חששות מסין
כאשר חושבים לראשונה על טיול לסין, הרבה מחשבות קופצות לראש – החומה הגדולה, פגודות ופנדות, ואולי גם אוכל מעניין ומיליוני סינים צפופים. אך כל מחשבה ראשונית על טיול בסין מלווה בחששות חזקים: איך אני אסתדר עם השפה? האם הסינים רמאיים? איך מגיעים ממקום למקום? בעוד חששות אלו קיימים בטיול לרוב המדינות הלא מוכרות לנו או לא מפותחות לדעתנו, נראה כי סין סובלת מדעות מוקדמות חזקות במיוחד במערב בכלל, ובישראל בפרט. למעשה, טיול לסין נשמע לרבים כמו מסע לתרבות חייזרית לחלוטין, כזו שהייתה סגורה ומנותקת במשך אלפי שנים וכעת לא דוברת מילה בשפת "כדור-הארץ" שלנו.
במציאות, בעוד חלק מהחששות שמלווים מטיילים לסין בהחלט מבוססים, לאחרים אין ממש אחיזה במציאות או שהם נובעים מתופעה שולית ביותר שזכתה לפרסום יתר. כדי להתמודד עם החששות הרבים שאופפים את הטיול, כינסנו כאן את הסיבות המרכזיות שמרתיעות את הישראלים מלהגיע לסין – והדרכים להתמודדות איתן.
1. לאן נעלם כל המידע על סין?
השאלה הראשונה שעולה בקרב מטיילים לסין, עוד לפני היציאה לטיול, היא "מאיפה מתחילים?". מהר מאוד מגלים שהשאלה הזו לא פשוטה בכלל: על הרבה אטרקציות ויעדים בסין יש מעט מאוד מידע זמין באינטרנט אפילו באנגלית, ועל האזורים הנידחים יותר אין מידע כלל. אתרי האינטרנט הגדולים נותנים מידע כללי על האטרקציות, אך לא מסבירים כיצד להגיע לאתרים ואיך לשלב את המקום במסלול הטיול – דבר הנעשה פעמים רבות במכוון כדי למשוך אנשים להצטרף לקבוצות או לשכור מדריך מטעמם. המדריכים המודפסים, מצד שני, נותנים בסיס רחב ומצויין, אך נוטים להיות לא מעודכנים מבחינת מחירים ודרכי הגעה. התוצאה? תחושת חוסר אונים כללית, בה לא ברור איך לבצע פעולות פשוטות כמו קניית כרטיס סים או קריאת כרטיסי רכבת.
אז מה עושים? מלבד ההצעה הברורה לקרוא את מדורי האתר שלנו ומדריכים נוספים באנגלית, אין הרבה דרכים להתמודד עם מחסור המידע על אטרקציות מסוימות. הדבר נכון שבעתיים לנושא העדכונים: סין מוסיפה מערכת תחבורה חדשה כל יומיים, וכמה שמנסים זה פשוט בלתי אפשרי להשאר מעודכנים 100% מהזמן. לעיתים הדרך הטובה ביותר היא פשוט להגיע לאזור של האתרים עצמם ולהתעדכן בהוסטלים או בתי המלון המקומיים.
2. צ'ונג-צ'ינג? צ'אנג-שו? אולי צ'אנג-צ'ון?
אין ספק שמבין כל האתגרים שניצבים בפני מטיילים בסין – השפה היא המחסום הגדול ביותר. סינית היא לא אינטואיטיבית עבור דוברי עברית, שפת הגוף בסין שונה לחלוטין מאשר במערב, ובסופו של יום – השמות של רוב המקומות פשוט נשמעים לנו אותו הדבר. השלטים בסינית, האנשים בסינית, איך קוראים לרחוב הזה ואיך הגעתי לפה בכלל?
אז מה עושים? על הסתדרות עם השפה כתבנו בהרחבה בעמוד השפה ובמדריך לשורד בסין, אך חשוב לחזור ולחדד כי בהחלט יש דרכים להתמודד עם המחסום השפתי. המפתח נמצא בתכנון מוקדם: הורידו כבר בארץ VPN איכותי שיאפשר לכם להתנייד עם מפות גוגל או הורידו מפות מראש כדי לנווט אופליין; הורידו אפליקציות של תרגום ומילוני אנגלית-סינית; ותמיד הסתובבו עם דפים המכילים את שמות האטרקציות אותן אתם מחפשים בסינית (בין אם הצוות בהוסטל כותב לכם אותם ובין אם הדפסתם מהכתבות ומעמודי האטרקציות שלנו). זה לא יבטל לחלוטין את הצורך לתקשר עם האוכלוסייה המקומית, אך בהחלט יוריד את הלחץ שמטיילים חווים מפני טיול בסין.
שלטים בסין. לא מובנים בשום שפה (צילום: נוגה פייגה)
3. למה הסינים לא עוזרים לנו?
טענה נפוצה שעולה בקרב מטיילים בסין היא כי המקומיים – איך לומר – לא הכי מסבירי פנים. למעשה, המטיילים נחלקים לשניים – אלו שממש מתלהבים מהסינים, ואלו שטוענים כי מדובר בעם גס רוח ביותר, שמסרב לעזור לתיירים. כך או כך, נראה כי המקומיים משאירים רושם חזק מאוד על המטיילים, לטוב או לרע.
ישנן סיבות רבות לתחושות השליליות שעולות בקרב המטיילים, ורבות מהן הן פשוט תוצאה של פערים תרבותיים ושפתיים – בסין ישנה חשיבות גדולה ל'שמירת פנים' בפומבי, המביאה לסדרת התנהגויות שלא תמיד ברורה לזרים. אחת מהן היא הפחד של סינים רבים לדבר אנגלית, שכן חלקם למדו אותה שנים רבות על הנייר אך לא השתמשו בה. למראה זרים שניגשים אליהם, רבים יעדיפו לא לדבר מאשר להביך את עצמם. תופעה נוספת היא הנטייה של הסינים לדבר בקול רם יותר כשהם מרגישים שלא מבינים אותם – דבר שמתפרש לפעמים כצעקות ואלימות מילולית אצל המערביים שלא מבינים את השפה, כשלמעשה האדם רק חוזר על דבריו בקול רם.
אז מה עושים? חשוב לזכור כי על כל מטייל שחווה את האינטראקציה עם האוכלוסייה המקומית בצורה שלילית, יש מטייל שרק מרעיף שבחים על נחמדותם וטוב ליבם של הסינים. בעוד מטייל אחד נתקל בגסות רוח, אחר ייספר על המקומיים שליוו אותו כל הדרך לתחנת האוטובוס, ואף נסעו איתו כדי לוודא שירד במקום הנכון. חוויות של תיירים הן עניין סובייקטיבי, וחשוב לקחת את זה בחשבון ולהגיע עם סבלנות וראש פתוח.
4. גשם של כלבים וחתולים (או בקיצור – אוכל סיני)
מה לא שמענו על האוכל הסיני? שהוא בריא ולא בריא, מפחיד אבל מעניין, מגוון אבל "להכל יש אותו טעם". אוכל בסין הוא ללא ספק אחד הפחדים הגדולים שמרחפים מעל ראשם של מטיילים למדינה, במיוחד כשמדובר בצמחונים, שומרי כשרות או בעלי אלרגיות למיניהן. לאלו נוספים כמובן הקלאסיקה של "סינים אוכלים הכל", והחשש שתמצא את עצמך מנשנש בשר כלב בלי לדעת.
צריך לציין כי החשש מפני אוכל בסין מוצדק במובן מסוים: האוכל הסיני, ברובו, מתובל ושמן יותר מהאוכל הישראלי, ולרוב גם חריף יותר. לרוב הגדול של המסעדות עדיין אין תפריטים באנגלית (או אנגלית מובנת), והמצרכים של המנות כמעט אף פעם לא מפורטים במלואם. כלבים הם אמנם לא בשר נפוץ בסין כמו שנהוג לחשוב, אך מאכלים כמו רגלי תרנגולות, ביצים שחורות ושלל "מטעמים"- דווקא כן. כל אלו תורמים לתחושת אובדן השליטה אותה חשים מטיילים במהלך הטיול, וכן לחשש ממשי לפני הטיול במדינה.
אז מה עושים? גם כאן, המפתח להסתדרות הוא הכנה מראש ולמידת השטח. לסין יש מגוון אוכל יוצא דופן שמתאים לכל חיך, צריך רק לדעת מה לחפש. תוכלו למצוא שיטות להסתדרות מבחינת אוכל ומנות מומלצות בעמוד האוכל והכשרות שלנו. שומרי כשרות אדוקים יוכלו למצוא אוכל כשר במרכזי חב"ד הפרוסים במדינה, וצמחונים יכולים להנות ממגוון המסעדות הבודהיסטיות הקיימות במדינה. בעלי אלרגיות קשות נמצאים במצב הבעייתי ביותר, ואם יש לכם אלרגיית אוכל מסכנת חיים חובה להתייעץ עם רופא לפני ההגעה.
האוכל הסיני. שמנוני, חריף ולא תמיד ברור (צילום: טל ניצן)
5. הכל נורא נורא רחוק…
זה נשמע כמעט מובן מאליו שסין כוללת נסיעות של מרחקים גדולים. הרי בכל זאת, כולנו למדנו על כמה סין גדולה וצפופה (עוד על זה בהמשך), וכדי שלמיליארד סינים פלוס יהיה מרחב נשימה סביר, כדאי שיהיה להם שטח להתפרש בו.
ועדיין, מטיילים רבים שמגיעים לטיול מוצאים את עצמם בהרבה נסיעות מתישות. שש שעות נסיעה ברכבת מבייג'ינג לש'י-אן זה הדובדבן שבקצפת: תרמילאים בטיול ארוך יעבירו חלק נכבד מהזמן שלהם ברכבות שינה של 18 שעות ויותר, מהנדסים את העלייה למיטה העליונה ולומדים את נפלאות המנה החמה הסינית. מי שצריך לחסוך בכסף עשוי לקחת אוטובוס לילה או מושב קשה ברכבת, ולשלם על כך בחוסר שינה ובכאבי גב לשבוע; מי ש"מתפנק" ולוקח טיסה מגלה שאחוז נכבד מהטיסות בסין מאחרות באופן כרוני, ולפעמים אפילו מבוטלות. ואילו הרכבות המהירות של סין הן בהחלט פלא הנדסי, אך זה לא אומר שתמיד כיף להעביר בהן ימים שלמים.
אז מה עושים? מתכננים מראש – ומוותרים מראש. כפי שאף אחד לא מצפה לראות את כל אירופה בשבועיים-שלושה, ככה לא ניתן לשער שניתן לראות את כל פלאי סין בזמן כזה. תרמילאים המגיעים לחודשיים-שלושה בהחלט יוכלו להנות מהרבה אתרי תיירות, אך אף פעם לא ניתן לראות את הכל. לפני שאתם מתכננים טיול בסין, בדקו היטב מרחקים בין אתרים. אל תתכננו מסלול עמוס מדי ובמידת הצורך – פשוט ותרו על חלק מהאטרקציות. התיירות בסין רק גדלה ומחירי הטיסות בירידה תמידית, אז אתם בהחלט תוכלו לחזור להשלים את החסר. הרי בשביל מה יש לנו את מדור המסלולים שלנו?
רכבות מול אוטובוסים פרבריים בסין (צילומים: טל ניצן ונוגה פייגה)
6. … וגם נורא יקר
סין היא מדינה מאוד זולה, נכון? לא מדויק. אחת ההפתעות הגדולות שמגלים תיירים בסין, היא שטיול בסין יותר יקר ממה שהם חושבים. ההפתעה נובעת מהפער בין הגורמים השונים של הטיול: בעוד הלינה והאוכל בסין עדיין זולים למדי, הרי שאמצעי התחבורה (טיסות ובעיקר רכבות מהירות) והכניסה לאתרי תיירות גבוהה יחסית. הסיבות לכך פשוטות: פרויקט הרכבות המהירות של סין עלה סכומי עתק, עד כדי כך שגם מחירי הכרטיסים הגבוהים לא יצליחו כנראה לכסות את העלות. בנוגע לאטרקציות, הפרובינציות בסין אחראיות לאתרי התיירות בשטחן, ולכן הן מתמחרות אותן כרצונן ולעתים אף לא ממש מפקחות על מחיריהן מה שמותיר את השוק פרוץ לחלוטין. התוצאה היא שתרמילאים מוצאים את עצמם מוותרים לפעמים על אטרקציות מפורסמות בשביל לחסוך כסף, או לחלופין ממורמרים מכך שהוציאו 120 יואן על פגודה שאין להם מושג מה מעניין בה.
אז מה עושים? היופי בסין הוא שתמיד ניתן לשלוט ברמת העלויות, גם בערים הגדולות: ברוב המקומות בסין תמצאו מלונות יפים ומסודרים לצד הוסטלים זולים יחסית, וגם בלב שאנגחאי ובייג'ינג תמיד יימצאו מסעדות זולות שלא ישאירו חור בכיס. למרבית אתרי התיירות ניתן להגיע בכמה דרכים שונות, ואם מוותרים על טיסות ורכבות ארוכות ודבקים בכמה מחוזות קרובים – ההוצאות יורדות. לבסוף, נגלה לכם סוד קטן – זה ממש לא סוף העולם אם תוותרו על כמה אטרקציות בדרך, הן לא כולן זהב…
שלוש הפגודות של דאלי (צילום: טל ניצן)
7. למה כל כך מלוכלך פה?
כל תייר שמגיע לסין זוכר את חווית הנחיתה שלו: ההתגלות של הרחובות הצדדיים המלוכלכים, הילדים עם המכנס הפתוח שעושים פיפי בכל מקום והגברים ללא החולצה שיורקים כל היום. לאלו נוסף תמהיל ריח המורכב מביוב עמוס שמן שרוף, זיעה, סיגריות זולות ושאלוהים יעזור לנו – הסטינקי טופו. האוויר מזוהם, הרחוב מלוכלך וההגיינה ירודה, מה אני עושה פה בכלל?
האמת היא שלכלוך והרגלי היגיינה הירודים הם אחת מהמכות הקשות של סין, ועבור תיירים הן עשויות להיות קשות במיוחד. בעוד שהמדינה נקייה ברובה משכנותיה בדרום-מזרח אסיה, הרי שהחינוך לשמירה על הסביבה עדיין נמצא בחיתוליו בסין, ומערביים המגיעים למדינה בציפייה למדינה מערבית נקייה מקבלים סטירה לכל החושים. בערים הדבר מתבטא ברחובות מלוכלכים והגיינה ירודה, שרק צי מנקי הרחובות מצליח להציל במעט. בכפרים, לעומת זאת, מדובר במכה של ממש, עם הפיכת הנהרות המקומיים לפח זבל מקומי וזריקת זבל באתרי הטבע המקומיים.
אז מה עושים? לחנך את הסינים או לנקות את הרחובות כנראה שלא תצליחו, אז במידה והעניין מפריע לכם במיוחד – מומלץ לדבוק לטיול בערים המפותחות יותר של סין (שאנגחאי, חאנגדז'ואו, גואנגדז'ואו) או באתרי טבע של ממש, ולברוח מערי ביניים או כפרים לא מסודרים.
טיפ קטן ולא שגרתי – הרבה מטיילים מקבלים את השוק התרבותי הגדול דווקא בבייג'ינג, שעל אף היותה עיר מאוד מפותחת ומערבית עדיין שומרת על אזורים מסורתיים ומלוכלכים למדי. במידה והינכם רגישים לעניין, או שתרצו "לרכך" את הנחיתה – מומלץ לשקול לנחות דווקא בשאנגחאי או בהונג-קונג, המכילות שילוב מוצלח יותר בין מזרח למערב.
רחוב בבייג'ינג מול הונג-קונג (צילומים: טל ניצן)
8. כסף מזויף, בתי תה שקריים – האם כולם פה רמאים?
עוד סטירת לחי שמקבלים תיירים – ובמיוחד כאלו שנחתו בבייג'ינג והתחילו עם העיר האסורה – היא הרמאויות. כולם חוזרים על אותו סיפור: ניגשו אליהם שתי צעירות חביבות בכניסה למתחם, הזמינו אותם לבית תה חדש שבדיוק נפתח או לגלריית אמנות מגניבה, בילו איתם שעה-שעתיים במקום ואז דרשו מהם לשלם כמה מאות יואנים. המערביים יוצאים, מלקקים את הפצעים וממשיכים הלאה, לא לפני שהם מספרים לכולם שהסינים רמאים ושקרנים. לאלו נוספים סיפורי הבלהות על תעשיית הכסף המזויף בסין, שלטענת חלק מהאנשים נפוצה כמעט כמו כסף אמיתי.
האמת, למזלנו, קצת פחות דרמטית – ההונאות בסין די שבלוניות, וכוללות 4-5 סוגי רמאויות קבועים שחוזרים על עצמם. באופן מעט מוזר, מרבית מהרמאויות האלו מתקבצות בעיקר בבייג'ינג, ככה שתיירים המגיעים לסין לראשונה חשים מותקפים מכל הכיוונים, כשלמעשה מדובר בתופעה מקומית יחסית. זה נכון במיוחד לתרמית בתי התה המפורסמת, שנדירה מאוד מחוץ לעיר (ואף מחוץ למתחם העיר האסורה). בכל סין ניתן להיתקל במוניות שמסרבות לשים מונה ודורשות סכום גבוה לנסיעה, אך ב-99% מהמקרים הן ינסו לעשות זאת בתחנות הרכבות ובשדות התעופה.
למעשה, הרמאויות בסין כלפי מערביים נמוכות בצורה מפתיעה ומעוררת הערכה, במיוחד נוכח העובדה שהמראה המערבי מסגיר את המטיילים כתיירים שלא יודעים את השפה: חנויות רגילות לא ידרשו סכום גבוה יותר ממערביים לרוב (לא כולל השווקים, בו מצפים להתמקחות מהסינים ומהמערבים כאחד); מוניות רגילות כמעט תמיד ישימו מונה ולא יעשו סיבובים כדי להעלות את המחיר, והמחיר במסעדות כמעט תמיד יהיה זהה למערבים ולסינים. גם אימת המטיילים, הכסף המזויף, לא נפוץ עד כדי כך.
אז מה עושים? קוראים את עמוד בטיחות והונאות ולומדים איך להתמודד עם סוגי הרמאויות שיש. מעבר לזה? תנשמו עמוק ותמשיכו הלאה. הרמאויות האלו לא מספיק נפוצות או יקרות כדי לקלקל טיול.
מוניות בסין. כולן מרמות? (צילום: טל ניצן)
9. ולבסוף: התאמת ציפיות
המנטרה הטובה ביותר שניתן לומר על נסיעה למדינה, היא כי טיול בסין הוא לא נופש – אלא טיול. מטיילים רבים מגיעים לסין עם זיכרון הטיול בתאילנד או ביפן, והציפיות האלו עשויות להוביל לאכזבה – בסין אין כמעט בטן-גב, היא לא תמיד ידידותית לתייר המערבי והיא דורשת התעסקות אינסופית עם לוגיסטיקה. כאב ראש? כן. מעייף? אין ספק. אבל זה בדיוק חלק מהקסם – סין לא מתחנפת או מתייפייפת עבור התייר המערבי. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים, על כל היופי והלכלוך של הדבר.
בסופו של יום, זכרו כי סין היא מדינה של ערבוב: ערבוב בין ישן וחדש ובין נקי ומלוכלך. זהו חלק גדול מהקסם שלה, אך גם הופך אותה לקשה יותר לענות על ציפיות. תרמילאים שמחפשים את הטבע הפראי והתרבות האותנטית יימצאו אותם בהחלט, אך בדרך עשויים להיתקל בעיירות משופצות ובערים מודרניות; משפחות שמחפשות ערים מסודרות ונקיות ייפגשו גם אותן, אך על הדרך ייראו גם את הלכלוך והתרבות הישנה. היא לא דומה לשום מדינה אחרת באסיה, אך מרגישה לפעמים כאילו היא מכילה את כולן בתוכה. סין היא כל אלו ועוד, והניסיון לבודד ולחוות רק חלק ממנה ייפגע בהבנה שלכם של המדינה.
