גיאוגרפיה
זה לא סוד שסין הינה מדינה ענקית, אבל מלבד גודלה הפיזי זוהי ארץ רבת פנים, נופים, אנשים ומיסתורין. לעיתים שוטטות במרחב הענק שנקרא סין מקנה תחושה שזו מדינה בלי סוף – מדינה שלא נגמרת. שטחיה האדירים ומרחביה המגוונים, מהחוף המזרחי ועד הרמה הטיבטית, ממדבריות מרכז אסיה ועד הגבעות הטרופיות של הדרום, כל אלה הם חלק בלתי נפרד מעיצובה של ארץ מופלאה זו, מהמרקם האנושי שלה ומתרבותה המגוונת. תרבויות שונות וקבוצות אתניות רבות התפתחו כתוצאה מהתנאים הגאוגרפיים והאקלימיים השונים ובעקבותם נוצרו הבדלים עמוקים בתרבות, במראה, בתזונה, בשפה ובמנטליות בין כל אזור ואזור.
סין חולקת גבול עם 14 מדינות: צפון קוריאה, רוסיה, מונגוליה, קזחסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, בהוטן, בורמה, לאוס וויאטנם (לקריאה על מעברי גבול מסין לשכנותיה לחצו כאן). זוהי מדינה שהיא תת-יבשת – חמישה קווי זמן שונים עוברים בסין, ומדרום לצפון היא פרוסה מקו רוחב 18 צפון באי הדרומי חאינאן ועד קו רוחב 53 צפון בגבול הצפון מזרחי עם רוסיה. סין נמצאת מצפון לקו המשווה, ולכן החורף הקר והיבש חל בין נובמבר למרץ, ואילו הקיץ החם והלח מתרחש בין חודש יוני לספטמבר. העונות הנוחות יותר הן האביב של חודשי אפריל ומאי והסתיו של חודשי ספטמבר אוקטובר, בחודשים אלו הטמפרטורות מתונות וכך גם המשקעים.
זו מדינה שבצפונה ישנן 40 מעלות מתחת לאפס ובמקביל בדרומה הטמפרטורות עולות מ-20 מעלות וניתן לרחוץ בנהר המקונג. מדינה בה כאשר אתם נמצאים בעיירות דרך המשי המערביות (דוגמת קשגר) אתם קרובים יותר לירושלים מאשר לבייג׳ינג. מדינה בה אפשר לעבור בין הרים של 5000 מטר למישורים של 400 מטר בנסיעה של שעות בודדות במחוז סצ׳ואן מצ׳נגדו לכיוון הרמה הטיבטית. מדינה אשר שדותיה שנה אחת צמאים לגשם, ושנה לאחר לאחר מכן כפריה מוצפים. מדינה שפניה הגאוגרפים משקפים את פניה התרבותיים.
יותר מכל, סין הינה מדינה אגררית, רוב העם הסיני וכך גם רוב קבוצות המיעוטים (בסין סה"כ כ-56 קבוצות אתניות המוכרות על ידי השלטון) הינם בעלי תרבות חקלאית, והם לעומת עמי הערבה תרים אחרי אזורים מישוריים נוחים לחקלאות ומרובי משקעים, כאלה שנמצאים באגן סצ'ואן, במישור החוף המזרחי של סין, באזורי מנצ׳וריה ובין הגבעות במזרח המדינה. רוב השטחים הפוריים בסין, הנוחים לחקלאות, נמצאים לצד אגני הנחלים הגדולים, מקושרים לים ובעלי אקלים נוח יחסית ורובם נשלטים בידי בני החאן הסינים המהווים 91.5%. מהאוכלוסיה הסינית.
גבעות מזרח סין
לב ליבה של סין החקלאית וסין התרבותית נמצא במה שהסינים קוראים לו גבעות מזרח סין, מרצועת החוף דרך מחוזות חוביי, חונאן, חנאן ובייג׳ינג ועד מחוז סצ'ואן הגדול – זוהי סין הפנימית. מה שעל המפה יראה כמזרח סין בלבד נחשב אצל הסינים ללב האומה הסינית, וזאת מכיוון שלאורך ההיסטוריה חלקיה הפריפריאליים לא נכללו בהתייחסות התודעתית של השליטים וכותבי ההיסטוריה. באזור זה חיים לרוב בני החאן או מי שמוכרים לנו כעם הסיני. לאורך חופי הים המזרחי התפתחה וממשיכה להתפתח סין הפנימית, סין המאוכלסת, סין אחידה יחסית מבחינה אתנית, סין המתועשת ועתירת הידע. זאת סין של הערים הגדולות המפותחות לאורכו של החוף מהונג קונג ועד שאנגחאי ובהמשך צפונה משאנגחאי ועד טיאנג'ין.
נהרות סין
לסין שני נהרות מרכזיים, הנהר הצהוב ונהר היאנגדזה, אשר בסמוך להם התחילה התפתחות הציוויליזציה הסינית. הנהר הצהוב התחיל את דרכו ברמה הטיבטית של מחוז צ'ינגחאי. הנהר הצהוב זורם בכיוון כללי מזרחה וצפונה אל צידה הצפוני של הרמה הטיבטית ואל האזורים הצחיחים ברמת הלס של צפון סין וגבול מדבר גובי. נהר זה מזין את האזורים השחונים של צפון סין בכמויות אדירות של מים וקרקע עשירה במינרלים, והוא קיבל את שמו על שם צבעו הצהבהב-חום כתוצאה מהכמויות האדירות של אדמת הלס שהוא סוחף איתו בעת חציית רמת הלס במחוז שאאנש'י. זהו הנהר השני באורכו בסין, והוא זורם לאורך 5464 ק"מ, ונשפך מזרחה אל ימה של סין במפרץ בוחאי, שבמחוז שאנדונג. כתוצאה מהצפות וסחף רב שהצטבר בו, הנהר שינה לאורך ההיסטוריה פעמים רבות את מסלולו בחלקו התחתון ואת אזור השפך שלו. על כן, מאות אלפי אנשים סבלו מהצפות הנהר הצהוב, איבדו את בתיהם, שדותיהם ורבים אף קיפחו את חייהם, תופעה שהעניקה לנהר גם את השמות הפחות מחמיאים: "יגונה של סין" ו"צערם של בני החאן".
הארוך בנהרותיה של סין הוא נהר היאנגדזה, אשר בסין ידוע כ"נהר הארוך", ומהווה גם את הנהר שלישי באורכו בעולם אחרי האמזונאס והנילוס. נהר זה מתחיל את דרכו במערב סין, חוצה אותה במרכזה ומחלק גיאוגרפית ותרבותית את המדינה לסין הצפונית וסין הדרומית. הנהר הארוך זורם מצפון אל מחוז יונאן ההררי, שם באופן בלתי צפוי הוא מבצע פרסה חדה שמשנה את כיוונו וככל הנראה גם משנה את פני ההיסטוריה הסינית כאשר הוא מאפשר חיים רבים במרכז סין. נהר היאנגדזה ממשיך מזרחה אל עבר מחוז סצ׳ואן וגבעות מזרח סין ולבסוף, לאחר 6300 ק"מ, הוא נשפך סמוך לעיר שאנגחאי שבחופה המזרחי של סין. ליאנגדזה תרומה אדירה להישרדותם של המונים סינים לאורכה של ההיסטוריה, זהו עורק חיים, עורק תחבורה וצוהר לתרבות הסינית בעבר ואף בימינו.
נוסף על שני נהרות אלו, גם נהר המקונג המוכר לרבים שטיילו במדינות דרום-מזרח אסיה, מתחיל את דרכו בסין. המקונג, או בשמו הסיני נהר לאן-צאנג, זורם דרומה מהרמה הטיבטית אל מחוז יונאן, ליד הקצה המזרחי של רכס ההימאליה בסמוך לבורמה, חוצה את הגבול ללאוס ולבסוף נשפך דרך ויאטנם אל אזור העיר סאיגון לים ויאטנם הדרומי, זאת לאחר 4350 ק״מ.
צפון-מזרח סין – מנצ׳וריה
אזור צפון-מזרח סין נחשב לאחד האזורים הקשים למחייה בה, בין היתר בגלל הגידול החקלאי המתאפשר רק כשמונה חודשים בשנה עקב החורף הקשה שמביא לקפיאת האדמות.אלו אזורים קרים ויבשים יחסית עם מנעד טמפרטורות קיצוני שמטפס ממינוס 35 מעלות בחורף ועד 35 מעלות בקיץ. ובכל זאת האוכלוסיה באזור לא מועטה, הודות לקיץ יבש ונוח ביחס לאזורי דרום סין החמים והלחים. כמו כן, אזורים אלו מישוריים ונוחים לגידול חקלאי וניתן למצוא בהם גידולי תירס רבים ואף אורז. זהו אזור הגבול עם צפון קוריאה, רוסיה ומונגוליה, ובחלוקה גסה מדובר באזורים שבעבר היו חלק ממדינת מנצ׳וריה. בהתאם, המיעוט המרכזי החי באזור זה הינו המנצ׳ו – אותם צאצאים של העם שישב במדינת מצ׳וריה – אלו פלשו לסין במאה ה-17 וייסדו את השושלת הקיסרית האחרונה של סין, שושלת צ׳ינג. במערב אזור זה ניתן למצוא את תחילתו של מדבר הגובי וערבות מונגוליה אשר מתפשטות מערבה לכיוון דרך המשי.
מדבריות מונגוליה הפנימית וש׳ינג׳יאנג
אזור זה מכונה צפון סין ובימים עברו נקראו אזורים אלו אזורי הערבות של הפולשים הברבריים. ניתן לחלק בצורה גסה את אזור זה לשני חלקים מרכזיים. האזור הצפוני של מונגוליה הפנימית והגובי והאזור הצפון מערבי יותר שבו מדבריות ש׳ינג׳יאנג ודרך המשי העתיקה.
אזורה הצפוני של סין (מבייג'ינג מערבה) חולק גבול ארוך מאוד עם דרומה של מונגוליה, ולא בכדי מחוז זה בסין נקרא מונגוליה הפנימית. את חלקו הגדול של אזור זה מכסים מדבר הגובי ורמות הלס של צפון סין שמשני צידי הנהר הצהוב. החורף שם ארוך, יבש וקפוא ואילו הקיץ קצר יחסית ובו משקעים מועטים. הטמפרטורות נוחות בקיץ ונמוכות מאוד בחורף (עד מינוס 20 מעלות). המיעוט החי באזור הוא כמובן המיעוט המונגולי, מיעוט אשר עובר תהליך סיניפיקציה מואץ בשנים האחרונות וויתר על רצונו לעצמאות או סיפוח למדינת מונגוליה. המיעוט המונגולי הינו עם נוודי, אשר כחלק מאורח חייו המסורתי הוא נודד עם אוהליו, אלפי הסוסים וראשי הבקר בין שטחי המרעה והציד ומקורות המים. באלפיים השנים האחרונות אזורים אלו לא היוו חלק אינטרגלי רציף מהטריטוריה הסינית הקיסרית, ביחד עם אזור מנצ'וריה שטחים אלו נחשבו לטריטוריה של שבטי הערבות או העמים הברבריים בלשון הסינים.
נמשיך עם הפריפרייה הסינית לכיוון מערב – דרך המשי – ממחוז גאנסו אל מחוז ש'ינג'יאנג. מחוז ש'ינג'יאנג מוכר לרוב כדלת של סין אל מרכז אסיה והשער המערבי לדרך המשי. דרך המשי הינה דרך סחר אשר יצרה חיבור בין מזרח למערב, אך לפני שהיא דרך סחר היא דרך גיאוגרפית, וכמו דרכים עתיקות רבות נקבע מסלולה על ידי האילוצים הגאוגרפיים. משפלת מדבר הגובי מערבה ישנו מסדרון צר הנקרא "ממערב לנהר" או בסינית מסדרון חה-ש'י. זהו מסדרון צר שרוחבו נע בין 10 עד 50 ק״מ ואיפשר את המעבר הנוח יחסית בין ליבה של סין באזור ש'י-אן מערבה אל חלקה המנותק של סין במרכז אסיה. מסדרון צר זה עובר בין התנאים האקלימיים הקשים של מדבר גובי מצפון והרמה הטיבטית הגבוהה והקרה מדרום. הודות למסדרון זה יכלו הסוחרים והנוודים להנות מתנאי מזג אוויר קצת יותר נוחים ולמצוא מחסה ומזון בעיירות הרבות שקמו לצד הנחלים שזורמים לעמק זה מרכס צ׳יליאן שמדרום.
מערבה משם זהו מחוז ש'ינג'יאנג – מאזורי האקלים הקשים בעולם, עם ריחוק אדיר מהים וטמפרטורות קיצוניות שיכולות להגיע להפרש של 60-70 מעלות בין חודשי החורף לקיץ. באזור זה מעט מאוד משקעים כאשר מרחבי המדבריות הגדולים, בראשם מדבר טקלמאקן שמגיע עד הגבולות עם קירגיסטן וטג'יקיסטן, ומדבר גורבאנטונגוט שבצפון המחוז, תופסים את חלקו הארי של האזור. בצפונו של מחוז ש'ינג'יאנג נמצא רכס האלטאי – רכס ייחודי זה הינו מרובע הגבולות של מדינות סין-קזחסטן-רוסיה-מונגולה (עם כיוון השעון), והוא מהמקומות שמקנים את התחושה כי מעולם לא נועדו להתיישבות אנושית. ועדיין, ישנן אוכלוסיות נוודים קזחיות, מונגוליות וטיבטיות אשר חיות באזור. המיעוטים שחיו באזור זה ניהלו אורח חיים עצמאי מנותק ממסגרת שלטונית מאורגנת, ולא היו מודעים להיותם חלק מהקיסרות הסינית. הדבר השתנה עם תחילת המאבק של הקומוניסטים וקביעת הגבולות הברורים של סין לאחר הכרזת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949. המיעוט המרכזי שחי פה הינם האויגורים, עם עם שורשים טורקים שהגיע מאזורי מרכז אסיה והמזרח התיכון ולו שפה הדומה לטורקית של היום. העם האויגורי הקים את האימפריה האויגורית שהתקיימה בין המאה ה-8 למאה ה-12, ועד היום חלקים ממנו קוראים לעצמאות מהעם הסיני בדרישה להקמה מדינה עצמאית בשם מזרח טורקיסטן.
הרמה הטיבטית
מעט דרומה ממדבריות הצפון נמצאת הרמה הטיבטית, שקיבלה ולא בכדי את הכינוי – גג העולם. מדובר באזור גאוגרפי-תרבותי החולש על מעל 2 מיליון קילומטרים רבועים ממדברי טקלמקאן והגובי בצפון, ערבות מזרח אסיה של טג'יקיסטן ופקיסטן ממערב, רכס ההימאליה האדיר מדרום, ורמת סצ'ואן הנמוכה ממזרח. ברמה הטיבטית, אשר חלקים ממנה נמצאים היום תחת שליטתן של הודו, נפאל ובהוטן, חי העם הטיבטי. עם זה מהווה את אחד מ-55 המיעוטים שחיים בסין, ולו שפה וכתב משלו, ותרבותו מושפעת מתנאי האקלים של האזור. ממוצע הגבהים ברמה זו הינו מעל 4000 מטר מעל פני הים, ועל כן האקלים יבש יחסית, קר מאוד בחורף והקיץ קצר ומעט רטוב.
הרמה הטיבטית הינה ברז המים של סין, ואולי של מזרח אסיה כולה, כאשר הגשמים ומי השלגים המופשרים שיורדים מרכס ההימאליה ממלאים את מי התהום האדירים ומזינים את הנהרות הגדולים של סין והודו. משני צידי רכס ההימלאיה זורמים נחלים אדירים שיושבי מזרח אסיה חיים על בסיסם כבר אלפי שנים. הידועים בנהרות אלו הם הגנגס והברמפוטרה שמזינים את מפרץ בנגלדש, ונהרות סין – נהר היאנגדזה, הנהר הצהוב ונהר המקונג.
רמת יונאן–גווידז'ואו
בדרום מערבה של סין, נמצאת טריטוריה המחברת את סין אל דרום מזרח אסיה ונחשבת לפריפריה הדרום-מערבית של סין. אזור דרום-מערב סין גובל עם מדינות בורמה, לאוס וויאטנם. אזור גאוגרפי זה הוא רמת יונאן-גווידז'ואו, אשר יורדת במתינות מאזור יונאן שבמערב, בו ממוצע הגבהים הינו 2000 מטר מזרחה אל אזור גווידז'ואו שם ממוצע הגבהים הינו 1000 מטר, ובמורדותיה הדרומיים אזורים טרופיים, לחים וחמים (הרצועה הטרופית). האקלים באזור נוח מאוד, הקיץ צונן יחסית לשאר סין ומושפע מהמונסון הרטוב, החורף יבש, שמשי והטמפרטורות לא יורדות מתחת לאפס. שלא כמו רמות אחרות, הרמה אינה מישורית, אלא מתאפיינת בהרים וגבעות ולא קל למצוא בה אזורים מישוריים מלבד העמקים שבין הרכסים. במיוחד ניתן לראות זאת במחוז גווידז׳ואו ההררי והלח שם אומרים שלא תמצא 3 קילומטרים בלי סיבוב בכביש, עלייה או ירידה. הרמה זו חצצה בין סין גופא לאזור דרום מזרח אסיה והרמה הטיבטית, והיוותה מחסום טבעי לפלישות ובמקביל הפכה לאזור סחר מפותח. פה התפתחה לימים דרך התה והסוסים העתיקה אשר בה סחרו בתה מאזורי דרום יונאן אל להסה שבטיבט, בתמורה לסוסי מלחמה ועבודה מן הרמה הטיבטית אל ממלכות אשר שכנו ביונאן ושושלות סין באזור סצ'ואן.
הרצועה הטרופית
הרצועה הטרופית של סין נמצאת על חופי ים סין הדרומי, וכוללת את דרום יונאן ואת מחוזות גואנגדונג וגואנגש׳י אשר היוו בעבר ביחד עם אגן סצ'ואן את אסם התבואה של סין. זהו כר פורה מאוד לגידולי שדה ועצי פרי והיום מתפתחת בהם תעשייה רבה. אלו אזורים לחים שנהנים מהמונסון הרטוב בחודשי הקיץ ומזג האוויר שלהם דומה יותר לצפון ויאטנם ותאילנד, אם כי קר יותר בחורף.