התחברתי לאוכל המקומי ובכלל הרגשתי די אבודה. לפני חצי שנה חזרתי לסין כדיילת, הפעם לבייג׳ינג. החוויה הייתה אחרת, וגם אני הגעתי יותר מוכנה וערוכה עם המלצות מחברים".

לאחר ששינתה מקום ומזל, החוויה של ארזו בבייג'ינג היתה חוויה חיובית של עיר נעימה: "גיליתי ארכיטקטורה מגניבה ומודרנית, אהבתי את המבנים היפים ועצם ההליכה ברחובות. לא יכולתי להוריד את העיניים מהנוף המסודר והניקיון המופתי. בבייג'ינג מצאתי גם יותר מסעדות מודרניות, והפעם הטעמים והריחות הטובים גרמו לי לחוויה חושית מטריפה. אהבתי במיוחד את המאכלים עם האורז המוקפץ והעוף החמוץ מתוק. כמה כיף לעשות תיקון חוויה שכזה. בטוחה שאחזור לבקר בסין בקרוב".

 

ארכיטקטורה מגניבה ומודרנית בבייג'ינג (צילום: טל ניצן)

קמפיין נגד יריקות וגיהוקים

אלי שושני מקציר, שביקר בסין מספר פעמים למטרות עסקים בעת תפקידו כמנהל הנדסה במפעל גומי, הופתע לגלות חוויה שלא רק שהיתה שונה משציפה, אלא גם הלכה והשתנתה לאורך ביקוריו: "הביקורים שלי החלו בשנת 2011 בעיר טאידז'ואו. הציפיות היו למקום עם זיהום אוויר כתוצאה מכלי הרכב הרבים, אך להפתעתי גיליתי כי כלי התחבורה הפופולארי היה קטנוע חשמלי ורובם היו קטנועים רגילים שהוסבו לחשמליים, ובנוסף רכבים אורבניים קטנים. הפתעה נוספת הייתה הרגלי היריקות בכל מקום (ברכבות חולקו שקיות ליריקות) וגיהוקים במעליות, אולם בפעם האחרונה שביקרתי בשנת 2017 הנושא שונה באמצעות קמפיין ממשלתי".

אז כן, סין יכולה להצית את הדמיון, כנראה לטוב ולרע, אבל אולי כל הגורמים הללו שמעוררים את סקרנותנו הם חלק ממה שהופך אותה לכה ייחודית ומעניינת. מדבריהם של גיא, תומר, נועה, מלי, ארזו ואלי, עולה כי כדי להכיר את סין מעבר לשמועות והרושם הראשוני כדאי לפתוח את הראש, ואולי בעיקר את הלב.